עשרים ושתיים האותיות העבריות מתחברות לכוחות הבסיסיים שמהם בנוי היקום. באמצעות הבנה נכונה יכול המשתמש בהן להפעיל את היקום כולו בכתב, בדיבור ובכוונה. /ספר היצירה,המאה ה-6 לספירה
אא- מה שקוראים היום: משהו..משהו!! מוצר בעל איכות , מציאה גדולה.. כמו גם אינפרא אדום-המצאה גדולה!!אוואאוו. ומכאן טבעי היה שאפתח בערך - "אמנות" - אך בחרתי להתחיל לפי הסדר הכרונולוגי לפני שהתחלתי עם אמנות, לפני שנולדתי.
אבא- ספירת חכמה (אבא) נוכחות חשובה, צריך שיהיה, חסר כשאין, היה לי אבא, חבר, אוטודידקט, לימד אותי לחשוב , לחפש במילון כשלא הבנתי פשר המילה, לבדוק באטלס כשלא ידעתי איפה נמצאת עיר, ארץ, יבשה. שמענו מוסיקה הלכנו ביחד לאופרות , שם שרים כל מה שטיפשי להגיד במילים, דרך טובה להכניס לילד תרבות, אהבת מוסיקה, תיאטרון ובעיקר להפגיש אותו עם ה"מוסכמה"-היכן עוד יש מקום שתמות ותשיר באותו זמן?! כמו שנאמר, באופרה כמו בחיים...הכול יכול להיות! כשהייתי ילדה הסביר לי שהמושג "לא נורמאלי" הוא חיובי, משמע חושב/ רואה אחרת (מהנורמה), אחרת לא הייתי מרגישה נוח לספר איך אני רואה מוסיקה כשאני מסתכלת על הנוף או מרגישה אנשים לפי... המנעדים /ויברציות שלהם...
לא נורמאלי, הוסיף הוא יותר אמיץ וחופשי..וזה בעצם שיחרר אותי לעוף גבוה..גדלתי כאלבטרוס על תורת האינדיבידואליזם, עם השנים הטמעתי את השטה הפילוסופית הרואה את הפרט ופיתוח כל צדדי עצמיותו כתכלית התהליך ההיסטורי...למדנו גם היסטוריה ואת המושג- מרחב! אם נבין שאנחנו חיים במרחבים, נקבל מרחבים..אמר, מרחב נמצאבכל הגדלים ולכל מטרה כמו...מרחב הדירה, המשרד, המחיה, העיר, הכפר, הארץ, היבשת, הים ומה שביניהם. כל שנותר הוא להשכיל לעבור בין מרחב למרחב תוך השתדלות שלא להתנגש, כן-להיפגש, כן-להתרגש, לא-לחנטרש.... אבי אהב לעשות דברים לבד. לבד הוא עלה לארץ, לבד הוא רץ תחת אש במלחמת העצמאות לחבוש פצועים ולבד הוא חלב את הפרות ברפת עד..שהבין שבקיבוץ יש יותר מדי קולקטיביות, צפוף ואין מרחב לאינדבדואל, עזב ומאז הפך לעירוני איש משפחה עם מרחב, אסור היה להפריע לו לשמוע מוסיקה, לנוח בצהרים, לקרוא ספרים, להיכנס למרחב שלו..אבל כשיצא למרחב שלנו, עשה לנו הופעות "מקורקסות" הקפיץ סכין על שריר היד, בלע אש ועוד הופעות של קרקס נודד, כשחליתי הוא אסף גחליליות ושחרר אותן בלילה בחדר, אז הבנתי שאור מרפא הכי מהר ומוסיקה עוזרת . היה לי חבר, אבא שלי ואיננו. אבדן- הפסד, יש אנשים שלא מרפים, מתקשר לניכוס, "זה שלי היה", האמת היא ששום דבר לא שלנו באמת, מלבד עצמנו, אנשים נוטים להיאחז בקרנות(בנקים)לשייך לעצמם אנשים/ילדים, תוך שמאבדים את עצמם בעצמם , מאשימים את המזל, הגורל וזה לא מקרה.. חיים עם הרגשה של חבל וכאב על מה שפיספסו . אבל- לבכות על הפספוס, צער על עצמך, לכעוס על נטישה.. אדם שבוכה על עצמו/ אבל על מה שאיבד/ כועס על שנעזב / מריר ונעלב/ אדם כזה מה יש לו בחייו? |