כותרות TheMarker >
    ';

    היום שהיה

    בלוג אינפורמטיבי בעיקר, מבחר נושאים מכל העולם, וגם קצת מפרי עטי..

    0

    נמצאה החוליה החסרה!

    0 תגובות   יום שישי , 3/5/13, 11:16
    מאות שנים שאלפי אנשים, חוקרים ואנשי מדע, מנסים לפענח איזה יצור קישר גנטית בין האדם הניאנדרטלי לאדם הנבון, זאת אומרת, מי החוליה החסרה באבולציה האנושית, ותאמינו או לא, היא בכלל לא היתה חסרה החוליה הזו, היא נמצאת כאן ביננו מאז ומתמיד, מאז שהאדם החל לגור בתוך בתים ונזקק ליד גסה וחזקה כדי להעביר את חפציו ומטלטליו לבית אחר, החוליה החסרה היא לא אחרת מאשר: המובילים, או סבלים, מרימי הקרטונים או איך שתרצו לקרוא להם.
     
    ''
     
    תבינו, הסבל הוא גורילה מפותחת למדי, או אדם שלא התפתח עד הסוף, הוא נותן דרור ליצרים הפרימיטיבים שלו בחן רב, הוא עושה עבודה שלא נדרשת ממנו יותר מדי תבונה ומאמץ מחשבתי, אבל, מתברר שאפילו בכדי להרים ולהעביר כמה קרטונים וחפצים, הקוף-אדם הזה לפעמים חסר תועלת לחלוטין. במקום מוח, הוא קיבל כוח, אבל כוח רע שמשבש את מעט הבינה שנותרה בו.
     
    אפשר לקרוא להם ההומו ברוטוס. הם ברוטאליים באופן טבעי.
     
    מכוערים, מגושמים, דוחים. אידיוטים!
     
    וכל ההקדמה העצבנית הזו באה בעקבות המעבר לדירה אחרת אשר כמובן נזקקתי לשרותי הגורילות בע"מ. אני למודת נסיון  בקטע הזה מרוב שעברתי דירות, אבל, הובלה כמו זו שהיתה לי ביום א`, שברה את כל השיאים.
     
    מי שעבר דירה, יודע כמה מיגע, מעצבן וסוחט אנרגיות הוא ההליך הזה. עשרות הצעות מחיר, טלפונים, בירורים, ויכוחים לכל מיני "הרצל הובלות", "שמוליק המוביל" וכו`.
     
    הפעם זה לא היה שונה, אך דרך איזה מכר, הגיע אלי המעביר הזה שסגרתי איתו מחיר, תאריך ושעה.
    בהתחלה הופתעתי לטובה, המחיר היה זול וחוץ מהמראה המוזנח שלו, קצת גוץ, כרס של בירה ומשקפי תחת של בקבוק, שום דבר לא נראה חשוד.
     
    קבענו שהוא והפועל שלו יגיעו בשעה 15:30. הכנתי את עצמי נפשית שבטוח לא יגיעו לפני השעה 17:00.
    אבל, אלוהי אבותי! הם הגיעו בשעה 15:00. נס משמים. כמעט ירדו לי דמעות מהתרגשות. סוף סוף מוביל אחראי, מקדים בזמן שחלילה לא יאחר ויעצבן את הלקוח. איזה סרט אופטימי היה לי בראש.
     
    לא להרבה זמן.
     
    האיש והפועל הצעיר (כיפה סרוגה) התחילו להוציא את הקרטונים. בעצם האיש נתן פקודות והפועל המסכן (שלא שקל יותר מ50 קילו) סחב לבד והזיע כהוגן ומזל שזה היה בקומת קרקע, אבל דמיינתי מה מחכה לו בדירה השניה, להעלות לבד את כל זה לקומה ראשונה גבוהה מאוד וללא מעלית. בינתיים האיש החל להסתובב בבית עם הגליל הענק הכחול של ניילון נצמד והחל לעטוף פה ושם מספר חפצים.
    בין הקרטונים היה לי אחד מוארך וענק, אשר ביקשתי מהם לא להעלות אותו לדירה, רק שיורידו אותו מהמשאית כי אחי אמור לקחת אותו.
     
    בין עטיפה לעטיפה יצא לעשן.
     
    ואז הגיע התור של הרהיטים והחפצים הגדולים. לשמן העצל לא היתה ברירה עכשיו והוא החל לעזור לפועל בהעברת החפצים למשאית.
     
    ואיך שהגוץ התחיל להזיז את עצמו, התחילו הצרות.
     
    תחילה הוא ניגש למקרר תוך כדי תפיסת הידית ושאל אותי שאלה טיפשית:
    "רוקנת את כל המקר.. "
    הוא לא סיים את המשפט אפילו, כי הגורילה המגושמת שברה לי את הידית! הייתי בשוק, באמת שנעתקו המילים מהפה.
    לקח לי איזו דקה וחצי להתעשת ולהבין שהאידיוט הזה, שבר לי את הידית של המקרר שרק לפני מספר חודשים רכשתי.
    אבל הדבר הכי לא ייאמן, הוא שהגורילה ניקה את עצמו מכל אשמה: הוא לא אשם, מפעל המקררים אשם בזה שהחומר של הידיות שלו חרא. אני בינתיים רתחתי מבפנים, לא רציתי לריב איתו בשלב זה כדי לא לעכב את ההעברה.
     
    ''
    הגורילה שבר את הידית עוד לפני שהעביר משהו
     
    החסר מוח והשוליה הכנוע שלו הוציאו את המקרר למשאית, כאשר חזרו הם התחילו לפנות ספה גדולה שהתעקשו להוציא אותה דרך פרוזדור צר שיש בתוך הדירה.
    במילים פשוטות, זה כמו לבקש מנמלה שתמליט פיל. אין מצב שהספה הזו תעבור דרך הפרוזדור הזה, אמרתי להם, והסברתי להם שיוציאו אותה דרך הגינה, כמו כאשר הביאו לי אותה לבית.
     
    כאילו לא שמעו אותי, הגורילה שלח את הפועל להביא מברגה והם החלו לפרק את הרגליים של הספה.
    האידיוט המגושם התכופף כדי לתת שוונג לזרועות שלו, הוא עמד בתנוחת סומו כזו ומדד את הרווח בין הקיר לספה. ואז, ואז הוא תפס את צידי הספה ודחף ודחף ופתאום הוא הפליץ ברעש נוראי.
    אני קפאתי על מקומי, וכך גם הכיפה סרוגה, רחוק מלהיות מצחיק, זה היה מביך מאוד! וברוב חוצפתו, מאותו הרגע כאילו שחרר שסתום תקוע, הוא לא הפסיק להפליץ! בן זונה!
     
    כמובן שאחרי 10 דקות של מאמצים לשווא ורעשים דוחים, הם נאלצו להוציא את הספה דרך הגינה.
    טיפשים חסרי תועלת!
     
    בשלב הזה, כבר חששתי לחיי החתולה שלי, לכן נעלתי אותה בשירותים למרות היללות מחאה שלה.
     
    בין ובין, הם סיימו להרים הכל, כמובן שכל הסיטואציה דמתה לקומדית טעויות בה משחקים שני אידיוטים מדרגה ראשונה שעובדים בסירבול ומעידות, השמן והרזה, אבל בגירסת "כוכב הקופים" כי הכיפה סרוגה החל להראות סימנים של ניצני גורילה, ממש מול עיניי עבר מטמורפוזה מכוערת כאשר צחקק ונתקל עם הקרטון הענק בקיר מספר פעמים.
     
    יצאנו לדרך, הם במשאית המקרטעת ואני במונית עם החתולה.
    התקשרתי בדרך להזכיר שלא יעלו את הקרטון הענק.
    עליתי למעלה לפתוח ולסגור את החתולה, הם החלו לפרוק מהמשאית למדרכה את כל החפצים והחלו להעלות אותם. פתאום הם נהיו שלושה, בדרך השריצו עוד פועל, היה לי ברור שהפלצן הדוחה לא יעלה את כל המדרגות האלה אפילו בידיים ריקות.
     
