סוף כל סוף פוסט אופימי ומשמח! ביומיים האחרונים קראתי המון דברים ברשת. למרות כל הטענות שכל מה שיש ברשת זה חסר תועלת, מידע משוכפל וכיו"ב אני מודה ומתוודה שלמדתי המון (בתקווה שגם הפוסט הזה לא יהיה עוד שכפול אלא רק ריכוז של דברים מעניינים).

    ראשית שמו של הפוסט - דור 1.5 , מסתבר שיש לי הגדרה סוציולוגית! כן! דור 1.5 הוא ילדי העולים שהגיעו עם ההורים בגיל הילדות או ההתבגרות המוקדם וגדלו בארץ. אנחנו לא בדיוק דור ראשון, שכן הורינו היו אלה שחוו את העליה במלואה על תופעותיה החברתיות והכלכליות , אך אין אנו דור שני כיוון שלא נולדנו פה, עברית שפה שנייה עבורנו (לעיתים אף שלישית לאלו שהגיעו מהאיזור הבלטי או האסיאתי של ברה"מ) ועדיין היחס אלינו אמביוולנטי. אחרי שנים של התחבטויות בהגדרה העצמית סוף כל סוף יש מושג שאין לי שום בעייה איתו הן מבחינה סמנטית והן מבחינה מספרית. מה גם, שאינני מכשיר סלולרי כך ש1.5 לעיתים מתהדר בפונקציות רבות יותר מ2. 

     כפי שאמרתי בתחילה, ביומיים האחרונים אני קראתי המון מידע מעניין ברשת . מודה ומתוודה שעד עתה כאשר נתקלתי בפוסטים העוסקים בדור שלי בהקשר של זהות ישראלית או רוסית או ההתבגרות בארץ נתקלתי בעיקר בחומרים דלים מאוד. לעיתים קרובות היו אלה דבריהן של פמניסטיות רדיקאליות שדיברו על חיפצון האישה בעלת החזות הסלאבית, דברים אלה הקשו עלי ועוררו אצלי אנטיגוניזם. ראשית, מכיוון שמרבית חברי צברים ואף אחד מידידי אינו מחפצן נשים ואם הוא מחפצן , הרי שאינו מחפצן נשים בעלות חזות סלאבית בלבד אלא את כולן ללא הבדל חזותי. שנית, בגלל שאני חיה ונלחמת בסטראוטיפים וקשה לי עם זה שיש כאלה שדבקים בהם לשם הגדרה עצמית. אמש הבנתי שכנראה שפשוט קראתי את המגדר הלא נכון. יסלחו לי כל חברותי הפמניסטיות אבל את מה שלמדתי ממקבילינו באותו דור הוא הרבה יותר מעניין, משכיל, נגיש ומחכים.

    ראשית נתקלתי בבלוג של שלום בוגוסלבסקי אותו ניתן למצוא :  http://www.hahem.co.il/scissors/   וגם בפייסבוק: https://www.facebook.com/TnyhtHmspryymWbwNdbrlZh   .

שלום כותב על כל הדברים שבאמת מעיקים על החברה הישראלית ביחס לעולי ברה"מ (דברים שגם אני העליתי פה על הכתב, רק שהוא מסביר זאת בלי ההקשר לתרבויות נוספות ומנגיש את זה לכל אחד ואחת ) : חגיגות הסילבסטר, היחס לשואה, עמדות פוליטיות. בעיקר הוא כותב על פוליטיקה אבל תמיד יש לזה נגיעה אישית כלשהי . הוא דן בתופעות חברתיות ומעלה לעמוד שלו מקרים מעניינים.  יש לו גם השקפה על הנושא העדתי, משהו שאני בחיים לא מצאתי לנכון לעסוק בו ובכל זאת הוא כותב על כך באופן שעושה כבוד לכולם.

   שנית, נתקלתי בפורום "ישראל ברוסית" שאין בו רוסית בכלל. מה שיש בו, זה המון עברית, שכתובה בדרך כלל ללא שגיאות כתיב (משהו שקשה לי לומר על פורומים אחרים שקראתי)

 http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?forumid=979&r=1.

אנשים דנים בו בנושאים ברומו של עולם ובחברה הישראלית וכיף לקרוא את ההתחבטויות שם, בעיקר כי אלה דברים שתמיד עולים על הפרק בחיי הרבה ממי שהגיע מהרקע שלי . קלאסיקות כמו- איך מגיבים לזה, כשמגלים שאתה "רוסי"? האם מזהים שאתה רוסי? האם אתה מגדיר את עצמך כאחד? או מה היה קורה אם ההורים היו נוסעים לארה"ב? אזרחות רוסית- האם להשאיר\לעשות\ מי צריך את זה? גם דברים פחות נעימים- אפליה, גזענות והממסד הרבני שממשיך להערים קשיים עבור המתחתנים שבינינו.

   לבסוף מצאתי את האתר של פישקא (תרגום מילולי: חייל משחק בדמקה) 

http://fishka.org.il/he/about/   , זוהי עמותה המספקת מסגרת לבני דור 1.5 שעלו לישראל לבד במסגרת נעל"ה וסל"ע בכל רבדי החיים , הפעילות מתנהלת בעברית (והעובדה שיש לכך ביקוש מלמדת על כך שהעברית הפכה לשפה הראשונה של כולם) ועוסקת בכתיבת שירה, תאטרון, בישול ואפילו בהקמת משפחה דו-לשונית בישראל. 

אלה הם ניצנים ראשונים שמצאתי , דברים חשובים שסוף סוף אני יכולה להסכים איתם. עולים שכותבים על התמודדות ועל שייכות ולא רק על קיפוח וקושי. צעירים שמחליטים לעשות מעשה - לכתוב, לביים הצגות. לקחת חלק בתרבות , ליצור ולעצב אותה . הכי פשוט לשבת , להחזיק את הראש בין הידים ולזעוק על מר גורלנו, יותר קשה לצאת ולשנות.

הלואי שיהיו עוד כאלה חבר'ה זה הופך את המציאות להרבה יותר נסבלת.