כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ארץ חדשה

    חויות רילוקיישן בסינגפור, כפי שהן נשקפות ממוחו המעוות של המחבר.

    פוסטים אחרונים

    0

    אוסטרליה בלוז (חלק ראשון).

    1 תגובות   יום חמישי, 9/5/13, 05:58

    אזהרה:

    הפוסט הבא עשוי להכיל מילים בוטות כמו "מדהים", "אין דברים כאלה", "חבל על הזמן", "מקסים" וכד...

    כמו כן תמונות קשות לצפיה של נופים, טבע ובעלי חיים. עולם הולך ונעלם. ראו הוזהרתם.

      

    ***

     

    שלוש שנים של טיולים במזרח האוריינטלי מסבירים את זמירות 'שינוי הכיוון' שהפציעו מגרונה של 'שתחיה'.

    פעם אחת, לשם שינוי טיול בארץ מערבית. במקום בו בני האנוש נראים כמותנו (אשכנזים חננות), שהלחות היחסית נמוכה מ-100%, שהאוכל במסעדות ובסופרמרקטים הוא לא צ'יקן רייז ושהריח האסייתי של הברווז הצלוי לא מצוי בו.

    אוסטרליה היא למעשה המקום היחיד באזור בו אנחנו יכולים להרגיש כמעט בבית. ממש "Home and away" וסגירת מעגל לביקור ביבשת האחרונה שטרם ביקרנו בה. קטונתי מלסרב.

     

    ''

      

    'אנשים טובים באמצע... river valley' (הדר, שימי ומירב) שיתפו אותנו במסלולים שעשו, כך שכל מה שנותר לי לעשות, היה אינטגרציה, ולברור את הטוב מכל המסלולים... ובכלל, למי בכלל היה ראש פנוי או זמן להתעסק בתכנון?

    גם כך, הגענו לטיול עם הלשון בחוץ, אחרי תקופה מאוד לחוצה. מסתבר שגם מעבר לים יש צרות, מה אתם יודעים?

    בסוף קיבלנו, סוג של יציאת מצרים משפחתית, עם הבדל קטנטן. במקום לחצות את המדבר ארבעים שנה ברגל ובלי מזגן, חצינו את הים בסינגפור אירליינס בחמש שעות עם מערכת בידור אישית משובחת. יציאת סינגפור בגרסת גנגם סטייל. שנאמר, כל המרבה הרי זה משובח!

      

    ''

      

    כך יצא... שפחות מחודש, מהרגע שהתקבלה ההחלטה העקרונית לנוע, מצאנו את עצמינו מרוחרחים ע"י כלבים באולם המכס של פרת (Perth).

    למיטב זכרוני, בפעם האחרונה שראיתי נוסע מלטף כלב הרחה ב-JFK זה הסתיים בבדיקה פולשנית. כך שהזהרתי את הילדים... למען השם ולמען הנקבים המוצנעים בגופי ..אל תלטפו את הכלב!

    המקומיים מוטרדים במיוחד ממזיקים לחקלאות. מזל שלא הבאנו איתנו ארבה או חיפושיות "חומיני" במזוודה, ככה סתם בשביל הצחוקים... היות ואני עם מוכסים לא מתעסק, לא הבאנו שום דבר שעשוי לסכן את החקלאות האוסטרלית, כך שתוך מספר דקות כבר מצאתי את עצמי ממתין בתור בסוכנות להשכרת הרכב. הילדים בתור למקדונלד'ס המקומי ושתחיה בחנות תמרוקים. כל אחד מצא את מקומו בטבעיות בהיררכיה המשפחתית.

      

    פוצחים בשעתיים של נסיעה לכיוון דרום. הנוף, במבט ראשון, מזכיר את ישראל. צחיח, מאובק עצי מחט ואקליפטוס. תוסיפו שלטים של "פרחים לשבת" "אסאדו בחצר" "חגיגת בקיוסק" וקיבלתם את כביש 4 לכוון חדרה בואכה מחלף נתניה. למזלנו ככל שנדרים הנוף רק ישתפר. כך שידענו שיש למה לצפות.

    תחנתינו הראשונה היא Bunbury, העיר השלישית בגודלה במערב אוסטרליה ואל תתנו לעובדות לבלבל אתכם, מדובר בעיירה קטנה ומנומנמת שבחמש הופכת לישוב רפאים ושכל קשר בינה לבין עיר הוא מקרי לחלוטין.

