בוקר. נכנסתי לכיתה לבדוק שהכול בסדר וכולם נמצאים ואין שאלות ואין בעיות. הכיתה? כיתה של גאונים בחוג למדעי הטבע. לכולם יש בגרות של 5 יחידות במתמטיקה, אנגלית, פיזיקה, טבע ושאר המקצועות. בחורים טובים חרוצים וממושמעים. חריפים. אני נהנת לשוחח איתם ולעבוד איתם. מיד כשנכנסתי לכיתה החכמה היו תלונות. למה קיבלנו כיתה ללא שולחנות ולמה עם כיסאות עם ידית רחבה לכתיבה. הכיסאות הללו לא נוחים כשצריך להשתמש במחברת בסרגל, במחוגה, ובמרקרים, איפה נניח את כל מכשירי הכתיבה הללו? אני מתנצלת ואומרת שזה מה שניתן לנו הפעם.
הכיתה מתמלאת אט אט ותלונות נוספות עולות מפה ומשם. אין לי מה לומר ולחזור ולומר . אז אני לא אומרת כלום.
לצד קיר הלוח עומד שולחן גדול ומיותם. אני חושבת לעצמי לו לקח אחד מהם את השולחן והצמיד לו כיסא וישב בו היה לו וודאי נוח לכתוב בו. אני חושבת לעצמי ולא אומרת דבר בעניין השולחן, סקרנית וממתינה לבאות לראות מי יהיה זה או זו שיציע זאת.
אף אחד לא מציע ורק הקיטורים נשמעים בחלל הכיתה. אט אט מתמלאת הכיתה. חסרים כיסאות. אני שולחת את הסטודנטים הבאים להביא כיסאות מהכיתות האחרות. הם הביאו והתיישבו.
אח"כ נכנס ביעף סטודנט גבוה נאה וחביב למראה. הוא נכנס סקר את הכיתה ובאחת נחו עיניו על השולחן המיותם הצמוד לקיר ושאל אותי האם הוא יכול להשתמש בו? "בוודאי" : השבתי לו ועיני אורו משמחה ומחיוך לבבי. סוףסוף! נשמתי לרווחה.
הוא העביר את השולחן לצד השני של הכיתה ליד החלון המואר. על השולחן השתקפה קרן שמש עליזה. ויצא להביא כיסא התיישב נינוח ומרוצה מבחירתו היצירתית, הוציא את הקלסר ואת הקלמר ואת מכשירי הכתיבה והתכונן לבאות שמח וטוב לבב.
הכיתה נעשתה שקטה מוכנה ועיניה אלי.
הבטתי בו בחיוך שבע רצון ואמרתי לו. אתה! אתה תהיה זה שיקים חברת סטארט אפ מצליחה ויצליח מאוד בעסקים פוריים. הוא הסתכל עלי מופתע ואמר בהתלהבות מחוייכת : " תודה ! תודה !
אח"כ הפניתי מבטי לשאר הסטודנטים ואמרתי : לרובכם היו טענות על הכיתה ועל אי הנוחות שבה, עמד כאן שולחן מיותם לצד הלוח שאיש לא ראה בו הזדמנות לנוחות והנה הגיע הבחור הזה ( הזכרתי את שמו ) שהבחין מיד בהזדמנות והשתמש בו. לכול אורך החיים צצים בפנינו אינספור הזדמנויות. השאלה היא: האם אנחנו מבחינים בהן?! |
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
....
חחח כןכן.
מרוב עודף שכל של הפרופסור המפוזר כל שולחנו מבולגן מניירת אבל במקרה הנ"ל היו בכיתה שני שולחנות אחד למרצה והשני סתם שולחן שעמד מיותם.
חחחח
כמו הפרופסור המפוזר שחיפש את משקפיו כשהם על פניו...
אבל אולי הם חשבו שהשולחן שייך למרצה ?
...
את לא רוצה לאכזב אותי אבל את מאכזבת אותי!
...
ראשית זו דוגמה אחת מיני רבות שעוד אביא לכאן בעבודה עם תלמידים.
ולמה לקחת סיפור יפה למחוזות אפלים ושליליים?
תפקידו של המחנך להאיר ולא לכבות!
אני רואה בדרך היצירתית לפתור בעיה, אינטליגנציה רגשית שעתידה להביא להצלחה עכשווית ועתידית.
אוי.
לא נעים לי לאכזב אותך יקירה, אבל את מלאה דעות קדומות קצת יותר מרימון.
עצוב.
גם גאונים וגם מאורגנים וגם שקדנים. אבוי!
בזמני קראו לזה אוטוסוגסטיה. (לא מלשון מכונית ) אבל לא נורא.
....
בהחלט.
לכן עשיתי זאת ואמרתי את הדברים כדי לגרום להם להתעורר ולצאת מדלת אמותיהם, לפקוח עיניים, להביט סביב וליזום דברים באופן מעשי.
אחרי הדברים הללו כמה מהסטודנטים גילו יצירתיות בזה שהביאו כיסאות נוספים וחיברו את הידיות הרחבות של הכיסאות זה לזה כדי שיהיה רחב דיו להכיל את כל הציוד שלהם שהם: המחברת הקלסר ומכשירי הכתיבה.
אחד מהם הציע שישב הפוך ( עם הפנים אל הכיתה ) כי הכיתה התמלאה ולא היה מקום לעוד כיסאות.
ראיתי שהם הפנימו מיד את המסר וזה שימח אותי.
אני חייבת לציין שזה הפך מאז למען תחביב אצלי להתבונן בתלמידים ולראות איך הם פותרים בעיות באופן יצירתי ואני תפקידי לכוון לציין ולעודד אותם להגדיל ראש.
......
זה לא סוד שאתה יצירתי ויש לך אינטליגנציה רגשית מיוחדת.
ואני הבחנתי בך...
.....
היו גם גאוניות ורמזתי לזה בשורה הזו : "סקרנית וממתינה לבאות לראות מי יהיה זה או זו שיציע זאת".
השתמשתי בלשון זכר והתייחסתי בזה לשני המינים.
אמנם היו 3-4 בנות אבל הרוב היו בנים.
...
יש בזה משהו אם כי אני מוצאת שזה עניין של חשיבה יצירתית ויכולת לפתור בעיות.
אני קצת בשוק !
בעצם אני יותר מקצת בשוק !
כיתה שלמה של סטודנטים גאונים ואף לא גאונית אחת ?
זה נורא !
בעצם אחת אחת צדיקה מול כל הגברברים ורק לך הפיתרונים ! כבוד למגזר !
ועוד אומרים שכל ישראל עם סגולה !
אני תמיד אמרתי רק לזונות חברות"התא" יש תכונות טרומיות שאין לנשים רגילות.
ואם אפשר שאלה:
הזדמנות שצצה זה זכר או נקבה?
תודה !
}!{
את מתארת מצב של כיתה
וזה מצב שמכניס הרבה אנשים בוגרים
למצב תודעה של תלמידי יסודי שמחכים רק לקבל