החויה, הידיעה הבלתי אמצעית, גוררת את האדם בעל כרחו.

היא כובשת כל יתד וכל פינה,

כל נקיק סלע וחרך מסתור.

החויה מיילדת את הנפש ויוצרת אדם חדש.

"על כרחך אתה נולד".

לעיתים החויה כוזבת,

משיאה אותך בדמיונותיה, מנמקת את עצמה בטיעוני קש וגבבה.

סוחפת אותך בעיניה הבורקות הדומעות,

עוצמת את עיניך להביט רק אליה.

ההיגיון הוא לה לאוייב, והלוגיקה שר צבא השמדתה.

החויה מתגוללת להיות נפל.

זו וזו טוענות לאמת, האמת הבלתי אמצעית.

וזו וזו סכנתן בצידן : סכנת הקיצוניות.

" עזוב הכל " החויה כובשת ופוקדת על מיילדה,

" עזוב הכל ובוא אחריי".