צטט: סמדרגרוסמן0 2013-05-02 21:04:45

מוסיקה מפעילה אותי, מחברת אותי לגלי קול, למנעד, מקצב..

מחדדת, מדייקת אותי, מקציבה לי סולמות, חבלים, תווים.

אז הלכתי לשמוע את הפילהרמונית בקונצרט ראשון לפתיחת "ההיכל"...החוויה היתה יותר ויזואלית ממוסיקלית, למרות שאני יכולה לראות מוסיקה בכל נוף,

 

הדלתות לא נפתחו, עד אשר ניתן אישור בטיחות וכדי לעגן את הבטחון/אישור, הוזמן ראש העיר ויתכן גם מאשררים למיניהם. המנצח כריסטוף פון דוהנני בא, ראה, ולפני שהלך, הודיע שלא יוכל לנצח באולם עם פיגומים. אנחנו, חיכינו כ-40 דק' עד אשר יוליאן רחלין, הכנר הסולן, הוקפץ לנהל את הקונצרט ועשה זאת בהצלחה מול קהל עצבני, מאוכזב, שעסק יותר בלקטר על, האקוסטיקה,האסטטיקה ו..."כמה שזה לא ראוי "...

 

האמת, אם נאלצו פרנסי המקום לפתוח את "ההיכל" במצבו הנוכחי, כדאי היה, להתחיל עם קהל צעיר בג'ינס, שחשוב לו לשמוע מוסיקה ואין לו בעיה לקפץ במדרגות ללא מעקה, מעל וליד פיגומים, או להתאפק ולהשתין אחרי שעתיים.

 

האדריכל טוען, שאת מבנה המניפה, של האולם, נאלצו לשמר.

הצליל הצלול הגיע עד אמצע האולם, למעט רגעי השיא בסימפוניה הרביעית של מנדלסון, "האיטלקית", שם עברו הצלילים סיבסוב, והגיעו גם ליציע...

...אבל..

אם החיים הם מוסיקה, זה המקום להתייחס לחוק האוקטבות - שדורש מאיתנו הבנת תפקידם ומשמעותם של ההפוגות והמרווחים...חוק השבע למעשה הוא כלי התבוננות על עצמנו וסביבתנו. לדוגמה - האוקטבה המוסיקלית DO-RE-MI-FA-SO-LA-SI-DO בין MI-FA ו SI-DO יש מירווח.

במירווחים דברים יכולים להישתבש. בדרך כלל מהשפעה חיצונית.

אם נצליח לזהות שאנו במירווח, שווה להתאמץ, להתרחב ולהמשיך למטרה שאליה באנו, לשמוע קונצרט ...

להבין את חוק האוקטבות, זה לדעת לקבל ולהכיל, להשתמש בהתפתחויות, גם אם לא לרוחנו, לטובתנו, ול"מקסם" (להוציא את המקסימום) מכל מצב.

 

כ"לוכדת מוסיקה"- אמנית מולטימדיה - במקום בו יש מלודיה, כל השאר זניח..

 

נהניתי לראות כ 2500  נשים וגברים, ממוצע גילם כ 80 שנה, ממלאים את ההיכל, לבושים בהידור, לא מוותרים, מחזיקים מעמד כ 3 שעות, עומדים ומריעים , ומראים לנו כמה חשובה האמנות לחוסנה של הנפש.

 

והכל זה מוסיקה, ומוסיקה נמצאת בכל.