כותרות TheMarker >
    ';
    0

    הד"ר המסתורי : יהודי אמריקני בין הילידים הדרוזים

    11 תגובות   יום חמישי, 16/5/13, 11:52

    הוא הגיע לעוספיא בשנות השבעים כמדומני ישירות מארה"ב עם אשתו ושלושת ילדיו. עולה ציוני נלהב שבא ליישב את ארץ ישראל. הוא קנה חווה שהייתה שייכת לבעלים זרים אחרים "חוות ספקטור" קראו לה בכפר. 30 דונם בכניסה לישוב מכיוון חיפה שמשתרעים מהכביש הראשי צפונה לעבר נופי העד של הגליל והחרמון.


    בכניסה לחווה שלו היה בית שלא שונה היום מווילות רבות בכפר אבל בשעתו הבית הזה היה פאר ליצירה המערבית הקולוניאליסטית. משהו שבין הבאוהאוס של תל אביב לבין הסאות' ביץ' של מיאמי. שטיחים פרסיים קטנים היו פזורים בו, תמונות שמן ופסלים קלאסיים של וונוס ואחיותיה.


    מהבית יצאה שדרת ברושים עתיקה ומהממת אל תוך החלקה ובקצה שלה הייתה אורוות סוסים. מי שמע אז על סוסים לרכיבה בשעות הפנאי אפילו לחריש השדות לא הרשו לעצמם תושבי הכפר להחזיק סוסים ורק חמורים ופרדות ידעו.


    על עמודי הבטון המעוצבים בכניסה לחווה חרטו באותיות עבריות גדולות משפחת הראל. אבל הד"ר שילדיו היו אילן, ארי ודפנה קיבל במהרה את שם החיבה והכבוד אבו אילן. הוא החל עושה ביקורי בית אצל ילדים עם חום וקשישים תשושים ולא סירב לאף קריאה ביום או בלילה.


    עם הפאה הנוכרית והמשקפיים העבות הוא הפך לבן בית בכול אירוע חברתי בכפר, חתונות או לוויות אבו אילן היה בראש המצעד. ילדיו השתלבו היטב בחיי הקהילה הבנים הצטרפו למשחקי הכדורגל המאולתרים במגרשי העפר המאובקים של השכונה. לפעמים הם הזמינו ילדים המומים כמוני לרכב על סוסי המוסטנג הגבוהים והמרשימים.


    הבת הייתה יפה כמו שחקניות בז'ורנאלים אמריקנים. כול בני הכפר היו מאוהבים בה והבנים של השכונה קיבלו קרדיט רק מעצם המגורים לידה. כשהתגייסה לצבא קראו לה החיילת הדרוזית הראשונה.


    לפתע נעלם הרופא ומשפחתו מהכפר ולאחר מכן התברר שהם בכלל עזבו את הארץ וחזרו לאמריקה. כול מיני סיפורים מסתוריים החלו להסתובב על פשר ההיעלמות. המשפחה  לא לקחה עימה כמעט מאום מהבית אפילו את השקופיות המשפחתיות של התמונות מאמריקה ומהחווה אותם שקופיות שאז נראו לנו כטכנולוגיה בלתי נתפסת.


    במשך השנים טפטפו ידיעות מהמשפחה מאמריקה. הזוג אמרו התגרש שכן האישה כבר לא יכלה לחיות בהרים המרוחקים של הכרמל. אמרו שהילדים עם זאת חזרו בתשובה וחלקם אף הפכו דתיים ומסוגרים.


    שנים עמד הבית נטוש וכול תכולתו מתפוררת ללא דורש. לאחר מכן השכירה המשפחה את הבית לכול מיני אנשים מעוספיא תמורת השמירה עליו. בסוף מצבו התדרדר כול כך שהוא יועד להריסה.

     

    כיום קמו על חורבותיו כמה בתים וחנויות ובמתחם עצמו צימרים יפים מעץ. מקטעים מסוימים של עצי הברוש שרדו כדי להעיד על ד"ר הראל היהודי מאמריקה שהילידים קראו לו אבו אילן. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/5/13 22:01:
      מקסים
        19/5/13 21:30:
      תודה על המחמאה המרגשת. הריח של הכרמל אצלי זה מרווה מעורבת בניחוח שרף אורנים.
        19/5/13 19:41:
      הכתיבה שלך נפלאה כמו הריח של הכרמל מוקדם מוקדם בבוקר
        19/5/13 09:11:
      זה באמת מדהים כמה העולם שלנו קטן. זה מרגש מאד החיבור של ריקי ובו בזמן זה לא מפתיע אותי כי רבים מאיתנו חיים על התפר בכמה עולמות שבכול אחד מהם יש לנו מערכת חברתית אחרת.
        19/5/13 01:11:
      סיפור מענין! ועוד יותר התגובה של ריקה מתחתי...צירופי המקרים שקורים פה בקפה וברשת בכלל - נפלא. גם אני קיבלתי מסר היום בפייס ממישהי שלא שמעתי ממנה כ-35 שנה!
        17/5/13 13:02:

      עולם קטן !!!!

      למדתי עם ארי באותה כיתה בגיל 12-13-14 בביה"ס עירוני ה'.  ביקרתי בחווה שלהם מדי פעם. 

      אחותו דפנה, שהייתה גדולה מאיתנו בשנה, הייתה אהובת הדרוזים במיגזר שלכם, ואהודת בני הטיפש עשרה בבית ספר בו למדנו.

      לפני כמה שנים רצינו לעשות ערב חיים שכאלה לכל בני/בנות השיכבה.  עקבותיו של ארי נעלמו.

      טוב לדעת שהוא קיים אי שם בעולם

        17/5/13 12:39:
      אז ככה הבית נהרס לצערי בגלל שהוא היה במצב התפוררות מתקדם. השטח נקנה על ידי כמה שותפים יהודים ודרוזים לאחר מכן חולק ביניהם ונמכר כמגרשים לבנייה. כיום השטח נראה כמו שכונה קטנה עם כמה בתים, צימרים ועסקים על הכביש הראשי. על המשפחה החיה בארה"ב שומעים לעיתים רחוקות. ראיתי פעם תגובה של דפנה על יוטוב על עוספיא אבל היא לא אמרה הרבה...
        17/5/13 10:18:
      נשארתי במתח. מה קרה שם?
        17/5/13 08:58:

      סיפור יפה ....

      השאלה היא , איך הוא ויתר על רכושו?

      האם שטח האדמה לא היה שייך לו?

      שבת שלום חיוך

        17/5/13 08:24:
      יפה מאד. נשמע אמיתי
        17/5/13 08:06:
      איזה יופי של סיפור

      פרופיל

      סלמאן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון