כותרות TheMarker >
    ';

    אמיר מנשהוף

    דברים שאני קשור בהם: שירה עברית, שירה מדוברת, היפ הופ, רדיו עצמאי ועוד.

    תמונה: מוטי קיקיון

    תגובות (4)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      3/4/14 11:13:

    לאתר המתחדש של רדיו מרכז העיר jlm.fm

      16/5/13 14:03:

    מידע על אירועים, לוח שידורים ועניינים נוספים בדף הפייסבוק של רדיו מרכז העיר JLM.FM:

    ''

      10/5/13 08:54:

    https://www.facebook.com/jlm.fm

      9/5/13 08:34:

    פרטים על פתיחת עונת השידורים השלישית של רדיו מרכז העיר JLM.FM,

    http://cafe.themarker.com/post/2907963/

    0

    סִפְרם של מִסְפרים: פוסט על פרשת במדבר, לקראת העלייה לעונה שנייה של "פרשיית תקליטים" ברדיו מרכז העיר

    4 תגובות   יום רביעי, 8/5/13, 23:49

    ביום ראשון הקרוב, בשעה חדשה (17:00) אנו, דוד גודמן ואמיר מנשהוף, חוזרים לעונה חדשה של תכנית הרדיו האינטרנטית "פרשיית תקליטים" - שומעים את הפרשה ומדברים על מנגינות.

    - - - שמעו אותנו ב-www.jlm.fm - - -

     

    עד לשידור התכנית - שתעסוק בתורת האישה הסוטה, שמופיעה בפרשת נשֹׂא - אנו מביאים כאן לפניכם פוסט מיוחד לפרשת במדבר, שנקרא בשבת הקרובה. קבלו להלן מדרש חדש על המפקד המקראי כרפורמה פיקודית. וגם, כרגיל, מוזיקה טובה פעמיים.

    שבת של שלום ושל מדבר לכולם!

     

     

    ספרם של מספרים | The Book of Numbers

    על המפקד המקראי כרפורמה פיקודית

     

    "וַיַּךְ לֵב-דָּוִד אֹתוֹ אַחֲרֵי-כֵן סָפַר אֶת-הָעָם וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-ה' חָטָאתִי מְאֹד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וְעַתָּה ה' הַעֲבֶר-נָא אֶת-עֲו‍ֹן עַבְדְּךָ כִּי נִסְכַּלְתִּי מְאֹד" (שמ"ב כד 10). דברים אלה של דוד באים מיד לאחר שהוא מסיים לפקוד את ציבור לוחמיו. בדבריו הוא מאשר את תגובתו הראשונית של יואב, שר צבאו, הבאה כמה פסוקים קודם לכן, לאחר שמצווה עליו דוד לבצע את המפקד: "וַיֹּאמֶר יוֹאָב אֶל-הַמֶּלֶךְ וְיוֹסֵף ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל-הָעָם כָּהֵם וְכָהֵם מֵאָה פְעָמִים וְעֵינֵי אֲדֹנִי-הַמֶּלֶךְ רֹאוֹת וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ לָמָּה חָפֵץ בַּדָּבָר הַזֶּה" (שם 3). פסוקים אלה מספקים רמז על ההשחתה שביסוד המפקד המקראי. יואב חושש מתוצאתו של מהלך כעין זה. ואכן, בעקבות המפקד שולח ה' את מלאכו לנגוף בירושלים.

     

    * * *

     

    פרשת השבוע פותחת את ספר במדבר בציווי אלוהי לפקוד את ישראל: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה (…) שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם (…) וְאִתְּכֶם (משה ואהרן) יִהְיוּ אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית אֲבֹתָיו הוּא" (במ' א 2-1, 4). אנו מוצאים שספר במדבר נפתח בציווי המופיע ללא הסבר או נימוק. למקרא הדברים מתבקש שנשאל מדוע צריך לפקוד את העם. איזה צורך ממלא ציווי זה?

    בשונה מציוויים וממעשים אחרים שכופה ה' על עמו, המפקד כולל התייחסות ליחידי העם: כל זכר מגיל עשרים ומעלה זוכה להיספר. אולם התייחסות זו איננה בשום אופן אינדיווידואלית באופיה: מניית הפקודים לפי משפחותיהם ושבטיהם היא הגדרה סטטיסטית של העם. המפקד מגדיר את היחיד כחלק מקבוצה וממקם אותו בתוך המכלול שאליו הוא שייך.

    בציוויו, מעמיד לפניו ה' שתי קבוצות: האחת מונה ומגדירה והשנייה נמנית ומוגדרת. בכך מגדיר ה' את הפוקדים כקבוצה מורמת מעם, שתפקידה מעניק לה כוח מיוחד. בפס' 2 אנו קוראים את הביטוי "שאו את-ראש... לגֻלגְּלֹתם". המעשה הסטטיסטי של המנייה כרוך במבט מלמעלה של קבוצת המּונים. מבט זה הוא המאפשר כאן דימוי של קהילה כקבוצת גולגלות, שבעליהן – כלומר העם – עומדים בצפיפות ומסתירים האחד את גופו של משנהו. רק מבט מלמעלה יכול לאפשר "נשיאה" זו של ראשים במטרה להגדירם, המזכירה אולי הרמה והצבה של חיילי שח-מט.

