זה כמו געגוע לאחר לפני שהתגבש איתך. לעצמיות שלו, להתרגשות שבידיעה שזה הוא בעצמו שהפך בתודעתך עד ששניכם הפכתם אחד. געגוע לאחר שמסוגל להתמזג איתך. בזמן שהוא פועם בתוכך וחי אותך כשאתה אותו בסנכרון מושלם. געגוע לפיזור החלקיקים של שניכם יחד, במרווח שמאפשר לשנות צורה, בפיזור שמגבש את שניכם לבשר אחד. עד ששניכם ביחד חסרי אותה צורה. אור אחד. געגוע מטורף לאחד הזה שבטח כשיש הפרדה הגעגוע הוא צורך פיזי ממש. וכשאין הפרדה הוא פשוט הגעגוע לשלמות על כל פגמיה- אפילו שהיא מתרחשת עכשיו
|
האור מתוך החושך
בתגובה על באנו חושך לגרש
נירוואנה
בתגובה על מעל הכוכבים
נירוואנה
בתגובה על מרווחי הזמן
תגובות (48)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
(:
לא, לא נשכח.. זו השלמות על כל פגמיה..
היום יום.
אבל בסוף עוברים כמה ימים והכל נשכח.
אבל מה?
קראתי עכשיו שוב את מה שכתבת.
אני עדיין חושבת שזה יפה מאד.
אני אפילו חושבת שזה רומנטי מה שכתבת,
מה שקצת לא מתחבר לי עם מה שכתבת לעצבן,
אני גם חושבת, שאם יש פה עוד אנשים מהסוג שלי שקוראים תגובות,
כי הם מוצאים אותן מעניינות, שיקראו את הפוסט של עצבן על סינדרלה.
וגם מה שנכתב שם.
סרטים זה יופי,
גם סרטים שכל אחד ואחת מאיתנו (כמעט) יודעים לעשות בחיים.
אפילו פה בוירטואליה נורא קל לראות את זה.
מחליטים מי מעניין ומי לא, מי חכם ומי אידיוט (לא דווקא אדיוט)
וככה נוהרים...
לא נכנסת לך לחיים כי זה ממש לא העניין שלי,
לזוגיות ואהבה יש כל כך הרבה סוגים של אפשרויות.
כל כך מעט כותרים.
כל כך הרבה תכנים.
שמלה לבנה זה נפלא. למי שבאה בתולה לחופה.
רומנטיקה היא ממש לא מילה גסה, כמו עוד כמה מילים,
מה שלא מחייב לשפוך אותה בכמויות גסות לעיני אחרים,
אם ככה בוחרים..
וזהו.
כבר כתבתי הרבה יותר מדי.
איזה כיף שאתה פה (:
פרדוכסים שמתחברים.
אני חושבת שהמונח אושר הוא לא העניין. באהבה עסקינן. אושר הוא רק השתקפות שלה. צורה. ואני חושבת שאהבה אינה תלויה בדבר. מוזר, נכון, זה ביטוי מקסים שאף אחד לא באמת מתקרב אליו, ובכל זאת, לא בכדי קראו לזה כך. אהבה אינה תלויה בדבר אבל משום מה, על מנת שנאהב באמת, ללא תלות בדבר, אנחנו צריכים לאהוב את עצמנו. באמת. לא מהפה לחוץ. פה הפרדוכס, כי קשה לנו. כי בכדי לאהוב את עצמנו, אנחנו זקוקים הרבה פעמים לאחר, שיאהב אותנו במקומות בהם אנחנו מפחדים, מתביישים, נבוכים, קשה לנו. זה כמו ריפוי, כשמישהו אוהב אותנו ממש במקומות האלו, אנחנו מרגישים שלמים יותר, מעיזים להפתח, לאהוב את עצמנו.
כשאנו אוהבים את עצמנו בשלמות, אנו מסוגלים לאהוב ללא תנאי. הלוואי (:
והאושר? האושר הוא לא בן ערובה של אף אחד מלבד עצמנו. אבל הוא בהחלט תלוי באחר, כי את עצמנו קשה לנו לקבל לבד.
כן, מבינה מה אמרת, מסכימה איתך. כמה מוזר שזה לגמרי נכון וגם ההיפוך של הדבר.
את תרשי לאנשים לסרס את רצונותייך וחלומותייך ומאווייך !
אל תרשי לכמה אחיתופלים לקלקל לך !
היי "צפרדע חירשת" !
http://cafe.themarker.com/post/2857584/
עם.
גם (:
אמן
(:
נשמע כמו קריאה בקפה (:
תודה
מכיוון שאתה במערכת יחסים, אינני יכולה לענות לך
(:
פעם גם העולם היה שטוח, לגמרי. עיזבי, תני צ'אנס לחיות בדמיון (:
תודה. אוהבת את התגובות שלך. וגם את הפוסטים. יש לךתפיסת עולם מיוחדת ומרגיעה. קוראת נאמנה. (מגיבה כשיש לי מה (: )
בזכות הערגה העלובה שהלבשת לו מבשרך והפכה אותו לכזה..
בילד אין (:
תודה (:
לאה, כמה אני שמחה שגם את מאמינה באהבה (:
וכן, אני כמוך. אין דבר העומד בפני הרצון. צועדת (:
זה גם נכון. געגוע לעצמי. העצמי שבאיזשהו אופן, יש לו שלם שגדול מסך חלקיו..
רק... בזכות מה הזכר זכה לכינוי מטומטם?
עדיין לא קראתי. אני אקרא, מבטיחה. בנתיים, רוצה לאמר- כן, אני יודעת. אני עצמי רחוקה מלהיות טיפוס רומנטי כמו שהוא מופיע בסרטי הוליווד. יותר מזה, חושבת שתרבות הקומדיות הרומנטיות, סרטי המאה ה19 וכו' הטמיעו בנו כל כך בולשיט על מה זו אהבה ואיך נראית זוגיות- עד שאין לנו מושג, כמעט לגמרי, מה זה חיבור או לאהוב. אני מניחה שהמאמר שלך, ע"פ שמו, מדבר על סיפורי הנסיכה מהאגדות והאביר הבלתי נמנע. ובכן, כן, מתחילים לחנך אותנו מגיל צעיר. הקומדיות הרומנטיות הן רק המשך אך טבעי לכל שטיפת המח הקלוקלת.
ועדיין, איך הגעת לכך שהאושר שלי הוא בן ערובה?
אני מתגעגעת. כן. אני יודעת שקיימת אהבה. ומאמינה בחיבור. באינטראקציה שכל הזמן נעה. מתפתלת, עולה, יורדת, נחה וחוזר, רק בשינויים. לפעמים מתהדקת לפעמים מרפה.
ואני אוהבת את עצמי, עד כמה שאני מסוגלת, גם בלעדיה. וכמהה לה.
חיי סבל?
חיי סבל יכולים להתקיים לבד כמו גם במיזוג. רק תבחר.
מיותר לומר כי אמירתך ענקית..
הרשי לאדם זקן להציע לך עצה. הרעיון הרומנטי על האושר שבמיזוג נשמע מאוד יפה, אבל הוא אחד המתכונים הכי בדוקים לחיי סבל. לדעתי אסור שאדם יבסס את תפיסת האושר שלו על האחר (ובמילים יותר בוטות אסור שהאושר שלך יהיה בן ערובה לרצונותיו והתנהגותו של אדם אחר).
נדמה לי שאפילו כתבתי פוסט בנושא רעל ושמו סינדרלה