0
"זה יכאיב לך", "זה יפגע בך", "את לא יודעת לשחרר ומתעסקת בעבר", "את מקשיבה רק לעצמך", "יש לי שני תנאים", "את מבינה.. שיש מצב שתראי אותך וזה יכאב לך נורא? את מבינה את זה בכלל", "למה אני בכלל צריך להתחשב בך אחרי מה שעשית לי..", "אני לא יודע למה את בונה על הפגישה הזו. כאילו דברים ישתנו אחרי שניפגש.. וזה מלחיץ אותי כי אני לא מרגיש ככה", "זה לא יקרה היום אני צריך לחשוב על זה ולעשות מה שטוב בשבילי", "את יכולה לשלוח מייל"-
אני קוראת את מה שהוא כתב לי. אני שומעת את המילים האלו שוב תוך שאני כותבת אותן. אני.. לא יודעת מה לומר. אין לי מילים. לא אליו ולא בכלל. אין לי מילים בסיטואציה הזו שבה הפכתי זרה למי שהיה הרבה ממני. חלק גדול מהעולם שלי. ואפילו אם העולם הזה היה רק שנים ספורות, הוא היה משמעותי ומרכזי ועכשיו לא רק שהוא איננו אלא הוא זר המתעקש לשמור על זרותו ודוחק אותי למקום הכי מרוחק ממנו. ואיך יוכל לעשות זאת? מדוע ברשעות הוא מרחיק אותי ממנו. מדוע הוא לא מבין את הלב שלי. הבוגר. הרגיש. שמבקש רק שיחה בין שני מבוגרים שהבינו שלא טוב ועכשיו מדברים על זה. וסוגרים את זה. ובאהבה משחררים זה את זו. למה חשוב לי לדבר על זה. למה אני כל כך רגישה. והלב שלי בוכה מכאב. והנפש שלי מתייסרת על כך שאני לא יכולה אחרת. והוא חושב שאם ניפגש זה יחזיר אותי אחורה, זה יעשה רע לשנינו, אבל לא. המפגש. השיחה יחזיר את האיש היקר למצב בו הכרתי אותו. יחזיר אותו להיות אותו איש נפלא שכעט אני יכולה לשחרר. נפלא אבל לא בשבילי. ולא כמו עכשיו שהוא שנוא כל כך. אכזר כל כך שאפילו שיחה אינו מוכן להקדיש, ואפילו מילים אין לו לתת לי.
ומה שווה כל האהבה כל הזוגיות כל היחד. אם הרגת אותי. ואפילו 80 שנה אם היינו יחד, ואפילו אם היו לנו ילדים וכן היינו יוצרים את המשפחה שרצינו. מה הכל שווה, אם תקשורת ברגע בו אני הכי זקוקה לך אינך נותן לי. אינך מעניק לי מילים של סוף. אז מה שווה כל מילותייך בהתחלה. מה זה שווה?!!!!
וזה כל מה שהיה לו לומר בהודעה כתובה של טקסט |