אני לא ממליצה על הכבד שלי. שתייה במידתיות של אלכוהול אתמול בערב בחברתו של סטיב מקווין, גרמה לי לכאבי כבד כל הלילה. הכבד שלי רגיש כנראה בעקבות שנים של אכילת מזון מטוגן. לעומת זאת, על הלב שלי אני ממליצה אפילו פחות. הוא כל כך סדוק, שהוא מחוזק בסרטים של צלוטייפ, ובגלל זה הוא משמיע רשרוש של עטיפות של סוכריות בשקט של אולם קולנוע. הריאות? שחורות משנים של עישון כבד. בתחושה שלי הן גם מחוררות למרות שזה כנראה בלתי אפשרי (הן מצפצפות לפעמים). השסתום בלבלב שבור והאינסולין נשפך חופשי, הטחול תשוש בנסיון לייצר כדוריות אדומות ולייצב את המערכת החיסונית. בכליות יש פרורי חול ומלחים. המפרקים כולם סובלים מבלאי. העיניים יפות, אבל סובלות מאסטיגמציה (פזילה פנימית כזאת). שלא נדבר על המוח. אני באמת לא ממליצה עליו למישהו אחר. אני למדתי לתפעל אותו עם כל מיני פטנטים, צריך למשל לתת לו צ'פחה כדי שיתחיל לעבוד, לא לזוז הרבה כדי שהמגעים לא יתרופפו. להיפטר מהודעות שגיאה נודניקיות. והוא מלא זבל, שטויות ואבק אפור. אמרתי שהוא גם שרוי במרינדה של פסימיות?

בגלל זה אני לא חותמת על כרטיס אד"י. קבלו התנצלות.