בשבע וחצי בבוקר כבר הגענו לשדרות, עוד לא הספקנו לעשות סיבוב קטן בעיר ולקנות שוקו ולחמניה בסופר של דהן וכבר ניסרה את האויר אזעקת צבע אדום, בדרך כלל אני מעמידה פני גיבורה גדולה, ממשיכה לנסוע, כאילו כלום, אבל הפעם משום מה ברחתי מהרכב כמו ארנבת מפוחדת, את הצלם עניין לדעת מדוע ההתראה ממשיכה לנסר באויר שוב ושוב, כנראה שהמצלמות על גדר המערכת איתרו שיגורים נוספים, ובאמת בתוך שניות שמענו חמש נחיתות, לא רחוק מאיתנו.
הילדים בעיר כבר מתורגלים לחלוטין, רצים קצת, מתכופפים וממשיכים בדרך לבית ספר. שגרה שכזו. כל יום בין השעות שבע לשמונה. מתרגלים. סיבוב ארוך בעיר מבהיר לי שכמות התושבים פחתה מאז הקיץ.כל מי שיכול לעזוב , בורח. רק התקשורת מראה נוכחות מסיבית ברחובות, אז הלכנו לבקר את ששון שרה, ראש ועד ההורים בעיר ומתוקף תפקידו גם מרואיין מועדף בכל הערוצים. הכלבה של ששון, מתורגלת להפליא , בילתה איתנו את ההתראות הבאות בתוך החנות. אף אחד לא אילף אותה לזה. היא פשוט קמה מרבצה בכל התראה ונכנסת לחנות המוגנת יחסית. ככה.
את הילדות שלו שלח ששון לבית ספר הבוקר אבל הוא מוטרד מדבר אחר, הבן שלו יחגוג ביום שלישי הבא בר מצווה באולמי קזבלן בשדרות ומה יהיה?
באמת מה יהיה? זו השאלה שעולה כאן מכל פינה, ממש זועקת.
בצהריים אנחנו פוגשים חבר טוב שלי, הוא רואה את מצבנו העלוב ומיד מכין לנו מרק בטטות לארוחת צהריים. ככה זה כאן, תמיד נמצא מישהו שיכין לנו מרק בטטות, ייתן לנו מקום לישון בו או יציע סיוע. אני מניחה שזו הסיבה היחידה שהתושבים המעטים שנשארו בעיר הזו שורדים.
אתמול נחתו חמישים טילים , היום כמעט עשרים, זה עונתי, זה ייגמר, שוב ירדו המספרים מתחת לחמישה ביום , ניידות השידור יעזבו עד למטח הבא. עד שיירד דם.
בשלוש בצהריים אני נשברת, אני עייפה, קר לי, די, אני חוזרת הביתה. שם לפחות לא צריך ללכת צמוד לקירות. אפשר לעשות אמבטיה ארוכה גם בדירה לא ממוגנת.
ואולמרט 'הודה' היום שאכן, מלחמה בגבול הדרום, באמת? לא ידענו...
אפרופו קור ואמבטיות, בקשה קטנה לסיום - בימים האחרונים, בגין מזג האויר התפוצצו צינורות וקולטנים של דודי שמש בבתים רבים בשדרות, משיחות עם תושבים מתברר שהטכנאים מסרבים להגיע לתקן, אני לא מאשימה אותם, זה בהחלט מפחיד והעבודה על הגג החשוף מסוכנת. אבל לתושבי שדרות אין שקט, אין עבודה ואין מים חמים. מישהו מכיר מישהו שיכול לסייע? תודה או קי צודקים, אני חייבת. עובדי חברת החשמל, מגיע לכם צל"ש. תודה תודה תודה. גם עכשיו וגם שלשום בלילה. אין כמוכם.
|