| הוא שכב באפלה נצחית, לא היתה לו כמעט תודעה. הימים חלפו ולא היתה להם שום משמעות, הוא חשב, ״אני פשוט מת״. יש משהו נפלא בריחוף באפלה, אין דאגות, חרדות, פשוט הכל שחור ולא כלום. יום אחד התחולל שינוי, הרגיש שמים חודרים לגופו וגורמים לשינויים. אני גדל חשב, עדיין אני לא מרגיש שום דבר, רק יכול להבדיל בין למעלה ולמטה. זה כבר שיפור במצבי, לאן לפנות, באיזו דרך לבחור. תרגע אמר לעצמו תלך לאן שמצפונך ינחה. למעלה, למעלה, זעק לעצמו ושלח שלוחות כלפי מעלה. מאבק אדיר ללא פשרות ולבסוף הצליח להבקיע את המעטה שכיסה אותו. אני רואה את אור הבריאה, שמיים, ארץ ומים. איזה עולם מופלא, התבונן סביבו והבחין ברבים כמוהו. שוחח איתם בלחש על חוויות שהם חווים, התווכח ויכוחים אין סופיים עם חבריו על משמעות היקום, ניסו להבין מי הם ולאן פניהם בעתיד. הימים חולפים הם גדלו והתחזקו, גופם התעבה וצבע כתום התחיל לצוץ בגופם התחתון, השינויים גרמו לוויכוחים אין סופיים, מי אנחנו, למה ומה משמעות הכל. יום אחד הוא ראה את האור, זעק לחבריו, הבנתי את הכל, אני יודע מה המשמעות. אני יודע מי אני, אני גזר. אלון |