ורוויה, בלגיה

בצילום: כריסטינה ברמחו, נציגת איגוד העיתונאים הספרדי, מדווחת על 2000 מפוטרים בשידור הציבורי הספרדי * במקום עבודתה שלה פוטרו 800 * 

 בכל שנה, זעקת ההישרדות של איגודי העיתונאים באירופה נשמעת נואשת יותר. הם חושבים שהם ערובה לקיומה של דמוקרטיה מתפקדת. שאין כזאת אם עיתונאים חיים בפחד ורעב. שהם ראויים לשכר הוגן ולבטחון תעסוקתי.

אך העולם הפוליטי-עיסקי סביבם טרם הכריז על עיתונות ועיתונאים כעל חיה מוגנת. להפך - נראה להם שהוא מנצל את המצוקה לרגולציה נוספת. לדיכוי. לשבירת חוזים. באירופה של 26 מיליון מובטלים – אין הפגנות המונים למען שימור המקצוע.

"אני מרגישה כאן כמו בבית", אומרת נלי קטסמה נציגת האיגוד היווני שלקחה מיקרופון לידיה בועידת האיגודים האירופיים המתקיימת השנה בבלגיה. "30 אחוז מעמיתי בתקשורת – מובטלים. אבל עכשיו אני לא היחידה שמרגישה כי המקצוע מתמוטט מסביבי".

אני מייצג כאן עם עמיתי שייקה קומורניק את אגודת העיתונאים בירושלים.  מסביבי נציגי איגודים המייצגים 300 אלף מועסקים באירופה בתעשיית התקשורת – ואין בהם תחושת עוצמה ובטחון. הם מחפשים – נואשות - דרכי הישרדות.

הנתונים שהוגשו השבוע לכנס הפדרציה האירופית של איגודי העיתונאים מדברים בשפת העובדות. המקצוע נתפש ברשת. בין פייסבוק לבין טוויטר. מפרפר בין קיצוצים לאיחוד מערכות, בין שכר נשחק לבין לתרבות הקופי-פייסט. בין משטרים כמו -דמוקרטיים לאלה שאינם טורחים להסוות סתימת פיות.

בריטניה: קיצוץ של 20 אחוז בעובדי הבי. בי. סי. אבדן של 2000 מקומות עבודה. מאז 2004 קוצצו 7000 מקומות עבודה בתקשורת הבריטית הציבורית.

תמונה דומה של אבדן מאות מקומות עבודה – גם בסקטור הפרטי.

קפריסין: דיווח על שבירת חוזי עבודה קיבוציים, קיצוצי שכר וקיצוצי מצבת כח אדם בתעשיית התקשורת. אחוז העיתונאים המובטלים – גדל. מספר כלי התקשורת הפעילים – הולך וקטן.

צרפת: דיווח על שליטה גוברת של מספר חברות ענק על תעשיית התקשורת. קיצוצי שכר ומקומות עבודה של עיתונאים מקצועיים. אבדן השפעה לטובת "האזרח המדווח" ברשתות החברתיות.

טורקיה: אלופת המעצרים של עיתונאים על רקע דיווחים שאינם נוחים למשטר. רוסיה: עדות על אלימות גוברת  נגד עיתונאים–ורציחות לסתימת פיות.

קרואטיה: דיווח על רדיפת עיתונאים חוקרים מתוך מערכות העיתונים שלהם על ידי מוציאים לאור המונעים על ידי תאוות רווחים תחילה. המדווח מקרואטיה:  "עיתונות חוקרת הפכה למותרות שרבים מכלי התקשורת אינם יכולים או אינם רוצים לאפשר לעצמם".

מילות המפתח: "עיתונאים בזול".

אז מה הם מציעים – לאחר שעות של תאורי מצוקה מפורטים? מי רואה שם את האור בקצה המנהרה? מקצת מן ההצעות בסידרת הנאומים בועידה:

• להושיט יד לפרי-לנסרים הלא מאוגדים שעליהם הביטו בשנות השפע במבט מזלזל. לאגד אותם. לתת להם מסגרת תומכת. עכשיו נזכרים בהם – רוצים בהם כבני ברית.
• להניף דגלים של אתיקה ומקצועיות בנסיון לשדר לציבור ולפוליטיקאים שאין תחליף לזרימת מידע אמין ומדויק. עכשיו באה הודאה שהמקצוע חייב להחזיר לעצמו את אמון הציבור.
• מלחמה משפטית מתואמת במאמצי חקיקה לשמירת זכויות יוצרים וזרימת מידע בעידן גוגל.
• התנגדות מאורגנת והפניית אצבע מאשימה  ללחצי טייקוני תקשורת הבאים מחוץ לעולם העיתונות ומדברים בשפת הרווח וההפסד – בלבד.
• השקעה בחינוך הדור הצעיר הלומד עיתונות באוניברסיטאות. לייצר מילגות ותמריצים לדור חדש של עיתונאים שאיכפת להם.

הסיכום של אחד הנציגים היושבים לידי: "קודם כל – להשיב למקצוע הזה את כבודו העצמי".

על רקע שפעת הנתונים שמועלים כאן – כמעט שריקה בחושך.