כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    סיפור אגדה

    פרופיל

    עליזהלה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    ארכיון

    שֹדה פְּעוּלָה

    15 תגובות   יום שישי , 3/5/13, 17:03

    ''

     

    *

    שֹדה פְּעוּלָה

     

    *

     

    שֹדה פְּעוּלָה – שטח, מקום, תחום, כר פעולה :  מצא לו שדה נרחב לפעולתו.

    אני בוהה בתמונת ה'שֹדה' שממלאת את המסך ונרעדת, השרב שבא ממזרח והיובש באוויר אינם יכולים לרעד, כמו גם לרעש שעולה מהמדורות הפעלתניות שהצטופפו באין ברירה מכל רחבי העיר העמוסה ל'שֹדה הנטוש' האחרון שנותר פנוי מתחת לחלון שלי, עשן סמיך עולה מלמטה, הוא צורב ומדמיע , אך הדמעות אינן מצליחות לנקות את עיני המתאמצות להתמקד בתמונת ה'שֹדה' שבמסך, זה הפרוש תחת שמיים נקיים וצלולים אלפי קילומטרים מ'שֹדה האש'.

    להבות אדומות צובעות עכשיו את פרצופי הילדים הנרגשים ב'שֹדה האש', ואני נזכרת איך הסתכלת אלי תמהה ומבולבלת כשניסיתי להתחמק מלהתלוות אליך למדורה: "אבל זה כיף, וכל ההורים יבואו, את תפסידי", אמרת לי בתום של ילדה ואני ידעתי שבדיוק מה'כולם יבואו' אני נחנקת, עוד לפני שנגיע ולפני שיעלה העשן הסמיך, ולפני שייתמר מהמדורה ויתערב בבגדי ובשערי, ויבטל את יכולתי לנשום או להתווכח, את תשמחי ואני אהיה מרוצה שהשבע שלי יודעת לבחור לעצמה, את שטוב לה, וכך מדי שנה בשנה עלה ותפח מינון ההאשמה: "כולם באים עם הורים ורק אני אלך לבד?" היה חוזר הטיעון שעכשיו כבר נמהלה בו מידה של אשמה, ואני זחלתי אחריך, עמדתי בשולי ההתקהלות, הסתכלתי איך פרצת והשתלבת בין הילדים הנרגשים שהפכו מהר מדי לנערים, איך ניצתה בך ברגע ההתרגשות מה'כולם', כיצד נסחפת אל ה'ביחד', ולמרות שהמדורה רק הודלקה כבר הוצפו לחייך בסומק של התרגשות שנמהל בכתום הלוהב מלחייהם של חברייך, ב'שֹדה האש' את כבר לא צריכה אותי, חשבתי במבוכה, את 'שֹדה הקרב' הזה את תחצי מעתה לבד, ואני רק יכולה להביט אליך מהפינה ולדעת שהילדה שלי מנהלת לבדה את האחת עשרה שלה.

    שֹדה תצפית – הקף השטח שניתן לצפות עליו ממקום מסוים (מתוך עמדה, מגדל פיקוח וכדומה).

    העשן הסמיך שמתמר בחלון שמאחורי המסך אינו מצליח להסתיר את ההורים המתגודדים סביב המדורות שאין לי בהן עניין יותר, הריח שלהם בכל אופן יתערב בבגדי ובשערי, אפילו שאני כבר אחת עשרה אחרי השחרור מהאשמה, מעמדת התצפית אני יכולה לנשום לרווחה על שאין לי עם מי להתווכח, או בפני מי להיות אשמה: "חחח, ככה, בלי מגדל פיקוח ובלי הורים, רק אני והעננים..." כתבת בדף שלך, אני קוראת ויודעת שהילדה שלי מנהלת לבדה את העשרים ואחת שלה באומץ ותבונה,  וגם אם הייתי טוענת או רוטנת או רק נאכלת מכאן, מאלפי קילומטרים רבים, בספקות ואשמה, לא הייתי מצליחה להגדיר את ה'שֹדה' הזה כדבר הדומה במשהו ל:  תחום במרחב שכוחות פיזיקאליים פועלים בו : שדה כבידה, שדה חשמלי, שדה אלקטרומגנטי

    עייני זוחלות לאורך רשימת ההגדרות, הנה, שם, בתחתית הערך, אני מוצאת את ההגדרה המתאימה

     שדה נחיתה – שטח שהוכשר לנחיתת מטוסים והמראתם אך אינו מצויד במתקנים קבועים לשרות המטוסים. 

    *

    ''

     

    *

    "מה, 'כולם' טסים פה בכאלה מטוסים" היא כותבת לי ממרומי העשרים ואחת, הנה, אני שולחת לך צילום של הטייסים החמודים שלנו...", ואני נסחפת שוב אל ה'כולם', אל ה'ביחד' שהיא רואה בו מגונן, ואני רואה בו מחניק, ולמרות ההבדלים בינינו אני יודעת שכך צריך, שזה המסע שלה, שמהקצה הזה, מפאת ה'שֹדה', היא תמריא אל דרכה, וגם אם תגיע אל סוף העולם הרי שאני אשאר כאן, אביט אל המסך האטום, אקושש זכרון של תנועה, לקט מבט, מחשבה תלויה, בדל ריח טוב, ואשתוק, כי מעתה היא בוחרת את המדורות שלה, ומרגע ש'מדורת השבט' הודלקה בה הרי שהיא מציפה את לחייה בכתום לוהב מסומק של התרגשות, ב'שֹדה' ההוא את כבר מספיק בטוחה, חשבתי במבוכה, ותגיעי בבטחה בסופו של דבר גם למקום ההוא שנקרא שדה תעופה – שטח שהוכשר לחניית מטוסים ובו מסלולים לנחיתה ולהמראה ומתקנים אחרים לטיפול במטען ושרות למטוסים.

     "היא מאושרת, הילדה", אני מאשרת לעצמי כבר עשרים ואחת שנה. 

    *

    ''

     

    *

    1.5.2013.

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/12/13 09:50:
      את מבינה שרק עכשיו מצאתי את זה? והשמונה-עשרה שלי כבר חודשיים בחאקי (מתון מאוד לעומת השדות הפרושים בפני המופלאה שלך!) והכתיבה שלך מדויקת ולא עושה פשרות עם מלים, ומרגשת כתמיד!
        15/6/13 20:26:
      אהבתי אותך, את כתיבתך ואת התכנים המדוייקים והנוגעים , חיבוק
        9/5/13 23:42:
      הסתכלות מיוחדת על יחסי אם-בת........:)
        5/5/13 21:16:

      אני אוהבת (גם ובנוסף לכל) את הלהטוטים שאת עושה עם השפה.

      טוב שהצלחתן את ובתך לצאת מהשדה המגנטי.

        5/5/13 08:19:

      ב"שדה" ד תמיד באמצע במרכז...

      תענוג גדול ללכת איתך ואחרייך בלהטוטי שפה ואסוסיאציות.

      אוהבת אותך.

      פתחתי את המכתב אתמול וסגרתי והבוקר כל כך מתאים לקרא את המכתב ילדים יקרים מיוחדים ואנחנו מביטים עליהם ומנסים לשמור
        4/5/13 20:44:
      כן, בעיני הזמן הכי קשה, זה שבו אנחנו מבקשים לפרוע את הדיבידנדים על ה"השקעה" שלנו, ומקווים ששיקול הדעת והתבונה יכריעו
        4/5/13 11:38:
      משדה אל שדה בטווח השנים, ושדה הראיה מצטמצם ככל ששדה עצמאותם רחב יותר קשה לנו להיות מגדל תצפית. עוּף גוזל.
        4/5/13 10:27:
      אני כל כך כל כך רחוקה משם, עליזה'לה, אולי אף פעם לא אגיע, אבל לפעמים מתרחש נס קטן, בועה של נס, ואז אני מרגישה כמוך. ולא היו לזה מלים עד עכשיו. אולי השיר "היי שלום", קצת. חשפי אותו אצלי אם בא לך
        4/5/13 10:16:

      את נוגעת בכזו יראת כבוד, במקומות העדינים האלה שלנו האימהות,

      התחום האפור והקשה הזה שמחבר ומפריד בו זמנית ביננו לילדינו.

      התחום שמגדיר אותנו ואותם,

      את הרצון אולי למצוא דמיון ובו בזמן שמחה על הייחודיות שלהם מולנו.

      שבת שלום יקרה.

        3/5/13 23:30:
      מגילת עצמאות בל"ג בעומר? איזה שחרור מרגש.
        3/5/13 21:47:
      השנה השתתפתי במדורת ל"ג בעומר האחרונה עם הכיתה של הקטן. כיתה ו'. . זהו , פרידה מהילדות של הבנים.
      עליזהל'ה, אני נהנית אתך לטייל. תודה על התמונות ועל המחשבות. איזה כיף לך. שבת שלום
        3/5/13 20:13:
      מרגש.
        3/5/13 17:54:

      התמונה התחתונה הזכירה לי תמונה אחרת,

      ונראה שהתפוח לא נופל ממש רחוק מן העץ

      :

      ''