כן, אני יודע שכולם חושבים שזה פמיניסטי וכולם בטוחים שמדובר פה על מעמד האישה, אבל האמת היא שזה לא קשור לפמיניזם, ובכלל, זה לא מוסיף הרבה כבוד למעמד האישה שהיא דורשת לדבר עם החבר הדמיוני שלה בדיוק בנקודה שבה המופרע האחר מדבר עם החבר הדמיוני שלו.
הדבר המעניין באמת בכל הנושא הזה הוא דווקא ההתלהמות, האובססיביות והטיפשות שלנו בכל מה שקשור לדת. אנחנו אחת המדינות הדתיות בעולם המערבי. רוב האזרחים בישראל טוענים שהם מאמינים באלוהים. רובם צמים ביום כיפור (כי אם נצום יום אחד שוטר התנועה שלמעלה יחשוב שזה בסדר ששיקרנו, גנבנו, היינו אלימים והתנהגנו בבהמיות כל יתר השנה), רובם עולים לתורה בגיל 13, רובם יגידו שהמסורת חשובה להם ורובם בורים גמורים בכל מה שקשור לדת שהם כל כך רוצים להיות חלק ממנה.
ישראלים רבים לא יודעים מה ההבדל בין התורה בכתב לתורה שבעל פה. ישראלים רבים חושבים בכלל שבמילה "תורה" אנחנו מתכוונים לתנ"ך. ישראלים רבים חושבים שההלכה היא "פרשנות" של התורה או "הסבר" לאופן שבו צריך לבצע את חוקי התורה (רמז: היא לא!). ישראלים רבים עדיין חושבים שהתנ"ך כולו נכתב על ידי משה, שזה אגב לא רק מטומטם ברמה המדעית, זה אפילו מטומטם ברמה הדתית, שכן בתורה כתוב בפירוש שמשה כתב את החוקים שאלוהים נתן לו ואז מת לפני שהגיע לארץ, אבל איכשהו בעיני גאוני העם הזה, הוא מצליח בכל זאת לכתוב את כל אירועי בית ראשון עד להצהרת כורש.
רוב הישראלים מאמינים ש"המסורת היהודית" מיוצגת על ידי החרדים, זאת למרות היות הגישה החרדית רק אחת מבין כמה זרמים, זאת למרות שהחרדים מהווים מיעוט בקרב היהודים בעולם (כשהרוב הם חילוניים, והאחרים נופלים דווקא תחת קונסרבטיבים או רפורמים), זאת למרות שחלק גדול מה"מסורות היהודיות" שניתן למצוא אצל החרדים הן בנות כמה מאות שנים לכל היותר, חלקן אפילו הומצאו במאה העשרים.
גלגול נשמות, קמעות, ברכת העסק, ברכת הבית, השתטחות על קברים – הכל חדש. הבגדים האלה שהם לובשים שלקוחים ישירות מהשטעטל המזרח אירופאי – חדש. הדרת נשים – חדש. אפילו נישוק מזוזה זה מנהג יחסית חדש, בן כמה מאות שנים לכל היותר.
ולמרות היותנו עם עתיק בן אלפי שנים של היסטוריה, למרות היות ההיסטוריה היהודית עשירה ומעניינת, רוב הישראלים מכירים יותר את שמו של יוליוס קיסר מאשר את שמה של שלומציון המלכה. רוב הישראלים לא יודעים מי הם הפרושים ומי היו הצדוקים. רוב הישראלים לא מכירים את השושלת החשמונאית והסיבות שהביאו לנפילתה.
אבל הם עדיין יענדו על עצמם כל מיני בדים מוזרים, יקפצו לבריכת מים דלוחים בעירום לפני החתונה, יטילו מום בתינוקם הרך שרק נולד, יצומו יום אחד בשנה לפחות ויפסיקו לאכול לחם (בפומבי לכל הפחות) ל7 ימים עם בוא האביב – רק כי גבר מזוקן עם כובע גדול אמר להם שככה האל רוצה.