    עוד בדרכנו, בשעה חמש ושלוש דקות קיבלתי הודעת SMS שהקבלה במלון סגורה (למי שלא הבין חמש אחר הצהרים), והמפתח לחדר יחכה לנו בתיבת הדואר. אחרי חמש באוסטרליה גם הכבאים, הרופאים והשוטרים הולכים הביתה... לך תבין.

      

    ''

     ''

      

    הילדים מתמקמים מהר מאוד על טרמפולינת הענק שבחוץ ולא רוצים להתפנות. מצד שני אין לאן למהר, גם ככה הכל סגור... יקפצו עכשיו, ישנו טוב בלילה.

      

    ''

      

    למחרת הלכנו לרכוש כרטיסי Sim לניידים, כמה זמן אפשר להשאיר את הטף מנותקים מהעולם?

    חבל רק, שלא חידדתי בפני הבכורה שחבילת גלישה בנדידה פרושה לא להוריד סרטים מיוטיוב... חבילה שאמורה היתה להספיק למשפחה שלמה לשבועיים התכלתה תוך ארבעים דקות.

    משם המשכנו לאטרקציה המקומית של ליטוף דולפינים. Bunbury ממוקמת לחופו של מפרץ, שמימיו חמים באופן יחסי ובטוחים מטורפים. מה שהפך את מפרץ Bunbury לבית גידול מועדף לדולפינים. צריך רק לטבול את הרגלים במים ולהמתין עד שהדולפינים יבואו לבקר.

     

    ''

     

    הצטרפנו לשייט במי המפרץ שאיפשר לנו לחזות מקרוב, בלהקות הדולפינים ולהתמוגג משלל בעלי החים והמים הצלולים.

      

    ''

     

    ''

     

    '' 

     

    אחרי השייט עזבנו את Bunbury והמשכנו ל-Diamond forest  שליד Pemberton. כדי להגיע לשם חייבים להזין נ.צ. במכשיר הניווט. מסוג המקומות שפשוט אין להם כתובת! חפשו במילון אוקספורד את ההגדרה תחת הערך "middle of nowhere" זה מה שקבלו. 'חור, חור' אבל, איזו מן שלווה?

       

    ''

      

    מארק, בעל החווה, מוטציה מקומית של קרוקודיל דנדי, מקדם את פנינו בלבביות אוסטרלית. אנחנו מקבלים סקירה על האזור, החווה והחיות ומובלים לקוטג' המקסים. לא להאמין שיש דברים כאלה בעולם. אני חוטף את הטף לסיבוב ארוך בחווה ואחר כך נוסעים ל- Manjimup שזאת 'העיר הגדולה'. עוד חור עלי אדמות, אבל לפחות יש סופר שפתוח עד 5...

      

    ''

      

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    למחרת ב-08:30, כי 'חופש' אין פרושו שהורים ישנים עד מאוחר, אנחנו פוגשים את מארק לסיבוב ליטוף והאכלת בעלי החיים. הפחד והרתיעה הראשונית חולפים מהר מאוד ולמעשה אנחנו מתקשים להיפרד מהחיות. אני באופן אישי הייתי מעדיף לראות אותם בצלחת או על שיפוד שוחים ברוטב טרטר... אבל מה לא עושים כדי לשמח את הילדים?

      

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    גם לפסטורליה יש גבול וצריך להזדרז, יש לנו רכבת עתיקה לתפוס מ-Pemberton שיוצאת בצהרי היום למסע לתוך היערות. טיול נחמד שמעביר בנעימים את שעות הצהרים.

      

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    ''

      

    את ארוחת צהרים סעדנו בהמלצתו של מארק, בגן עדן אמיתי. יקב Silkwood. הילדים הלכו להאכיל את הברווזים באגם בזמן שהאמא והאבא הביולוגים שלהם, הורידו בקבוקי יין כמו צמד תיכוניסטים אלכוהוליסטים. היין היה משובח, האוכל מעולה, והמקום... אין דברים כאלה + 4 בקבוקים שסחבנו איתנו הביתה. חזרנו שתויים ומאושרים (אבל אשכרה שתויים).

     

      

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    למחרת בבוקר, הילדים לא מוותרים לי על ההשכמה המוקדמת  ולמארק על האכלת החיות. אחר-כך, נפרדים ממארק והחווה. יש לנו עוד תוכניות גדולות שמצפות לנו.

    אנחנו ממשיכים לדנמרק. לא לפני שטיפסנו על עץ ענק בגובה של 50 מטר... אנחנו טיפסנו רק את החלק הראשון... פחד גבהים לא מצטלם טוב בבלוג.

     

    ''

      

    מאה ומשהו ק"מ של נסיעה ביער עבות. עצים ענקיים וקנגורואים דרוסים זה הדבר היחיד מצפה לנו בדרך.

    אל תצפו לתחנת דלק, חנות נוחות של 'Yellow' או שירותים. יש יער ויער ועוד יער. וקנגורואים... כן כבר אמרתי.

    בדיוק כמו Diamond forest, גם ליעד הבא שלנו אין כתובת - William Bay Country Cottages.

    ה-GSP הצייתן מוביל אותנו בבטחה ונאמנה לאחד המקומות היפים והמיוחדים ביותר שאי פעם התאכסנו בו.

    קוטג' מבודד בלב היער (יער, יער לא איזה חורשת אורנים מאפנה בבן שמן).

    האח בוערת...רומנטי משהו... חבל שהבאנו את הילדים. 'שתחיה' מצהירה שהיא 'מפה לא מתפנה', יכולתי להזדהות, אבל לא לשלם על הלילות הנוספים.

      

    ''

     

    ''

     

    ''

      

    אחר הצהרים אנחנו נוסעים "לעיר" (דנמרק) לשתות קפה ולשוטט ברחובות. עיר קטנה וחביבה.

      

    ''

     

    ''

     

    ''

      

    למחרת בבוקר אנחנו, פוגשים את היילי בפינת הליטוף ומאכילים את החיות. הילדים שלי כבר ממש אנשי חווה. הסנדוויץ וה-american bison הופכים לחברי נפש. אני רק מוטרד מהשאלה, איזה טעם יש לו ובאיזה רוטב מומלץ?

      

    ''

     

    ''

     

    אם בחיות עסקינן אנחנו נוסעים לחוות ליטף גדולה בסביבה. הילדים באקסטאזה. אנחנו מלטפים ומאכילים קואלות, קנגרואים, אלפקות ועוד מיני בעלי חיים.

      

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

     

    ''

     

    אחרי שלוש שעות של התלטפויות, בקושי רב, אנחנו מנתקים את הילדים מהחיות ודוחסים אותם חזרה לרכב.

    נוסעים לחוף הים לראות את מצוקי הפיל המפורסמים של דנמרק...  

    תהיות הלב שלי... למה אלוהים לקח אותנו לכנען במקום לאוסטרליה? מה כל-כך בער לבני ישראל להיתקע שם, הלכתם ארבעים שנה... הייתם ממשיכים עוד מאתיים ומגיעים למשהו טוב. לא חבל?

    הנוף מרהיב. המים שקופים, הסלעים מרשימים והילדים רוצים לחזור לחדר בשביל לגלוש באינטרנט. נוף זה בשביל זקנים. חוץ מזה שאפשר לראות את זה גם ב-google earth אז, בשביל מה בכלל צריך לצאת מהחדר?

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    לפני האינטרנט בחדר, עצרנו ביקב שמייצר יין מדבש! מסתבר שאפשר ליצר יין מדבש דבורים. אנחנו טעמנו (ולא אהבנו) הילדים אכלו גלידה על בבסיס דבש (ולא אהבו) לפחות ניסינו.

    אחר הצהרים אני פוקד על כולם לעלות על "ספורט" ויוצאים לטיול רגלי מהבקתה לחוף הים. עד שאני לא מנתק את האינטרנט אני נתקל בחומה של התעלמות. קצת בכי צרחות איומים וכולם מחכים בשלשות מחוץ לבקתה.

     

    ''

     

    שביל פתלתל מוליך אותנו כמחצית השעה כמעט עד לים. החשש מהחושך שירד מחזיר אותנו לבקתה לעוד לילה רומנטי של יין, סטייקים סרטים ופיצה לילדים. אולי בכל זאת לא נתפנה?

     

    ''

     

    המשך יבוא.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/11/13 17:02:
      נפלא. מעורר תאבון

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      סולל הדרך
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין