מהפוסט האחרון שהעליתי כאן, לעת זיקנה,

הסקתי שעוד עובדת לי במוח האונה !

אומנם החרוזים לא היו כתמול שלשום,

אבל התעודדתי שלשיפור ישנו מספיק מקום !

והכי חשוב, שיש עוד קהל מפרגן,

הנה אני מקשיב לכם צועקים: כן ! כן !

והבנות שביניכן קורעות מעליהן את ה...בגדים,

ואני מרגיש כמו עמנואל רוזן... כמו אלוהים...

אח... עכשיו אני משפשף ידי בסיפוק גדול,

לא נס ליכו של הכותב בחרוזים הכל יכול !

האורות דולקים, המסך עולה, ההצגה מתחילה,

ובשביל המצב רוח הטוב... נפתח ב... לה... לה... לה....