יעלי יקרה
ריגשת בכתיבתך
אין ספק שלאביך היה חלק משמעותי בחייך
ובחיי משפחתך
דבר כזה הוא ברכה לכל אחד
את מדהימה ביכולות הכתיבה המיוחדות שלך
חזקי ואמצי יקרה
חיבוק חם ממני
נשיקות

הוספת תגוב

נפלאה הכתיבה
ואת----אישה אמיצה. לא קל להתבונן פנימה ולהתמודד עם תחושות כאלה
יותר אנשים מפנים מבט ה"חוצה" בחיפוש אחרי נחמה בעוד שהנחמה האמיתית נמצאת בנו פנימה.



*  בי  הצלחת לגעת .

מש"א

אפשרת בו..

כתוב מרגש, של שניכם

שינוח על משכבו בשלום, כמו בחייו

 

צטט: ד ר ו ר 2013-05-08 11:00:04

 

 

אני זכיתי להכיר את האדם הנפלא הזה. אומנם לא תקופת חיים, אבל גם הזמן הזה שהיה לי איתו הספיק כדי להבין שזה אדם נדיר ומיוחד במינו. היה קשה להפנים, למי שהכירו אך זה מקרוב, מאין הוא שואב ומה מנחה אותו. כי אין דברים כאלה. לכן מובן כמה הרבה חברים היו לו. במסע האחרון שלו התאספו המון, ואפילו שהשורות כידוע כבר נהיו מתמעטות.

 

אם בנאדם הולך מעמנו בידיעה שהצליח להטביע חותם מיוחד, זה הדבר הכי גדול שיכול להיות לו בחייו. והוא בוודאי. אני בטוח שברגע ההוא אבא שלך אמר לעצמו וידע שאת תסתדרי בזכותו, ושבתך תסתדר בזכותו, שתדעו לבחור טוב מאוד. כי העוצמות האלו שהוא פיזר בכל סביבותיו נשארות. אין סיכוי שכל זה לא יישאר. דבר כזה גדול. מיוחד.

אני בטוח שהרבה אנשים שראו אותו עושה את הדברים למען משפחתו, האשה, הבת, הנכדה, התקנאו מאוד. הלוואי שהיה לי אבא כזה, חשבו, ואיזה סבא יש לנערה הזאת, וכמה מאושרת היא בוודאי אשתו. והוא ידע מה עוצמתו וייחודו. ידע היטב, והתגאה בה בשקט האופייני לו כשמדובר בדיבורים עליו עצמו. יום יום. עשור עשור. מאה אחר מאה.

לא התלונן על דבר, כי להתלונן זה לקחת, והרי הוא רק נותן. היה לו קול מתוק, באמת. היה לו נימה צינית מעודנת, משהו בסגנון "זה בסדר, תשבו, אני אגיש כאן את הקערות והאוכל לכולם, בסך הכל עמדתי על הרגליים מהבוקר". והוא הרי תמיד עמד על הרגליים מהבוקר, שמונים וחמש שנה.

ואני יכול להבטיחו שכל יום מעכשיו ולתמיד ההשראה שלו תהיה עליי, ועל כולם שזכו בו. ואכן מה שכתבת בסיום ההקדשה לאיש היקר ביותר שלך זה האמת. זה תמיד מגיע לא בזמן. אך זכית בהמון המון ממנו. כולנו.

 

אבא זה אבא והחלק שלו כל כך גדול בחיינו ובנפשנו שכל התיאורים שבעולם לא יוכלו לתאר את האהבה העצומה הזו, שבילדותנו אנו רואים אותה מובנת מאליה ובהתבגרותנו כאשר אנו חווים את חווית ההורות הפרטית שלנו, אנו מעריכים עד כלות ומצדיעים, את זכית והוא זכה, אהובה שלי, וכל עוד נשימה באפך הוא תמיד עמך.
תנחומיי
תנצב"ה

אני זכיתי להכיר את האדם הנפלא הזה. אומנם לא תקופת חיים, אבל גם הזמן הזה שהיה לי איתו הספיק כדי להבין שזה אדם נדיר ומיוחד במינו. היה קשה להפנים, למי שהכירו אך זה מקרוב, מאין הוא שואב ומה מנחה אותו. כי אין דברים כאלה. לכן מובן כמה הרבה חברים היו לו. במסע האחרון שלו התאספו המון, ואפילו שהשורות כידוע כבר נהיו מתמעטות.

אם בנאדם הולך מעמנו בידיעה שהצליח להטביע חותם מיוחד, זה הדבר הכי גדול שיכול להיות לו בחייו. והוא בוודאי. אני בטוח שברגע ההוא אבא שלך אמר לעצמו וידע שאת תסתדרי בזכותו, ושבתך תסתדר בזכותו, שתדעו לבחור טוב מאוד. כי העוצמות האלו שהוא פיזר בכל סביבותיו נשארות. אין סיכוי שכל זה לא יישאר. דבר כזה גדול. מיוחד.

אני בטוח שהרבה אנשים שראו אותו עושה את הדברים למען משפחתו, האשה, הבת, הנכדה, התקנאו מאוד. הלוואי שהיה לי אבא כזה, חשבו, ואיזה סבא יש לנערה הזאת, וכמה מאושרת היא בוודאי אשתו. והוא ידע מה עוצמתו וייחודו. ידע היטב, והתגאה בה בשקט האופייני לו כשמדובר בדיבורים עליו עצמו. יום יום. עשור עשור. מאה אחר מאה.

לא התלונן על דבר, כי להתלונן זה לקחת, והרי הוא רק נותן. היה לו קול מתוק, באמת. היה לו נימה צינית מעודנת, משהו בסגנון "זה בסדר, תשבו, אני אגיש כאן את הקערות והאוכל לכולם, בסך הכל עמדתי על הרגליים מהבוקר". והוא הרי תמיד עמד על הרגליים מהבוקר, שמונים וחמש שנה.

ואני יכול להבטיחו שכל יום מעכשיו ולתמיד ההשראה שלו תהיה עליי, ועל כולם שזכו בו. ואכן מה שכתבת בסיום ההקדשה לאיש היקר ביותר שלך זה האמת. זה תמיד מגיע לא בזמן. אך זכית בהמון המון ממנו. כולנו.

הוי, כתוב כל-כך יפה ומרגש ונקי ורווי
אהבה.
חבל על דאבדין.
חיבוק גדול.