מחשבה זו עלתה בדעתי כשקראתי את מאמרו של אליה לייבוביץ מ-3.5.13 בעיתון "הארץ" שכותרתו - "כשלבנט יהיה די כוח.

קחו למשל צרפתי שמיום שהוא עומד על דעתן הוא יודע ש: זהותו מקורה ב-"הצהרת זכויות האדם והאזרח" - מסמך יסודי של המהפכה הצרפתית שאושר על ידי האספה המכוננת הלאומית ב-1789. בעקבותיו נחקקה החוקה הצרפתית. החוקה קובעת, למשל, שצרפתית היא השפה הרשמית היחידה במדינה למרות שמדוברות בצרפת 77 שפות אזוריות של עמים שונים שמרכיבים את האומה הצרפתית, כמו בריטונית ואלזסית. הוא יודע - אם הוא צרפתי דור עשירי או מהגר שקיבל אזרחות צרפתית רק אתמול - ששניהם שווי זכויות באופן מוחלט וזהות שניהם ברורה לשניהם: הם צרפתים. עוד יודע אותו צרפתי שהדת הופרדה רשמית מהמדינה ב-1905 ו- א ס ו ר למדינה לממן דת כלשהי על פי החוקה. מדיניותה הרשמית של צרפת היא החילוניות למרות שאזרחיה הם בני כמה וכמה דתות שונות וחופש הדת היא זכות חוקתית. צרפתי שהיה קורא את מאמרו של אליה לייבוביץ היה חושב שהוא נכתב כמהתלה.

אנחנו, לעומת הצרפתים, "מתהדרים" בשתי זהויות שונות: הישראלית והיהודית. הזהות היהודית אינה מוסכמת על שום ישראלי בן הדת היהודית. האם היהדות היא אורתודוקסית, קונסרבטיבית, רפורמיסטית, חרדית, סיקרקית, חילונית, או שמא, כפי שקבע ההיסטוריון שלמה זנד בספרו "מתי ואיך הומצא העם היהודי", שם הוא מעלה אפשרות שישראל לא הוגלתה מעולם על ידי הרומאים, היהודים שמעולם לא עזבו את ארץ-ישראל הם הפלסטינים של היום ואילו היהודים ששליש מהם השמיד היטלר באירופה הם הכוזרים שהתגיירו. נראה לי שזה מה שהביא את אליה לייבוביץ לכתוב את מאמרו המכוון לכך שיש פוליטיקאי חדש, נפתלי בנט, ואולי יום אחד יהיה בכוחו לקבוע בהסכמה מיהו יהודי. לעומת זאת הזהות הישראלית היא עוד יותר לא ברורה. האם ישראל היא מדינת כל אזרחיה כפי שערביי ישראל היו רוצים או ישראל היא מדינת הלאום היהודי כפי שהיהודים הישראלים רוצים ועומדים על כך שכתנאי לשלום יכריזו על כך הפלסטינים. האם ערביי ישראל מיוצגים על ידי אחמד טיבי, שאליו גם אני הייתי מפנה את גבי מבלי לחשוש מדקירה, או שמא הם מיוצגים על ידי עזמי בשארה שרוצה בהשמדת ישראל ועשה כמה דברים ברוח זו.