הויכוח המתוקשר בין עדנה בקנשטיין נשיאת בית המשפט השלום בתל אביב ובין נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש צריך להדיר את מנוחתנו.
לויכוח הזה כמה צדדים. אין זה סתם ויכוח בין שנים כאשר האחד מטיח באחר "אמרת" והאחר מכחיש. הויכוח הוא עמוק מכדי שנוכל להרשות לעצמנו לעבור מיד לסדר היום, בדיוק כפי שנעשה נסיון כזה מצידה של השופטת ורדה אלשייך זונדר נציגת השופטים.
עלינו לברר היטב על שום מה יצא קצפה של נשיאת השלום עדנה בקשטיין? אני חסיד האמונה היוצאת מנקודת הנחה אקסיומטית כזו הקובעת שלכל אחד ואחת מאיתנו מנגנוני הגנה. מנגנונים ששומרים עלינו בחברה ובסביבה בה אנו מעורבים, בין אם זה מקום עבודה, בין אם זה בסביבת חברים, ואפילו בתוך המשפחה.
אם ילדך, לשם הדוגמא בלבד, נוהג באופן המצדיק לגעור בו, אין זה אומר שזו התגובה הראשונית שאדם חפץ לעשות. סביר להניח כי בפעם הראשונה רק מעדיפים להבהיר לו שסוג ההתנהגות אינו ראוי, כזה שמצדיק שיפור ותיקון. אם התגובה המתאימה היא גערה, סביר בעיני שהיא תהיה האקט שיבוא אחר שהנסיונות העדינים יותר כשלו.
כך גם אני רואה את הויכוח הזה בין שתי הנשיאות המכובדות. ולאמיתו של דבר, התחושה המקננת בי היא שאני מבטא דעה של רבים אחרים, המעדיפים מסיבותיהם לשמור את הדברים בבטן. אני מבקש כאן להתריע כי ההתפרצות שעלולה לבוא מהציבור לסוג כזה של התנהגות עלול להיות חמור הרבה יותר.
ויכוח כזה אינו ראשון בסדרה. ויכוח כזה מראה כי נעשו דברים שמגדישים את הסאה. הויכוח בין בקשטיין לבייניש שם על פני השטח עימות של ממש. ויתר מזאת. הוא מעמיד על סדר יומנו הציבורי מצב דברים שמלמד כי גם שופטים נחשדים בינם ובין עצמם באי אמירת אמת.
לתגובה של השופטת זונדר אלשייך ישנה חשיבות מוספת. בתגובת השופטים היא ציינה כי גם השופטים עצמם נוהגים איפוק בקביעת מסמרות על בעלי דין שלא כל כך בטוח שהותירו רושם אמין על דוכן העדים. גם השופטים עצמם נזהרים בשפתם כלפי בעלי דין שיכול שעומדים על הדוכן ו"משקרים לשופט בפנים. אז למה זה מזכיר לי את המימרה "אל תעשה לחברך את ששנוא עליך"?
הויכוח הזה משאיר לי מקום נרחב וגדל של חששות. האמנם, מערכת המשפט היקרה לליבי מכל ערך אחר במדינה מתוקנת, ודמוקרטית, עושה את החטאים האלה שלא להגיד את האמת, גם ברמות הגבוהות ביותר שלה?
הדאגה האמיתית שלי, מבלי לבחון את שאלת כשירותה של כב' השופטת כוחן לשמש כשופטת בבית המשפט המחוזי, היא שהפתרון שימצא לויכוח הזה, יביא את השופטת כוחן לבית המשפט המחוזי , לא משיקולים מקצועיים דוקא, אלא משיקולים שיראו ושוב כסוג של טאטוא מעל לפני השטח, וכי להנחה שהשופטת הוצאה מתוך הרשימה לא היה ממש.
אם אכן זו היתה מטרת ההתרסה של כב' השופטת בקנשטיין הרי שבעיני נראה כי המטרה הושגה במלואה, חכו לסבב מינוים ראשון, חכו לסבב מינויים שני, בסבב השלישי נזכה לראות את השופטת כוחן כשופטת בבית המשפט המחוזי.
או אז. לא אני אתקנא בכבוד השופטת הנכבדה שהחלטותיה בבית המשפט המחוזי יבחנו בעיניהם של חלק מעורכי הדין בצורה אחרת. הרי ברור כי ימצאו עורכי דין שיתייצבו בפניה ויסתכלו לה עמוק בלבן של העינים, והם יסבירו לעצמם ובין עצמם, שהמינוי הזה הוא מינוי כפוי שאינו משקף רצון כן ואמיתי של המערכת הממונה. במקרה שכזה יהיה בכך בבחינת "עוד לבנה בקיר המסד של מערכת המשפט, שתפגע באמון במערכת המשפט.
הנה כי כן, הטרוניה שלי היא אף יותר נוקבת, לא על עצם קיום הויכוח באופן ציבורי, כמו על שרבוב שמה של שופטת לנסיבות הויכוח הזה. אסור היה לשרבב שם של שופט לויכוח כזה, יהיה לגיטימי אשר יהיה. לכן גם אני סבור שהפתרון שימצא יהיה עוד יותר עקום ועגום למערכת המשפט, וחבל.
ואם בארזים נפלה השלהבת מה יגידו אזובי הקיר? |