סוף היום הוא נקודת זמן טובה להתחלה של הרוגע...הרגעים האלה, שמכשול הופך להכוונה, ייאוש לאופטימיות, שיעמום לאושר הרפתקני, חוסר ידיעה לאתגר והבנה לתחושה חווייתית, הם אותם הרגעים שמשהו בך משתנה :)
ללכת עם העדר או להוביל את העדר. זאת השאלה.. ללכת איתו זה מראה על הקשבה וחיזוק הכלל. להוביל אותו מראה על יצירתיות ונחישות. לדעתי, נולדים אלו שיכולים להוביל ואלו שיכולים ללכת עם העדר.
כל הזמן, בדרך ליעודנו אנו עוברים מסע ושוכחים מי אנחנו ומה אנחנו, לכן, עלינו להזכיר לעצמנו ולזהות את היסוד שבנו וממנו נעלה ונתאשר :)
לצד הנחישות באה היצירתיות, עולם של רגש שעטוף בנראות. אחד האתגרים הוא הוא לשמור על היחסים ביניהם.
בטירוף אינטילגנטי אבחר באופטימיות ואדקלם את הפוסט בשנית :)
|