החרדיות היא איננה היהדות. והלאום היהודי לא תלוי בדת היהודית. ואנחנו נותנים לגבולות הללו להיטשטש יותר מדי וזה מסוכן לנו. אז בואו נעשה קצת סדר:
היהדות היא לאום בראש ובראשונה ומדינת ישראל היא מדינת הלאום היהודי, לא הדת. כל מי שיש לו אב יהודי או אם יהודיה שייך ללאום. אפילו קרוב משפחה רחוק יותר יכול לשייך אותך ללאום. וניתן להצטרף ללאום.
לאום הוא דבר משתנה ודינמי. אם מחר אני עובר לבולגריה ומתחתן עם בולגרית, וסופג את כל התרבות הבולגרית, וילדי נולדים בבולגריה ומדברים בולגרית וסופגים את כל התרבות הבולגרית – אז ילדיהם כבר ודאי וודאי שייחשבו בולגרים לכל דבר.
מי הם היהודים? הצאצאים הפיזיים או התרבותיים של העם שישב בממלכת יהודה בימי בית שני, וטען בתורו שהוא מורכב מצאצאיו של העם שישב בממלכת יהודה בימי בית ראשון. אנחנו דוברי עברית (או לכל הפחות בעלי מסורות, ספרים וכתבים לאומיים שכתובים בשפת הלאום), יש לנו היסטוריה משותפת, מנהגים ומסורות.
הנאצים, אגב, לא ניסו להשמיד את הדת היהודית, אלא את הלאום היהודי. הם גם ידעו שלאום זה דבר דינמי ומשתנה ולכן הם חקרו שלושה דורות אחורה, כי הם האמינו שנדרשים לפחות שלושה דורות כדי לנקות את ה"יהודיות" ממך.
הדת היהודית היא דתו של העם היהודי. זהו מקרה ייחודי בהיסטוריה שבו לעם מסוים יש דת שונה מכל הדתות שמסביבו ולכן שמה של הדת הפך להיות שמו של העם.
אבל הדת היהודית השתנתה רבות בשלושת אלפי שנות קיומה. מעבר לכך, היא התפצלה לזרמים זרמים, חלקם קיימים עד היום, חלקם נעלמו עם השנים. הדבר היחידי שהוא עקבי לכל אורך השנים ובין כל הזרמים, היא אמונה באל המכונה יהוה, ובדרך כלל אמונה גם שהוא האל היחיד הקיים. (אני אומר בדרך כלל כי ממחקרים ניתן להסיק שבתחילת הדרך האמונה לא הייתה שאותו "יהוה" הוא האל האחד והיחיד, אלא שהוא האל החזק מכל האלים ויתר האלים נכנעים למרותו).
החרדים של ימינו הם ממשיכי דרכם של הפרושים של בית שני, הראשונים שהתחילו לטעון ש"רגע אחד – משה השאיר אצלנו גם הוראות איך לפרש את התורה, אבל כדי שנגיד לכם אנחנו צריכים כסף וכוח ושכולכם תקשיבו רק לנו ולא לאף אחד אחר, ותסמכו עלינו שאנחנו יודעים מה האל רוצה! "
את הטענה השערורייתית הזו הם טענו בעת שהצדוקים, שהיו כוהנים עשירים, מרוחקים מהעם וקרובים למלוכה, שלטו בכל עמדות הכוח והמפתח, עד ששלומציון המלכה העבירה אותם מכוחם ונתנה אותו לכוח הפוליטי העולה החדש – הפרושים.
המשנה, הספר שמתחיל את כל ההלכה למעשה, הוא לא רק ספר "יהודי", כי אם ספר פרושי. ספר ששייך לזרם מאוד ספציפי ביהדות. הפרושים נתפסו כנראה כ"עממיים" יותר ורעיונותיהם על השארות הנפש ושכר ועונש היוו נחמה לאדם הפשוט. כך כוחם עלה בקרב ההמון, וכמו שקורה רבות במהפכות, ההמון הצעיד אותם אל המלוכה.
