" נותנים לך את החיים רק פעם אחת בחיים תשאפי לריאות עם כל החושים ותלכי על כל הקופה החיים הם שלך רק פעם אחת ארוכה תצעדי בהם יחפה ומלאת גאווה שעשית את הדרך בדרך שלך. תרקדי בטרוף בכל מזג בכל דרג תנועי כל הזמן קדימה אל תתעכבי במבט אשת לוט בכל רגע שתחליטיבכל רגע שתרגישי שמותר ללכת עד הסוף תהיי שלו תהיי של ילדיך עד קצות הנשמה אך אל תישארי ללא נשימה קחי אויר גם כשאת כולך של היקרים לך מכל יש לך גם אותך לדאוג " ליהי מצאה את הדף מקומט בין כתלי הספרייה וקראה אותו בגמיעה אחת לא היו סימני פסוק והיא הרגישה חסרת נשימה.היא נגעה באותיות הרגישה את המילים בקצות האצבעות לא הייתה כל כתובת. היא נשענה לאחור באיטיות.. הכסא מאחורי גבה היה קשה ומחוספס היא נזכרה במשפט מספר שקראה " אין מציאות יש תפיסת מציאות". בחוסר נוחות נעה בכסא זה בטח לא כמו הפוף בבית חשבה הפוף הרך שאפשר לשקוע בתוכו ללכת לאבוד ברכות הקטיפתית להתכרבל ולהשאיר את כל ההגנות בחוץ. החספוס של הכסא הזכיר לה את הפספוס שלה היא שנשארה מסובכת בפלונטרים המחשבתיים שהעסיקו אותה בימים האחרונים בלהרגיש כל כך פגיעה כל כך נשרטת מכל רכבת שעברה על ידה. לא היה לה מחבט והכדור נשאר במגרש שלה. הספור שלה חידד את חושיה לקרוא את מה שבין השורות , את מה שנמצא כל כך קרוב ודווקא בשל כך קשה להתמקד ולראות ."אני רוצה לשמר את ג"ודי גרלן בדרך האבנים הצהובות את הנאיביות הילדותית והפנטזיות ולמזג אותה עם אנרגיה בפול ווליום בלי לקחת ווליום. להרגיש הכל זורם לא לחפש צעיף שיעטוף ויכסה ואיך אפשר לדעת לעזאזל לקבל הכל שיעבור לידך ולא דרכך. איך אפשר להיות עם האיש שלך בלי לעמעם את האורות ולא להזדקק לכל מילת אהבה שלו כדי להרגיש חשובה.איך כל מילה מיותרת הופכת לפגיעה עמוקה והאי הבנות עומדות בנינו מחכות לפתרון עד שהן מתייבשות ונופלות מחוסר מיצויי. אני מרגישה עכשיו שאולי אוכל לשיר בטרוף לפני כל אלה שירימו גבה. אני מרגישה שאולי עכשיו אני יכולה להמשיך הלאה לא מצולקת , נקיה, יחפה יפה מתמיד אני יודעת שעכשיו אני כותבת את חלק ב". זה רק החיים אבל הרבה יותר מזה". ליהי נגעה בפניה היא הרגישה סמוקה לחלוטין וניסתה להרגיעה את אודם לחייה במגע הקר של כפות ידיה, נדמה היה לה שעוד רגע החום ששטף את כולה יעלה על גדותיו. היתה לה תחושה לרגע כאילו משהו נגע בה היא קפצה קלות על כסאה יושבת בספריה של האוניברסיטה מחפשת חומר לעבודה של פרפ" דוידסון. היא תהתה על הכותבת .מי היא? האם היא עדין כאן בסביבת חייה שלה? ולאן הובילו אותה רגשותיה?האם המכתב נפל לידיים נוספות? ליהי פסלה זאת כיון שחשבה שלא יתכן הדבר שאחרת הוא לא היה נשאר בספר.היא רק ידעה שהיא צריכה לארגן את מחשבותיה העבודה בסוף השבוע והזמן יקר. במהירות היא קפלה את המכתב והכניסה אותו לתוך התיק .ליהי הביטה בשעונה במבט חפוז הזמן עבר והיא כמעט שכחה את ההרצאה של המרצה האורח בפוליטיקה עכשוית , היא סגרה את התיק ויצאה בחופזה לכוון חדר ההרצאות בקומה השניה. ההרצאה כבר התחילה היא ראתה את הגר חברתה בשורה הקרובה ומיהרה להצטרף לכסא הסמוך." לא להגיב לדחפים מידיים לפעול לא כתגובה לספוק מיידי כי אם מתוך החלטה מתוך תגובה לטווח ארוך כך צריכה מדינת ישראל לראות את יעודה " קולו של המרצה הלך והתפוגג . " מה קורה ? " שאלה הגר " את כאן בכלל ? " חייכתי בסתמיות " כן כן הכל בסדר" השבתי ולא הרחבתי.
|
goodyear2016
בתגובה על קפה או תה רק שמרו נפשותיכם/ן
alxm
בתגובה על
תגובות (26)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הטבע הוא המגדיר את עוצמתינו כאשר אנחנו כבני אנוש מגדירים את עצמינו לעיתים דוקא ע"פ חולשותינו.
קראתי את דבריך בהרבה ענין אין מקום למהפיכות אבל בהחלט יש מקום להבעה אישית חזקה יותר במגדר הנשי בעצם השילוב של עוצמה ועדנה...
תודה על דבריך שהפעילו מיתרים חשובים...אם יש מלחין ...אני אלך על זה.