     

    * * *

     

    "הדוד ג'אם רוצה אותך", מצהירים פאנקאדליק, ובכך מכריזים על גיוס נרחב לצבאות הפאנק. העם הופך לצבא, לשְׂדרה מתַפקדת, למערכת בעלת יכולת ניהול וחלוקת פעילות התואמת את הצרכים המתבקשים לקיומה. הדוד ג'אם רוצה אותך, כי הוא מבין שאם יישאר בדד לא ימלא הפאנק את ייעודו. כאן לא צריך להבין את היחידים המרכיבים את הכלל, אלא להפוך את הכלל לגוף אחד, לבחון את המטרות המשותפות ואת חלוקת התפקידים הנדרשת בכדי להשיגן על הצד הטוב ביותר. כבמשחק שח-מט, נשיאה זו אינה בוחנת מי הם האנשים הנפקדים, אלא אלו תפקידים עליהם ליישם וכיצד. תכונת ההנהגה של הדוד ג'אם מתבטאת בַּכוח של צבאו: ככל שבמהלך השיר שומעים פחות ופחות את קולו שלו, כך הופך הגנרל ג'אם יותר ויותר לגיבור השיר.

     

    ''

     

    * * *

     

    "אֵלֶּה הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּנְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר אִישׁ אִישׁ-אֶחָד לְבֵית-אֲבֹתָיו הָיוּ" (במ' א 44). המפקד המקראי לא רק מפנה את הזרקור אל מנהיגי העם; המפקד קשור קשר אמיץ בשינוי זהותה של ההנהגה הקיימת ובהחלפתה ממש. מפקדים רבים פוקדים את פרשת במדבר ובחלקם אנו מוצאים את הרעיון של רפורמה היררכית. לאחר המניין הפותח את הפרשה ולאחר שהעם מתארגן מאחורי דגליו השבטיים, מופיע המפקד של בני הלויים. פקידתם ומניינם "לבית אבותם למשפחותם" (ג 15) קשורה בהפקדת הלויים על משמרת הקודש ובהקדשתם לעבודות המשכן: "וְשָׁמְרוּ הַלְוִיִּם אֶת-מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן הָעֵדוּת" (במ' א 53). דווקא במעמד של מפקד הלויים ניתן השלטון והמשמרת לשבט זה.

    נשאלת השאלה מי הופקד על השלטון לפני ההחלפה שהעמידה את הלויים במקומם המקודש. מה מקור סמכותם של בני לוי? וכך מסבירים הפסוקים: "וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת-הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת כָּל-בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם. כִּי לִי כָּל-בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל-בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה לִי יִהְיוּ אֲנִי ה'" (ג 13). הלויים תופסים את מקומם השלטוני של בכורי ישראל.

    והנה בהזדמנות זו רומז לנו הכתוב שגם בכורי ישראל אינם המחזיקים הראשונים במושכות השלטון. בכורי מצרים קדמו להם בתפקידם. בפסוק המובא כאן נזכר הציווי על הקדשת בכורותיו של ישראל, ציווי שיצא מאת ה' בליל מכת בכורות: "וְהַעֲבַרְתָּ כָל-פֶּטֶר-רֶחֶם לַה'... וְהָיָה כִּי-יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה-זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. וַיְהִי כִּי-הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג ה' כָּל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד-בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל-כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַה' כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל-בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה" (שמ' יג 12, 15-14). מותם של בכורי מצרים אינו מותיר עולם חסר בכורה; בו ביום מוקדשת חברת בכורות חדשה.

     

    * * *

     

    מפקדים באים במקרא פעמים רבות בסמיכות למגפות ובקשר ישיר אליהן: יש מקרים שבהם המפקד הוא תוצאה של מגפה – כפי שמוצג בפרשת פנחס ("וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֵאמֹר. שְׂאוּ אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל" [במ' כו 2-1]). לעומת זאת, יש מקרים שבהם המגפה היא דווקא תוצאה של המפקד, כפי שראינו במפקדו של דוד.

     

    * * *

     

    פרשיות בכור מוסיפות יחס נוסף לענייננו: המפקד כורך בחובו שינוי היררכי. המגפה לא רק מכלה נפשות רבות מבני העם – היא אף משפיעה על המבנה החברתי המרכיב אותו. משה ואהרן מגיבים לחוסר שיצרה המגפה בכך שהם נוטלים את הקדושה מהבכורות ומכילים אותה על שבט לוי, תוך הקדשתו מתוך בני ישראל.

    "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא כִּי-פְרָעֹה אַהֲרֹן לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם. וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַה' אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל-בְּנֵי לֵוִי וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה-אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ-חַרְבּוֹ עַל-יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ-אֶת-אָחִיו וְאִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-קְרֹבוֹ. וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן-הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ" (שמ' לב 28-25). ובסוף אותו פרק אנו מוצאים כי לא רק הלויים נוגפים בעם, כי אם גם ה' עצמו: "וַיִּגֹּף ה' אֶת-הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת-הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן" (שם 35).