תחשבו על זה – על פי הפרושים כל אדם שעומד בכמה חוקים מקבל חותמת כשרות מאלוהים, ולאחר מותו ימשיך לחיות בגן העדן המופלא לנצח. מי לא רוצה להירשם לכזה דבר?
הציבור אז היה שמח להאמין בעיוורון מוחלט לכל הבל שנאמר להם על ידי אנשים שהם רצו להאמין שהם מקושרים ישירות לאלוהים. הציבור היום איננו שונה.
דוגמא טובה היא ספר הזוהר. רוב החרדים והיהודים המאמינים, מאמינים שספר הזוהר הוא ספר עתיק בן אלפי שנים וככזה הוא בוודאי מכיל כל מיני סודות מיסטיים על הבריאה.
על ספר הזוהר יש בוודאות כמה מאות שנים, אבל מפה ועד אלפי שנים הדרך עוד ארוכה. המסורת טוענת שהספר נכתב על ידי רבי שמעון בר יוחאי (שקיבל את הידע ממלאכים), משמע שהספר מגיע אלינו מהמאה ה2. אבל הראיות מראות שהראשון שפרסם את הספר היה למעשה אדם בשם משה די לאון, מתישהו בסוף המאה ה13. גם מחקרים של הלשון שבה כתובה הספר (לשון ארמית) מעידים על כותב שאיננו בן המאה ה2, תקופה בה הארמית הייתה עדיין שגורה יחסית בלשון העם. על פי חוקרים רבים, הארמית של הזוהר היא ארמית קלוקלת ומגושמת, ארמית של אדם שזוהי איננה שפתו ביום-יום.
לפני פרסום הספר בידי משה די לאון, אין ולו אזכור אחד שלו באף אחד מאלפי הכתבים היהודיים שנכתבו במהלך המאות. הוא גם לא מוזכר במכתבים שהוחלפו בין יהודים חשובים ומלומדים. המסורת מתרצת זאת בכך שהספר נשמר בסוד ונחשף רק ליחידי סגולה. תיאוריה נוחה וסגורה הרמטית, ובאופן מוזר מזכירה לי את בגדי המלך החדשים שרק חכמים יכולים לראות.
חוץ מזה, בהערת שוליים ניתן לשאול, למה שעתיקותו של דבר מה תיתן לו ערך מוסף? אם חיינו המודרניים מלמדים אותנו משהו, זה שרעיונות חדשים נוטים להיות טובים יותר מן הרעיונות הישנים...
אז הנה אנחנו, העם העתיק הזה, עם כל ההיסטוריה העשירה ועם כל ההישגים שהוא השיג במהלך הדורות, העם שהביא לעולם יצירות ספרותיות, מלחינים, ממציאים ומדענים ששינו את פני האנושות, בארצו החופשית עסוק במה? למי יש זכות לעטוף עצמו בטלית ולדבר עם החבר הדמיוני שלו בנקודה ספציפית שהיא לא יותר מאשר חומה שבנה מלך רודן רצחני ומשוגע כדי להאדיר את שמו.
יותר מהזכות להתפלל היה טוב לתנועה למעמד האישה להילחם על שוויון במדע, באקדמיה, במקומות העבודה, ואולי להילחם על הפרדה מוחלטת של דת ומדינה, ואולי להילחם על חינוך טוב יותר למחשבה ביקורתית וזניחת אמונות טפלות פרימיטיביות שנועדו לעשות רק דבר אחד – להותיר את האדם הפשוט כבול בכבלי הבורות כדי שימשיך לשרת את אלו שמנצלים את טיפשותו.
מאבק נשות הכותל הוא כתם על האינטליגנציה הישראלית שעדיין מבזבזת את זמנה על מלחמות דת בעידן שבו היינו צריכים כבר להקים מושבות על כוכבי לכת אחרים. |