איזה יופי הקטע השירי. באמת מענין מי כתב את זה. הייתי מציע את הקטע כהמנון הפמיניסטי האולטימטיבי, לכל הנשים שמעריכות בערך עצמן, ולא חושבות שצריך להשיג את המטרות רק במהפכה חברתית שזורקת את התפקידים שאלוהים חנן את הנשים בהן. (עיין ערך רדיקאליות).
עכשיו יש רק לאתר מלחין ראוי שידע ליצוק מנגינה למילים הנפלאות.
כל אחד שקורא את המילים יכול לקחת את זה למקומות גבוהים ונשגבים. והתיאור שלך, עשוי בעונג ובעדנה רבה...
ברוכה הבאה
תודה דליה שמחה מאד שיצרתי משהו שנגע , תודה
תודה
תודה שי מילותיך היו לי לעונג
הי ליהי,
הצלחת לרתק אותי,
יוצא מהכלל!
שייהיה לך בהצלחה, דליה
תמשיכי להסמיק ככה , זה מתאים לך
תתחילי יום יום את החיים כאילו רק נולדת
הרעננות שלך זה החלק הטוב ביותר בך
אל תאבדי את זה זה החינניות שלך
תשארי יפה וברה תמיד
שי
ליהי, אהבתי את התכנים שהעלת כאן נוגעים בי אישית ( איך לא ?!) ופוגשת בהם שוב ושוב,
בווריאצייות שונות על אותם המוטיבים בחיי הקרובים לי ומתאמנים שלי ( בעיסוקי אני מאמנת
אישית לחיים ). כך, שפחות או יותר על כל רעיון כאן היינו יכולות לערוך שיחה.
ומתוך המכלול, דיברו אלי כרגע יותר מכל מספר משפטים : "...ואיך אפשר לדעת לעזאזל לקבל הכל שיעבור לידך ולא דרכך " ואוו, אני לא באמת מאמינה שזה אפשרי, ביחס להכל וכל הזמן, הרי מטבענו אנו בני- אדם. יצורים פגיעים למדי זקוקים, נצמדים ותלויים בתגובות הסביבה
ובן זוגנו. ויחד עם זאת יודעת (ראשית כל מעצמי ואח"כ גם דרך אחרים ), שניתן להפחית באופן משמעותי את הפגיעות. לשמור על הרגישות ולוותר על הפגיעות, ממקום של בחירה והחלטה מודעת. ממקום של אהבה עצמית, ולא כקלישאה ריקה. ממקום של מעבר מתלות (תלות במשוב לו אנו כה נזקקים על כל צעד ושעל ) לעצמאות. ועצמאות אומרת יכולת להאמין במי/ מה שיש לנו ( בכל היישים ) - ביכולות , במסוגלות האישית.
טוב מצטערת אם נסחפתי, אבל כפי שציינתי, הנושאים מאד קרובים לליבי.
אהבתי מאד את הסוף, כאשר דברי המרצה מהווים במידה רבה, תשובה למכלול שהעלת כאן,
לא לפעול כתגובה. להיות במקום במקום של בחירה אמיתית, מקום פרו- אקטיבי, יוזם ולא מגיב. אז ללא ספק הכדור יהייה במגרשה של ליהי והיא גם תדע לאן בדיוק היא מבקשת להובילו ולהגיע איתו.
תודה על השיתוף, אשמח אם תכנסי ותקראי משלי ( נושאים קרובים, באשר כולנו רגשות ומפגשים...). כוכב להמשך דרכך היפה כאן בקפה ובעיקר, לכבוד פרק ב' שלך - נקייה, יחפה
ויפה מתמיד !
יעל.
אחרי הרבה זמן שלא נכנסתי לקפה ולהגיע ישירוות לתגובה הכ"כ נוגעת ישירה וקולעת שלך זה היה מרגש
תודה על המקום שנתת לי ועל המקום שלקחת בתגובתך
ההגנות נופלות ואת צועדת קדימה, יחפה, נוגעת, חשה, גאה. מקום כל כך נכון להגיע אליו - מקום נפלא.
התחברתי מאוד לאותו מקום, אותו תארת, מקום אליו לא מגיעים ללא משים, מקום הדורש תעצומות נפש נשגבות כדי להגיע אליו ולהרגיש טוב.
א ה ב ת י:)
נעים לי לחשוב שהזדהית והיית שם תודה
תודה אשמח להזמינך ולשמוע את תגובתך
תודה עופר נחמד לראות אותך כאןמקסים וחשוב!
תודה,
גרמת לי לחייך ולהנהן
רותי
כתבת נהדר במיוחד בשביל התחלה
יש לזה טעם של עוד ומקווה שתשתפי אותנו בעוד ועוד
אהבתי וכיכבתי תודה על השיתוף
הריקוד יצטרך אכן להיות השלב הבא אהה. תודה לך ממקום עמוק וחם בלב שמחה שאת כאן
תודה רבה משתדלת ליישםיותר מאשר פחות
"תרקדי בטרוף בכל מזג בכל דרג..."
זה אומר שבפעם הבאה אני לוקחת אותך בחשבון ?:)
כתבת נהדר, ונהדר שכתבת.
ו...כן. את כאן. לגמרי.
חברה יקרה.*
כתבת ויישמת.
נפלא בהצלחה((:
שב"ש שרי
אנסה לככב אם יתנו
יקירה
פתיחה מדהימה
משהחלטת להפתח
עשית זאת כגדולה
ושיתפת בהצצה לעומק הנשמה
* וסופ"ש מופלא