    מגפתם של ישראל, העם החוטא, הייתה כרוכה בהבדלתה של הקבוצה הנאספת אל האל: הלויים מונו על ביצועה באופן בלעדי. ניתן לומר שקדושתם של בכורות ישראל חוּללה כאשר חטא העם בחטא העגל. ריק זה יצר צורך בסדר שלטוני חדש. מתוך התפיסה הקושרת מפקד לאסון הפוקד את העם, ניתן להבין את המפקד המופיע בפרשתנו בהקשר של אותה המגפה שפקדה את העם בחטא העגל. קישור זה מופיע במדרש רבה על פרשתנו: "תַּחַת כָּל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במ' ג 12), בַּתְּחִלָּה הָיְתָה הָעֲבוֹדָה בַּבְּכוֹרוֹת, וּלְפִי שֶׁקִּלְקְלוּ בָּעֵגֶל זָכוּ לְוִיִּם עַל שֶׁלֹא טָעוּ בָּעֵגֶל לִכָּנֵס תַּחְתֵּיהֶם" (במדבר רבה ג ה). מספרם של בני-העם משתנה באופן דרסטי בעקבות המגפה ומצריך בחינה סטטיסטית של המצב החדש. אך הקשר בין המתת המוני ישראל ובין המפקד איננו סטטיסטי בלבד: בפרשתנו רואים אנו שמפקד אין תפקידו רק לספר את מנייניו של העם עקב האסון הסמוך; מפקד מבטא שינוי בשררה. משהו באסון שבא על העם מחייב רפורמה שלטונית.

    מהלך דרשני דומה אפשר להחיל על המפקד הצבאי שיוזם דוד בפרק האחרון של ספרי שמואל, כפי שהוזכר בתחילת דברינו. את חששו של יואב מהמפקד נוכל להבין כחשש משינוי שלטוני. יואב מבין שדוד מסכן את שלטונו עקב שינוי היררכי העלול להתרגש על המלך יחד עם המִּפקד. לכן רואה יואב לנכון להזהיר את דוד מפני מעשה המפקד. המגפה שנגזרת על דוד כעונש על המפקד אכן באה בסיומה בהקמת מזבח לה' בגורן אֲרַוְנַה היבוסי. ניתן לראות בכך מעין העברה של השלטון מבית המלך הסמוך אל בית האלוהים שעתיד להיבנות סביב מזבח זה.

     

    * * *

     

    השררה אסור לה שתעלם כליל כתוצאה מאסון. דרכה של שררה להישאר, בין במחוזות מוארים ובין באפלים. אף אם מתחלפים המאיישים אותה, התפקיד בעינו נשאר. המפקָד בוחן את הקורות, את הצרות הפוקדות, ומנתב את אפשרות פעולתה של השררה ביחס למצב הנוכחי.

    בשירם The Wasp (Texas Radio and the Big Beat) מספרים להקת הדלתות את סיפורו של קוֹל: קול המסתובב במרחבי הארץ העצומים של ארצות הברית הישנה. הקול בוקע מן הבִּיצות, צולח מדבריות ויערות, פוגש אנשים ועוזב ושוכח אותם. אולם, לעולם הקול איננו פוסק. הרדיו הטקסני, המייצג את הקול האמריקאי המייסד, מטלטל וסופג, אך ממשיך לשדר. זו היא הפרדיגמה של השררה בפרשתנו, על-אף מהמרותיה והשינויים הפנימיים החלים בתפקודה, אין היא יכולה להיעלם. מאייש-השררה יכול להיעלם, אך דווקא משום כך מגיע המפקד – בכדי לבחון את אופן המשכיותו של השלטון.

     

    ''

    * * *

     

    לסיום, לאחר תיאור היחס בין מפקד לשררה, חובה עלינו לרמוז על חרב הפיפיות הכרוכה במנגנון השלטוני, כפי שזו מתבטאת במושג הפקידה. השלטון האנושי כרוך לעולם בהשחתה. לא בכדי קושר בעל הטורים את צורת הציווי "הַפְקֵד" (במ' א 50) עם הרעה שבכוח השררה האנושית. פועל זה מופיע במקרא בשני מקומות בלבד: בפרשתנו, בהקשר של הגדרת תפקידם של הלויים ("הַפְקֵד אֶת-הַלְוִיִּם עַל-מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" [במ' א 50]) ובמזמור הארסי שבתהלים קט 6, במסגרת בקשת המשורר מאלוהיו לנקום באויבוֹ על שהֵרע לו ("הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע וְשָׂטָן יַעֲמֹד עַל-יְמִינוֹ"). בעל הטורים מבין את תיבת "הַפְקֵד" בפרשתנו כמתיחסת לִשררה, בעודו נעזר בַּפסוק מתהלים על-מנת להטעים את אופיו השלילי של כוח זה ולמתוח עליו ביקורת: "וזהו שנאמר אין אדם נעשה שוטר (איש משטר ושלטון) מלמטה אלא אם כן נעשה הוא רשע מלמעלה".

     

    ''

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      אמירמנשהוף
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין