שנה וחצי אחרי שארזנו את החיים לקונטיינר וכמה מזוודות ועברנו לסין, הגיע הזמן להתחבר לעולם הבלוגים ולנסות לשתף קצת ממגוון החוויות העצום שאני, אשתי היקרה (אפילו במחירי סין..), ושלושת הילדים חווים. אני מקווה שזהו פוסט ראשון מבין רבים בהם אוכל להראות זוויות מעניינות על הקורה בסין. מקווה שיהיה מעניין ומהנה- תרגישו חופשי לתת פידבקים..ויאללה לעבודה.

אנחנו גרים בדליאן עיר קטנה בצפון סין. אם אתם מכירים, אתם כנראה בקיאים בסין. הרוב הגדול בארץ ובעולם לא שמעו על העיר שמונה כשבעה מליון תושבים- מספר מעניין, בדיוק כמו מספר תושביה היהודים של מדינת ישראל. אם נניח להבדלי רמות הפיתוח – אז תחשבו על כל האנשים בישראל ותכניסו לעיר אחת. כל המסעדות, הקניונים, שטחי המסחר, בתי החולים, הכבישים, מיי השתייה, החשמל... בעיר אחת. עיר אחת, בינונית, מהשורה שנייה.

את הפוסט הזה התחלתי בזמן טיסה חזרה מביקור בבייג'ין... אחת מאותן מגה ערים עצומות בסין שקשה פשוט לתפוס את הגודל, העוצמה והמורכבות של מפלצת בטון, כבישים, עשרים מיליון איש, מסחר וכו'...
בדרכי לפגישה כשאנחנו כבר שעה וחצי במונית (רוב הזמן בפקק), דיברתי עם חבר מקומי ושאלתי מתי יוצא לראות את השמש בעיר הזאת? אנחנו כבר חמישה ימים פה ועוד לא ראיתי שמיים כחולים. כתשובה ענה הביג'ינאי- הממשלה מתחייבת למספר מסויים של ימים בשנה בהם האויר צלול בעיר – היום זה לא אחד מהם...

 חלק מהעיר שנז'ן, 14 מליון איש..  (כל אוכלוסיית מבשרת נכנסת בגוש בניינים אחד..)

 אורבניזציה (המורה התעקשה על עיור) היתה מילה שאני בעיקר זוכר משיעור היסטוריה בהקשר של תהליכים אשר עברו על האנושות ביחד עם המהפיכה התעשיתית, מודרניזציה וכו.. הגעתי לסין והבנתי שהעבר הוא ההווה והעתיד יחדיו.

קצת נתונים: בעולם יש כיום 21 מגה ערים (מעל 10 מליון תושבים) ועד 2025 צפויוץ להיות 29 כאלו!
בארה"ב 85% מהאוכלוסיה כבר גרים בערים, ביפן 91%. בסין רק כחמישים אחוז - בעשור הקרוב צופה סין עיור בהיקף של 200 מיליון תושבים כ 20 מליון כל שנה! בעידוד ובתקצוב ההמשלה. קראתי שהעיור בסין הוא התופעה הבודדת המשפיעה ביותר על כלכלת העולם.

מה זה אומר? מה האתגרים וההזדמנויות ?

לפני שנה חיכיתי עם אשתי והילדים כמעט שעה עד שהצלחנו לתפוס מונית בביג'ין, מספר המכוניות בעיר הולך ומתעצם, כך שהממשלה מנסה למצוא פתרונות יצירתיים - מחירי מכוניות, תחבורה ציבורית, ואפילו הרשאה לנהוג רק בימים זוגיים או בשעות מוגדרות ביממה! (נראה מי יעז לנסות את זה בארץ..). ישנם אתגרים אחרים כמו פשע, עומס ואיכות מערכת בריאות, חינוך, זיהום אויר, מערכות מיים, שופכין ועוד ועוד...

פתרון יצירתי- מונית אופנוע.. ביציאה מהרכבת התחתית

עם זאת, ההזדמנויות גם הן עצומות- בעשור הקרוב 200 מיליון איש יצטרכו בתים בערים, כבישים, חשמל.. הממשלה
צריכה כבר היום להוציא מיליארדי דולרים להכין תשתיות- מה שיוצר עוד מקומות עבודה. בנוסף, המעבר שלהם לערים אומר שירוויחו יותר (שכר ממוצע בעיר  הוא בערך פי שלוש וחצי מהממוצע הכפרי) ומכאן שגם יוציאו יותר על אוכל, קניות, דיור, וכו'. הממשלה הסינית מזהה ובצדק את העיור כאחד ממנועי הצמיחה לשנים הקרובות- לא אחת ציינו זאת ראשי המפלגה החדשים. הם מקווים להטות את הכלכלה ולהשיג צמיחה מוטת צריכה (לעומת יצוא או השקעות ממשלה) ע"י הכנסת כל אותם מיליונים למעמד הביניים.

 אחד המהלכים המעניינים בהקשר זה בעיקר בתעשיית המידע והתקשורת, הוא פרויקטים של ערים חכמות. האם ניתן להתגבר על חלק מהאתגרים הרבים של העיור המטורף על ידי בניית תשתיות מידע וניהול חכם של ערים? מערכות דיגיטליות לניהול תחבורה, אנרגיה, מערכות ניטור מיים, בריאות ועוד.  ישנם חברות רבות שמנסות להכנס לתחום זה- הפוטנציאל ברור! סין צפויה להוציא עשרות מיליארדי דולר עד שנת 2020 על ערים חכמות. מסקר שנערך לאחרונה בקרב כמעט 20 ערים בסין מתגלה כי תחבורה, בריאות והתמודדות עם פשיעה הם שלושת התחומים הגדולים בהם משקיעות ערים בפרויקטים חכמים.

ניהול דיגיטלי של מערכות תחבורה מהרמה הציבורית ועד רמת הרכב הבודד ואפילו הולך הרגל יכולים להביא לצמצום פקקים, זיהום ולהפוך ערים לידותיות הרבה יותר. יעול מערכת בריאות ע"י מחשוב יכול לחסוך בחיי אדם אך גם בבניית בתי חולים (מעניין לראות את הרגלי צריכת שירותי בריאות בסין – על כך אולי בפעם אחרת..).  ערים מרושתות במצלמות הן לא עניין חדש – ניהול חכם של המידע העצום הנצבר במערכות אלו מהווה אתגר ופוטנציאל אדירים.

נקודות למחשבה:

אורבניזציה בכלל ופרויקטים של ערים חכמות בפרט- מה ההזדמנות לחברות ישראליות בסין? האם אפשר לנצל את יתרון הקוטן שלנו להוביל פרויקטים של ערים חכמות בישראל? אנחנו באמת צריכים כל כך הרבה ערים נפרדות, עיריות, מועצות , וראשי ערים בישראל...?

"בבניין ירושלים נתנחם.."

 עידו שגב