להתעורר ביום שישי ב2000 זה כבר מצב שיכול להעציב אותי. אומנם, נורא כיפ להכנס למיטה ב1500/1600 אחרי שבוע ארוך ויום שישי מגיע ושקט. אבל.. אז.. הקימה משנת הצהריים עושה אותי עצובה, ובמיוחד אם יש חושך עמוק בחוץ. יום שישי מרגיש לי יום של ארוחה עם אנשים אהובים. חברים/ משפחה/ בן זוג- לארח כמה שיותר. וכמה נפלאה אני וחיונית כשאני בצד של המארחים. אבל להתעורר ב2000 בערב שישי.. זה.. להרגיש החמצה על שישי שהתבזבז.. על אנשים אחרים שמקיימים את השישי שלי ואני לא. בעיקר על תחושה של.. תפסיקי להיות עצלנית כל כך. כי אם היית מרימה את הישבן שלך וקופצת להורים או לחברים ולוקחת בקבוק יין היית משיגה ועוד איך ארוחה כזו כייפית ובמקום זה.. העדפת.. להיות לבד ועכשיו הפסיקי לצלול ללבד. ובמקום זה שימי לך מוסיקה תכיני לך משהו חם לשתות הדליקי את הדוד התקלחי לכבוד השבת שנכנסה.. ובעוד כמה זמן כבר תהיי עם משקה ועם בגדי השבת היפים שלך..