לעיתים אני קם באמצע הלילה מחלום, לא מנסה לעכל את המראות. רושם אותם חצי מנומנם ב iPad שלי. בבוקר שאני קם. אני קורא את הדברים שרשמתי, לרוב אני לא זוכר דבר. כאילו אדם אחר כתב את הדברים, אני האחר, דמות הקיימת בתת ההכרה שלי. אדם ללא כבלים של מוסר ועכבות, רוח חופשייה, אני האמיתי. הנושאים מגוונים, חלומות ארוטים, מדע בדיוני, נושאים אישים, חלומות ריחוף. עולמות אחרים. בליל של נושאים שלכאורה אין קשר ביניהם. כר פורה של רעיונות מדהימים, הסתבר לי שאני בהכרה מלאה, מוחי בולם את הדמיון, כנראה שהמוח האנושי שם מגבלות של חינוך ומוסר שנרכש באופן טבעי במשך השנים, סוג של בלם שמגביל אותנו לרחף למקומות אחרים. לאחרונה עשיתי ניסוי קטן, זה נשמע מופרך, ניסיתי לרקום חלומות. לנקות את מוחי לפני השינה, לחשוב על נושא מסוים, כמו מנטרה. להפתעתי הצלחתי לכוון את מוחי לחלום על נושא מסוים. אומנם לא ניתן לשלוט במראות באופן מוחלט, יש סטיות תדר. אבל כוון כללי נוצר. אפשר להגיע למצב חלימה. עם הזמן השליטה מתחדדת. אבל לעולם אין שליטה מלאה. זה היופי בדבר. רוקם חלומות. אלון |
ת ה י ל ה
בתגובה על ערפילי בוקר בשומרון
עמיתלוין3
בתגובה על על כלבים ואנשים
תגובות (1)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#