אם יש לכם ילד או ילדה בעל רגישות גבוהה, ייתכן ששמעתם אותו מבקש מכם לא לאכול לידו ולא הבנתם למה. התשובה שלו היתה : "קולות הלעיסה שלכם משגעים אותי ואני לא מסוגל לסבול זאת".
אתם עשויים לתמוה איך זה שלקולות הלעיסה שלכם הוא רגיש ואילו של חברים שלו לא, ואיך זה שאצל סבתא בארוחת שישי קורה משהו אחר.
.
.
מה ההסבר לתופעה זו? איך להגיב ומה לעשות?
ההסבר לתופעה הוא ככל הנראה תגובה של מערכת עצבית רגישה. אם ילדכם מתאפיין ברגישות גבוהה ייתכן כי יהיו לו גם רגישויות לטעמים, ריחות או קולות מסוימים. אך רגישות ללעיסות היא נושא קצת יותר רגיש משום שאכילה משותפת היא מרכיב מרכזי ובעל אופי חברתי.
.
.
אז מה עושים? איך מגיבים לכך?
10 עצות פשוטות שיקלו עליכם.
.
לא נבהלים, לא מדובר כאן במחלה, אלא במערכת עצבים רגישה.לא לוקחים זאת באופן אישי, נעלבים או כועסים עליו בגלל זה.מדברים איתו על כך ומסבירים שייתכן כי זו תגובה עצבית, דומה לזו שקורית לנו שאנו שומעים ציפורן חורקת וזה עושה לנו צמרמורת, זה יכול לקרוא לכולנו במצבים שונים, הרגישות שלו מתבטאת ברגישות לרעשי הלעיסות.אם יש לו אחים מסבירים גם להם על מנת למנוע העלבות אישיות ותחושה שמשהו אצלם לא בסדר.מנסים להתמודד עם התופעה כמשפחה. עוזרים לו למצוא את הדרך שבה הוא כן מסוגל לשבת בשולחן ולאכול עם כל המשפחה: מנסים להתחשב, בודקים איתו מה מהקולות הכי מעצבן ומשתדלים לבוא לקראתו ככל שניתן. חשוב לעזור לו למצוא דרכים להתמודד עם התופעה על מנת שלא תתפתח רתיעה וחשש ממצבים דומים כשהוא בחברת אנשים.מנסים למצוא דרכים לחזק את מערכת העצבים באמצעות תזונה ותוספי מזון.עוזרים לילד לשמור על האיזון שלו ולהפחית את גורמי המתח.שוקלים טיפולים מקצועיים קצרי טווח שמטרתם לטפל ישירות בתופעה.מבינים שזו תופעה חולפת ושניתנת להפחתה באמצעות גישה וטיפול נכון, היא אינה "פגם" או בעיה קשה.אם זה קורה לו בפומבי- אל תעירו לו על כך. השתדלו לקחת אותו לשוחח איתו בצד, להציע לו פתרונות ודרכים להתמודד עם המצב.המלצות אלה תקפות גם לנושאים האחרים- תגובות לריחות או לרעשים אחרים.
אם ילדכם רגיש,
התאמנו בללמוד יחד איתו את הרגישויות שלו, היו רגישים אליו תוך שאתם עוזרים לו לפתח כלים ולהתמודד עם מצבי החיים השונים.
בהצלחה!!!
.
בתבונה וברגישות,
אלה.