כותרות TheMarker >
    ';

    שינויים בהרגלי הצמיחה

    התחלתי לכתוב במרץ 2007, זה התחיל די כואב, אחר כך זה קצת נרגע, לאט לאט התרגלתי, ועכשיו אני גם נהנה מזה. תהנו :)

    עמית

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    נדנודי שינה

    8 תגובות   יום שבת, 11/5/13, 11:04

    הביאה איתה איזה וירוס מהמשפחתון. גם כן משפחתון, הגננת אמרה שהגיע קטנצ'יק אחד קטן עם חום וההורים שלו לא באמת שמו לב. בטח. הבעייה היתה לאתר את ההורים שיבואו לקחת את זה הפעוט ולפנות אותו במהרה חזרה הביתה, זה לא צלח, והנה לנו מגיפה. קקות, חסרי אחריות, ידעו ורקחו בדיוק את המזימה הזו לרבות התוצאה המצערת ולא מצאו לנכון למצוא סידור לילד, בושה! אצלינו בטח זה היה בדיוק אותו דבר. אחד החיזיונות שאני זוכר היטב מיום חמישי בערב זה את מירב מחזיקה את גילי על הידיים ואז גילי מצאה לנכון להקיא עליה את כל תכולת קיבתה בזרם אדירים. היו לי שלוש אופציות, לברוח, לברוח יותר מהר או להעלם לחלוטין מהבית. שיו איך מירב נראית! כמו סצנה ממגרש השדים! אני שומע את רפלקס ההקאה אצל מירב מתחיל להניע – לראות ולא להאמין.

     

    הקאות שלשולים. פעמיים על מירב, פעם מתוך שינה ואיזה חמש פעמים על כסא האוכל שלה. שוב כביסות, שוב להחליף סדינים באמצע הלילה ושוב לשמוע את מירב מתניעה כאילו הולכת להקיא כל פעם מחדש. באופן אישי אני אעדיף למות ולא להקיא, הסתיים שלב ההקאות. אם נדבקנו גם אנו?! ברור! איזו שאלה, אחד הווירוסים היותר משובחים. כל אחד מבני הבית הצטוות על מדחום אישי, לגילי יש את המגניב שמודד דרך האוזן. אתמול לקחנו אותה שוב לרופאה, שנינו רוויי עצבים, רבנו כל הדרך על נתיב הנסיעה, רצינו לאכול אחד את השני מרוב עצבים, הרופאה הרגיעה, גילי לא מיובשת ורשמה איזו תמיסת מלחים בשבילה כדי שלא תתייבש. כן אבל מה איתנו?!  זה וירוס, אין מה לעשות. לילדה שלום. בדרך מתחילים טלפונים של מזל טוב ומה לקנות למתוקה ליומולדת.

     

    כולנו בבית עם חום, כולנו מתוסכלים, גילי כמובן לא יכולה ממש לספר לנו מה עובר עליה, אבל כן מספקת סחורה סמי נוזלית בחיתול, מתעצבנת על מירב, מירב באופן לא מפתיע מתעצבנת עליי, ואני מתעצבן באופן כללי וכל הכדורים, וכל הפרסומות היפות שיש לכדורים האלה לא שוות כלום פעמיים, העיקר הרופא שלי דחף לי לכסניות מציצה עם ויטמינים ואבץ – זה ייקל עליי?! הקקה הזה שעלה לי ארבעים שקל ייקל עליי?! לא שווה כלום. הבית לא סטרילי, כולם מדדים כאן באופן זה או אחר. יש סיר של מרק עוף על הגז, אתמול מירב בישלה, ידעתי שהתחתנתי טוב, התחננתי קצת פחות טוב, בסוף יצא אחלה מרק. ת'כלס? גילי קצת יותר טוב, חזר לה התיאבון, אנחנו עדיין עם חום. פאק, רק שזה לא שפעת. אני כבר בניתי לי את המחנה שלי על הספה שמורכב משמיכה, מדחום, הכוס הירוקה של המחלות שלי ואייפד.

     

    אתמול חגגנו לך יומולדת. באמת?! לא! איזה חגגנו מה חגגנו בקושי עמדנו על הרגליים כולל את. המצפון מייסר אותי קשות, התוכניות היו אמורות להיות מסיבות וקרחנות של שנה לכבודך גילי, אבל לשפעת או לוירוס או השד יודע מה היו כנראה תוכניות אחרות לחלוטין. אני זוכר בדיוק לפני שנה כשנולדת, את בית החולים, את הלידה, את הלחצים שהיו לי בחזה, וכמה שזה היה נס לקבל אותך אלינו לחיק המשפחה, חיק לא? אתמול קפצו לבקר סבתא ודודה והביאו לך בית כזה וורוד מפלסטיק, שולחן ושני כיסאות. בקושי בקושי אבל הרכבנו לך את זה, אני זוכר שהייתי מסטול לגמרי, אבא שלך כבר זקן, עם חום ובכלל לא מקטר אבל קצת שמחת לפחות. והחיוך שלך היה שווה הכל. ללא ספק את יומולדת השנה שלך לא נשכח בחיים.

     

    היום כשהתעוררתי בבוקר והרגשתי קצת יותר טוב, חיכית לי במיטה שלך, קיטרת קצת כי היתה לך מלא נזלת ירוקה ומשובחה, החלפתי לך חיתול, ירדנו למטה למטבח, כן כן ירדנו למטה למטבח, בית גדול מה קרה?! אמנם בנייה סינית אבל גדול. שתית את בקבוק החלב, פיללתי שלא תקיאי גם אותו ותפילותיי נענו. העזתי גם אני ולגמתי לי איזה אספרסו כי נדמה היה לי שאני יותר טוב, מה שנשאר בגדר הנדמה. קצת שיחקנו, אחר כך הבאת את השלשול הרגיל של הבקרים האחרונים, החלפתי לך, אמא קמה, קצת ארוחת בוקר, בשארית כוחותיי השקתי את העציצים במרפסת וגזמתי קצת את האוג. אחרי תוכנית הבוקר המגוונת הלכת לישון שוב, אמא שלך גם, התקלחתי במים קרים והחום שלי שוב עלה. והתיישבתי לכתוב את הדף הזה כדי שפעם תקראי אותו ותסלחי לנו על כך שככה היתה צריכה להראות יומולדת השנה שלך גילי שלנו.

     

    אז באמת רציתי לאחל לך מזל טוב ילדה יפה של אמא ואבא, שנינו חולים עלייך תרתי משמע, שתדעי רק בריאות אושר שמחה וכמה שפחות מיסים. שיהיו לך מלאן צעצועים, חיים ורודים, משפחה לתפארת, חברים אמיתיים, שמיים כחולים, שמש מלטפת, כמה שיותר כוכבים בשמיים, פיות ונסיכות שתשמורנה עלייך ואולי פעם איזה חתול אם אמא שלך תסכים, כן על עניין החתול עוד נעבוד פעם ביחד כצוות תגדלי ותראי. תמיד תחייכי ותמיד תישארי כזו מגולגלת.

     

    אני אסיים כאן, חזרה למחנה שלי על הספה, ללכסניות האבץ שלי, לשמיכה, לקערת המרק, לרחמים העצמיים, ואולי גם אני ארכוש לי איזה מדחום מגניב לאוזן כמו שיש לקטנה המהממת שלי.

     

    מוקדש לגילי.

     

     

    עמית

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/6/13 07:19:
      רק בריאות
        26/5/13 14:24:
      אוהבת את התעודים שלך על הבת שלך ומזל טוב לילדה החמודה ושתגדל לתפארת.
      מזל טוב לגילי בת השנה ולהוריה של גילי המתעדים כל צעד ותנועה שלה.
        12/5/13 06:48:

      מזל טוב לאבא של גילי בת השנה

        11/5/13 21:00:
      יום הולדת שמח לגילי ובריאות לכל המשפחה..
        11/5/13 16:02:
      כעת אתה מוקדש לשני ילדים. הקיא עובר ומגיעות גם שמחות ועוד כמה מחלות ובריאות ואהבה גדולה. יחי השיעמום והמחלות השגרתיות, שלא יהיה יותר גרוע. יומהולדת שמח לגילי היפה והחכמה והרבה אושר לארבעתכם. *
        11/5/13 13:14:

      צטט: arikr7 2013-05-11 12:59:08

      נו פוצי מה יהיה? כוכב קיבלת? קיבלת! כדור למציצה יש? יש! חום שאפשר למדוד? יש! אז מה עוד אתה צריך? נ.ב. איך זה שאתה לא מקיא?

       

      פוצי אני אמות הרבה לפני שאקיא

        11/5/13 12:59:
      נו פוצי מה יהיה? כוכב קיבלת? קיבלת! כדור למציצה יש? יש! חום שאפשר למדוד? יש! אז מה עוד אתה צריך? נ.ב. איך זה שאתה לא מקיא?