    ולא תאמינו, הדבר הראשון שהם העלו לדירה הוא הקרטון הענק שביקשתי לא להעלות! טיפשים ללא הפסקה! הקרטון הזה בכלל היה בסוף המשאית, איך הוא יצא ראשון?
    רתחתי מזעם, כאשר הם צצו בדלת מתנשפים עם הדבר הזה ששוקל טון וחצי, ועוד מתווכחים איתי שלא אמרתי להם להעלות אותו! כל מה שבא לי באותו הרגע זה להכניס נעל בראש לכל אחד מהם, אולי משהו יתחיל לעבוד בתוך הגולגולת הריקה!
     
    טרם נרגעתי מהקטע הזה, הגורילה הצעירה, שכל מה שהבדיל אותו מהקופים עכשיו זה רק הכיפה שחבש, הגיש לי בחן רב את המדפסת שלי, סליחה, חתיכות של מדפסת (גם חדשה), בליווי התנצלות שהמדפסת נהרסה בדרך, אבל הם לא אשמים, אז מי אשם הפעם? יש אשם. המכר הזה שקישר ביננו. WTF? לא, לא יכולתי להאמין למשמע אוזני. רגע, אני בתוכנית מתיחות, מצלמה נסתרת? משהו כזה? בשם כל הרוחות! לא הבנתי למה המכר שלי שרק רצה לעשות לי טובה ושלח לי ערמה של גורילות מרוקני מוח, למה הוא אשם! וקיבלתי הסבר, אל תחשבו לרגע שהם התחמקו מכך: המכר אשם, כי בדיוק כשהם הכניסו את המדפסת למשאית, הוא עבר משם והוא הסיח את דעתם ושכחו לעטוף את המדפסת עם הניילון הנצמד! אתם קולטים את זה? חחחחחחחח.
    אלוהים! נשבעת לכם שכל מה שאני מספרת אמת ולא הגזמתי בשום שלב של הסיפור.
    איזה מזל שאני בעצמי עטפתי בשמיכה את ה-LCD שלי ושיום קודם לקחתי את המחשבים לדירה.
     
    ירדתי בריצה למטה, ואני רואה את הגורילה המשקפופית יושב במרומי האולימפוס, יעני, המשאית העלובה שלו, מחלק פקודות לשני הפועלים, הדון קורליאונה של עולם ההובלות, וזורק באגרסיביות את השקיות הענקיות שלי שמלאות בגדים על המדרכה והן מתנפצות כמו בלון שדוקרים אותו.
    חתיכת בן זונה! צרחתי עליו, גם בגלל המדפסת, גם בגלל הבגדים שלי, על הכל! עכשיו כל מה שרציתי זה רק לירות להם כדור בין העיניים בטווח אפס. לשלושתם!
     
    אחי בדיוק הגיע באותו רגע, לקחתי אותו בצד וסיפרתי לו תוך דמעות על התלאות שעברתי בשעתיים האחרונות ושאני מתכוונת לקזז את מחיר המדפסת וידית המקרר מהתשלום למניאקים האלה.
    אחי, שהוא אדם מאוד רגוע ולא לוקח דבר ללב, ניסה להרגיע אותי ואמר לי שחבל לי על העצבים, שאני אשלם מה שסגרתי איתו, אתן טיפים לפועלים ושאחר כך אדבר איתו שיפצה אותי או שאתבע את הביטוח שלו.
     
    פעלתי לפי העצה שלו, התקשרתי אליו למחרת ודרשתי מדפסת חדשה ותשלום הידית של המקרר (150 ש"ח), הגורילה צחקק ואמר: "יהיה בסדר", שום יהיה בסדר צרחתי עליו, יש לך 10 ימים כדי להסדיר את הענין, או שאני אתבע אותך ואז תשלם פי כמה, בתוספת פרסומת שלילית על השירות הגרוע שלך.
    "חיחיחיחי.. יהיה בסדר", צחקק הפקק השעיר, "ביום שני אתקשר אלייך ונסגור עניין".
     
    נראה אם לחוליה החסרה, יש לפחות מילה.
    ביננו, הוא לא אשם, הוא נולד כך, מוח לא מפותח, שנשאר מרובע, בדיוק כמו הקרטונים שהוא סוחב..
     
    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      מיסיס הייד
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין