כותרות TheMarker >
    ';

    המראה ואני

    0

    משהו חווייתי ממערכת החינוך

    43 תגובות   יום חמישי, 16/5/13, 18:01

     

    הפוסט הזה מוקדש לקביאר וגם לפרודת רשתית. הן כבר יודעות למה.

     

     

     

    אני מגיעה אל הכתה של ירדן. את המהומה והצעקות אני קולטת בקצה המסדרון. כשאני נכנסת לתוך הכתה אף אחד מן הילדים לא שם לב אלי. כולם עסוקים בכדורי נייר מעופפים. ילדי הכתה הגיעו כבר למיומנות מיוחדת במינה בהכנת כדורי הנייר המעופפים, וכך הרצפה של חדר הכתה מלאה בכמה עשרות מהם כשחלק מהילדים ממשיך להכין עוד כדורים בשקדנות יתרה.

    -         איפה המורה? – אני שואלת. אף אחד מן הילדים לא מגיב. הם עסוקים מדי.

    ואני ממשיכה בשלי: - איפה המורה שלכם? איפה דליה?.

    בשלב זה ירדן שמה לב שהגעתי לכתה והיא קופצת ממקומה בשמחה ורצה אלי, וסופגת תוך כך חבטה מאחד הילדים שיושב בדרכה. ירדן  מגיעה אלי ומאושרת פורשת ידיים ומחבקת אותי.

    -         אמא, למה באת?

    -         אני רוצה לדבר עם המורה שלכם. אני רוצה לשאול אותה משהו. - אני עונה ומרגישה לא נוח בתשובתי. האמת היא שבאתי לברר עם דליה מדוע ירדן הפסיקה ללמוד. האם המעבר לנווה עדר גרם לה משבר כלשהוא שאינני יודעת עליו? האם יש לה קשיים חברתים? לאחר שרכשה את הקריאה כל כך בקלות בשנה שעברה- העמידה שלה במקום בולטת עכשיו במיוחד. בבית היא מתקשה להכין שעורים ודורשת שאשב לידה. רק שאשב לידה, ולא אעשה כלום.

    -         אני לא יודעת איפה היא.- אומרת לי הקטנה – וחוזרת למקומה להכין במרץ כדורי נייר מעופפים.

     

    אני עוזבת את הכתה ומתחילה לשוטט בבית הספר. כמה ילדים בחצר בועטים באכזריות בכדורגל  ואני למודת הנסיון מתחמקת ממנו, תוך הפגנת גמישות יוצאת דופן לגילי. לאחר שהצלחתי לעבור את החצר בשלום אני נכנסת לחדר המורים – אולי מישהו ראה שם את דליה, המורה של ילדי כתה ב'.

     

      

     דליה יושבת שם, שותה קפה ומסלסלת בסיגריה. אני מספרת לה שכרגע אני מגיעה מן הכתה שלה. היא מתמלאת מייד גאווה ועיניה ניצתות בחיוך:

    -         נכון שהם מקסימים- הילדים? את רואה איך אני יכולה להשאיר אותם לבד והם עובדים ועושים  את המטלות שלהם בעצמם?

    אני מתבוננת בה בתמהון, משותקת. ממש אינני יודעת מה לאמר לה. אני סוקרת אותה פעם ועוד פעם ומגיעה להחלטה: כן. דליה התכוונה במלוא הרצינות לדברים שאמרה.

    -         אני מרגישה שירדן קצת מפגרת בלימודים. – אני אומרת לה לבסוף כשאני מתעשתת. – היא מתקשה להכין שיעורים. רציתי לברר אם את מרגישה איזה שהם קשיים חברתיים איתה?

    -         ירדן? – שואגת המורה דליה בתרועת נצחון – מה פתאום! ירדן היא תלמידה מצטיינת!

    -         אני מסכימה איתך שיש לה פוטנציאל להיות מצטיינת – אני מנסה לעכל את דברי המורה. – אבל יש לה  פתאום נסיגה בלתי מוסברת. היא כל הזמן מבקשת ממני שאשב לידה בזמן שהיא מכינה שיעורים.

    -         לא! -  ממשיכה דליה לצהול. – ירדן היא תלמידה מצטיינת. הלואי שכל הילדים בכתה היו כמוה. את יודעת – הילדים שלי כל כך ממושמעים. פשוט לימדתי אותם לעבוד לבד והם עושים את כל המטלות שלהם כמו שצריך. הלואי שכולם היו חכמים כמו ירדן.

     

    אני יוצאת מחדר המורים ופונה אל עבר חדר המנהלת. בדרך אני פוגשת שלושה ילדים אשר רודפים בדבקות אחר ילד רביעי. אחד מהם מצליח להדביק אותו, דוחף אותו ומפיל אותו על הרצפה. במהרה מצטרפים אליו שני הילדים האחרים ומאגרפים את הילד האומלל ששוכב בלי יכולת להגיב.

     

     

    -         אני  יראה לך מה זה... יה בן זונה... – יורה בו אחד הילדים את מילותיו.

    אני מתקרבת אליהם ומנסה להפריד בין המכים והמוכה.

    -         אני יראה לו.... – פונה לעומתי אותו ילד. אני יראה לו מה זה לגנוב ממני את המוחק. הוא מתרומם מעל הילד המוכה ושולח בו בעיטה אחרונה לפרידה והולך. שני הילדים האחרים קמים גם הם ומצטרפים אליו.

    -         אתה בסדר? אני שואלת את הילד המוכה. –

     

      

    -         כן. – הוא מסנן. – בני זונות.  אני לא גנבתי שום מוחק. היה מוחק על הרצפה אז לקחתי אותו. זה שלי. לא גנבתי. הוא מוחה את פיו החבול, ואז אני רואה כיצד לאט לאט מתחילה לחיו האחת להאדים ולהכחיל.

    -         מכות רציניות הם הכניסו בך. – אני אומרת. -  אולי כדאי שאני אקח אותך לאחות.

    -         לא. לא צריך. – אומר הוא.  -  אין אחות היום. זה בסדר. אני יחזור לכתה עכשיו.- הוא קם מן הרצפה, מנער קצת את בגדיו ומתחיל לצלוע אל עבר כיתתו.

    תוך שאני בוהה אחרי הילד הצולע אני מוותרת על המפגש עם מנהלת בית הספר וחוזרת אל המכונית. בדיוק אז יוצאים הילדים ממשמרות הבטיחות אל הכביש ומתפרסים שם. שני ילדים בכל צד של הכביש. אני נכנסת למכונית ומתחילה לנסוע., אבל נאלצת לבלום בחריקה עזה. אחד הילדים החליט בדיוק עכשיו לנפנף בשלט העצור שבידיו. מבוהלת לגמרי אני מאותתת לו על קרבתו אל הפגוש של מכוניתי והלז פותח את פיו:

     

      

    -         למה מה קרה? -כך הוא.

    -         תזהר.- אני אומרת לו.- כמעט פגעתי בך

    -         למה מי את שתגידי לי תזהר? אההההה- הוא מושך את האהההה ארוך.

     

     

                                                © המשך (אולי) יבוא

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (43)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/5/13 11:49:
      כן, מערכת החינוך בארץ "על הפנים". נתקלתי בזה לפני כמה שנים כשהתנדבתי מטעם עמותת "פוש" לסייע בלימודים לילדים מתקשים בלימודים מרקע סוציו אקונומי נמוך. נתקלתי בילדים בכיתות ה, ו, שמתקשים בקריאה וכתיבה בעברית. באנגלית, אותה נשלחתי ללמדם, היו ברמת ABC. לא פלא שזה המצב אם המורות יושבות ושותות קפה במקום ללמד בכיתות. יש הרבה מה לשפר במערכת החינוך שלנו וחבל שזה לא מתבצע מתוך המערכת אלא סומכים על עמותות חיצוןניות שישלחו מתנדבים. טלי*
        22/5/13 12:29:
      וואו! איזה חוויות קשות של אמא. נראה שהצוות כאילו "רגיל" ל"אווירה הבית ספרית" הזו שבין הילדים ואולי בגלל זה לא מגיב. כנראה רק מי ש"מתארח" בבית הספר יכול לחוש את התוהו וובוהו ואת הצורה המשונה בה הצוות מתייחס לדברים שקורים בתוכו. אבל, בקשר לבת שלך, זה ידוע שיש לא מעט ילדים שבתחום הגן או בתי הספר הם עצמאיים ויכולים למלא היטב את המטלות ובבית, ליד ההורים, הם מתנהגים אחרת (למשל בילדי גן - ילדים שחוזרים להתנהג כמו ילדי טף, ובילדי בית ספר כאלה שצריכים תמיד את נוכחות ההורים וכו'). אני מניחה שזה נובע מרצון לתשומת לב שככה הם מבקשים אותה. אולי בתך רוצה את תשומת הלב הזאת דווקא בישיבה לידה כשהיא מכינה שיעורים, כי היא רוצה שתראי כמה היא מבינה וכמה היא למעשה יודעת את החומר וכמה היא חכמה. יכול להיות שזה מה שחשוב לה כרגע, ואולי אפילו עוד יותר על רקע מה שהמורה שלה אמרה לך - שהיא תלמידה מצטיינת וחכמה. היא כנראה רוצה שגם בבית ידעו את זה. פוסט נהדר וחשוב.. הגעתי אליו לאחר שקראתי את הפוסט השני בנושא. הולכת להגיב לך גם שם.
        22/5/13 10:06:
      ל-MerTo השכר הוא הבעיה הקטנה. הבעייה הגדולה היא תנאי הקבלה שהם בגובה תת דשא וחלק מן הבאים, לכן בהתאם. גם את המדד :אני נורא אוהבת ילדים" צריך לבטל. רק פדופילים אוהבים ילדים. יש ילדים מקסימים ויש ילדים בלתי נסבלים. בדיוק כמו גדולים. כדי לשנות את המצב יש, קודם כל, להעלות את תנאי הקבלה. ראה מה קורה בפקולטות לתנוזה, הפרעות בתקשורת וריפוי בעיסוק. משכורתם של אילו במגזר הציבורי נמוכה כמו זו של מורים ועבור הרבה יותר שעות עבודה אבל המגיעים הם בלעי איכות אנושית שהלוואי עלינו המורים
        21/5/13 07:31:
      אחרי שההורים דרכו על המורים, וחיסלו את תנועות הנוער, הם גידלו ילדים כאלה שבגללם יורדים הישראלים לחו"ל........
        20/5/13 14:09:
      הכל מתחיל מהבית, וגם מההון האנושי שעובד בהוראה, הם לא ראויים, נקודה. מעט מהאיכותיים נותרים במערכת הזאת ורואים בה שליחות אישית, הרוב עושים לביתם, אחרי שהורידו את מעמד המורים עד הרצפה מבחינה הערכית, אנשים טובים עוזבים או לא רוצים לעבוד במערכת. ברגע שנתנו לכל מכללות הטיזי להכשיר את "המורים" אני לא מתפלאה, על מורה שעוזבת את הכיתה, מעשנת סיגריה ושותה קפה כשהיא צריכה להיות שם בכיתה. יש לי המון מה לומר בעיניין, אבל חלק מהדברים נאמרו כבר, וזאת מערכת מסואבת, לא חסרה בכסף בעקרון, חסרה באיכות האנושית ובערכים שהלכו ונשחקו. צריך להתחיל מהתחלה, ובעיקר מי הם המורים שמלמדים את ילדינו. אם מורה לסיפרות אינו יודע להגות כראוי את שמו של הסופר...אבדנו...וזה מה שיש לרוב, רוב המורים עובדים ללא הכשרה מקצועית במקצועות שהם מלמדים. תחשבו על זה...
        20/5/13 07:10:
      קראתי את הפוסטים הפוך, קודם את השני, ואח"כ את זה. מזעזע. המדינה הזו מעודדת אלימות. לשנות בתי ספר לא ישנו. במדינה בה משלמים למורים משכורת זעומה, ולמלגזן בנמל פי עשר, הסיפור ברור. אלימות היא הדרך להסתדר בחברה...
        20/5/13 00:26:

      נעמה, יש לי שאלה אלייך:

      תיארת יום שגרתי בבית הספר:

      בלגאן, קללות, אלימות, חוסר כבוד ומורים שמתעלמים מכל אלו.

      שאלתי היא- איך מצפונך מאפשר לך לשלוח את ביתך למקום המסוכן והלא חינוכי הזה גם מחר?

        19/5/13 18:37:
      כשמתחילים לדבר חינוך פתאום כולם צודקים וגם כולם מומחים. וזה באמת ככה. כי חינוך זה לא מדע. אין חוקים. יש אנרכיה. וככה זה נראה.
        19/5/13 17:05:

      כיכבתי כי אני מכבדת את הכותבת , נעמה ארז.

      אך הנושא כל כך מזעזע שהוא ראוי לדגל שחור.

        19/5/13 16:31:

      טוב. אני מצטער להרוס את החגיגה. נעמה, יש כמה נקודות שהייתי רוצה לתת עליהן את הדין.

       

      1. לדעתי ישנן שתי סיבות עיקריות ומרכזיות למצב ההוראה והשיטור המחפירים, בארץ. סיבות זהות לחלוטין ושתיהן נופלות תחת קטגוריה התגמול:

       

      - שכר: נכון להיות השכר נמוך מאוד, נמוך עד כדי בושה. והמצב הוא כזה משום שלאוכלוסיה במדינה נוח לקטר ולהאשים, אך אף אחד לא יסכים לשלם מכיסו על העלת שכר המורים בארץ, העניין נדחק לשוליים ולא מטופל. הכי חשוב, משום מה, לסדר היום הציבורי הישראלי הוא שכר הבכירים במשק והבכירים בנשק.

       

      - הערכה: מה עובר לאנשים בראש כשהם פוגשים אדם המזדהה כמורה או שוטר? אנשים נוטים לזלזל ולא להבין מדוע אחד יבחר במקצוע הקשה והמעייף הזה, למה שלא יעבוד במשרד כל יום מ8 עד 4, יקבל שכר גבוה ויתלונן על כל שסביבו? צריך להתחיל להעריך ולכבד אנשים שהולכים למסלולי הוראה ושיטור, אלה אולי שתי הקרירות הקשות ביותר שאדם יכול לבקש.

       

      כמובן ששתי הסיבות כרוחות אחת בשניה ואין אחת ללא השניה. לכן, חשוב להתחיל עם העלאת השכר ובדחיפות.

       

      בנוסף,

       

      המורה כמובן הוא לא תחליף להורים שרואים את ילדיהם מתפרעים כאילו אין מחר ומחייכים אליהם במבט מושפל, הורים שאפילו לא הספיקו להסיר את עיניהם מילידהם ואלה חזרו לסורם. הורים שנבהלים מכך שילדים משחקים בכדור בחצר. יש פה בעיה חמורה. הילדים של היום לא חווים ילדות בגלל הורים מודאגים יתר על המידה והם מחפשים את אותה הילדות איפה שההורים לא נמצאים, בבית הספר. בנוסף, חשוב לדבר על השקרים הרבים שמסתירים מהילדים וכתוצאה מזה תחושת הזלזול שהם חווים במעמדם המשפחתי. עבודה רבה להורים של ימינו בתחום.

       

      דבר אחרון, עניין משמרות הזהב.

       

      משמרות זהב, למיטב ידיעתי מוצבים אך ורק במעברי חציה מסומנים. גם בנוחכותם וגם בלא נוחכותם, יש לעצור את האוטו במקרה של אדם המבקש לעבוד (ללא הבדל דת גזע וגיל), ואם מעדת וכמעט דרסת ילד, הצטערי בפניו כמו שהיית עושה בפני מבוגר. מספיק עם הזלזול המתמשך בילדים.

       

      וחוץ מהביקורת הנוקבת, אני חייב לציין שצורת הכתיבה נעמה לי מאוד.

       

      תודה. 

        19/5/13 15:30:
      הוספת תגובה זוועה
        19/5/13 13:49:
      פוסט מרתק אנשים צאו מהתמימות שלכם למורים לגננות לא אכפת מהתלמידים בכלל וזאת בלשון המעטה הבלאגן חוגג ביחד עם האלימות וחוסר המשמעת גם אני ראיתי דברים כאלו וגרועים בהרבה המערכת רקובה כי המורים והגננות רקובים ואדישים לגמרי ולצערי לא רק הם גם השוטרים פקידי המדינה השונים ועוד רבים. אנו חיים במדינת ביביים.
        19/5/13 13:39:
      נכון שהחינוך מתחיל בבית, יחד עם זאת הילד שלנו נמצא בבית הספר חלק ניכר משעות היום ולכן מורה טוב הוא מורה שמעורר השראה, שהוא דמות לחיקוי שגם מחנך אדם מהוויתו הפנימית ילד שיהפוך ברבות הימים לאזרח תרבותי וערכי המתפתח לפי דרכו. מעציב שיש אטימות כזו במערכת, ומעציב שאלו הפירות שנקטוף בעוד 20 שנה בחברה שלא תצמח ולא תצמיח. בעיני המורים בבית הספר משולים לביצים שמכניסים אותם לתבנית וממקום הנוחות שלהם לא משנים את המציאות.
        19/5/13 11:43:

      צטט: מקטרגם 2013-05-19 10:55:43

      אני לחלוטין מזדהה עם הרגשות שלך.
      אם זה היה המצב בבית הספר (היסודי) שבו נמצאים הילדים שלי 5 ימים בשבוע משמונה עד שתיים וחצי אין מצב שהם היו נשארים ללמוד בכיתה הזו.

      כהורים אין מצב שבו הילדים יהיו אפילו 10 דקות ללא נוכחות של הורה. בבית הספר שבו הילדים שלי לומדים יש בין 33 ל-37 תלמידים בכיתה, וסה"כ 800 תלמידים. ובכל הפסקה יש מורה תורנית במסדרון ואחד בכל מגרש משחקים. וזה צריך להיות הסטנדרד.

      מול המקרה הספציפי שהבאת, שהוא באמת חמור, יש הרבה בתי ספר שבהם לצוות ולמורים אכפת גם מחינוך והם מקיימים דו שיח עם ההורים. ואני חושב שלבית הספר יש תפקיד חשוב גם בחינוך, בגלל שהילדים נמצאים בו 6-7 שעות ביום. מה שכן, בית הספר אינו תחליף לחינוך בבית ויש מקרים שבהם אותם הורים שלא טורחים לחנך את הילדים בבית גם לא אכפת להם מהחינוך בבית הספר.

      או במשפט אחד: תדע כל אם עברייה שזכותה לקבל את המורים הטובים ביותר, וחובתה לעשות כל שביכולתה שמורים שלא מסוגלים להחזיק כיתה ישבו בבית. 

      תודה אייל וברוך הבא לבלוגי (לקטר גם)

      יש בתי ספר שבהם למנהלות/ים מנהלות/ים קו חשיבה גמיש והן מעבירות סמכויות וכן הלאה.

      אבל מה הן תעשינה מול הורים (הדגשתי לעיל באדום) כאלה? שוב חוסר אונים שמוביל לשחיקה. הדברים הם לא פשוטים כלל וכלל.


        19/5/13 11:36:

      צטט: פרודת רשתית 2013-05-18 17:21:39

      לגבי הרישא של דברייך, אני למדתי בבית ספר שלא היו בו ציונים ומבחנים, מה שדוקא איפשר למידה רבה ללא תנאי לחץ. ואני מוכרחה לציין שעד היום בפוגשי בוגר מכל שבת גיל של בית הספר, אני נדהמת מחדש לראות את הידע והמעורבות החברתית ועומק המחשבה שלו. אז אולי צריך לקחת משם את השיטה שהצליחה בגדול ולהעתיק אותה לבתי הספר האחרים?

       

      אני למדתי במספר בתי ספר ומוסדות אקדמים ואני יודעת דבר אחר. הפעמים היחידות שלמדתי ברצינות היו לקראת בחינות. בחינות מחייבות אותך להתארגן, לסנן ולעבד חומר

      אין בהן רע

       

      אני למדתי במיגוון שלם. בית הספר הראשון שלי (עד ח') היה ללא ציונים וכמעט ללא מבחנים. אלה היו שנות הלמידה הכי עמוקות שלי.

       החל מהתיכון התחילו הבחינות והלחצים והציונים. ואת יודעת מה הבדיל תלמיד טוב מתלמיד רע? שהתלמיד הרע שכח את החומר לפני הבחינה והטוב שכח את החומר אחרי הבחינה.

      ובאוניברסיטה, באופן מובהק, היכן שהגשתי עבודות במקום מבחנים הצלחתי הרבה יותר. 

       

      אז כפי שנאמר: חנוך לנער על פי דרכו. זה כל כך תלוי בטמפרמנט של הלומד.

        19/5/13 11:29:

      צטט: face 2013-05-18 17:14:26

      את יודעת משהו נעמה, קראתי עכשיו מה שכתבת לי ואני אספר לך סיפור על חינוך.

      אני מקווה שאני אהיה ברורה.

      כשהייתי בכתה א' הייתה לי מחנכת איומה. קראו לה ציפורה והיא הייתה גם לא חכמה וגם לא נעימה.

      בכתה אלף ילדים הם עוד נורא קטנים. אולי לא כולם. אני הייתי קטנה. לא בגודל. בחוסר היכולת שלי להחביא רגשות.

       

      היו לי שני סיפורים עם אותה ציפורה שאני לא אשכח לה לעולם.

       

      יום אחד היא "לימדה" אותנו סיפור. זה היה לפני יום הזכרון לחללי צה"ל שאז, עוד לא היה משותף גם לנפגעי פעולות האיבה, אני לא אחזור על כל הסיפור. בסיפור, היה חייל עם כלב מכבר לקווי האויב. החייל היה פצוע קשה נורא. הכלב שלו סחב אותו על הגב חזרה [אני כותבת לך וגם עכשיו אני רואה את מה שראיתי אז. את הכלב סוחב את החייל]  והיא, ישבה והקריאה כמו רובוט.

       

      בסיפור היה חושך, הכלב התקרב לגבול וחיילי צה"ל שמעו תנועה חשודה וקראו לעבר הקולות לעצור. הכלב לא עצר.

      בקיצור, הם ירו והרגו את הכלב. הם הצילו את החייל.

       

      אני שתמיד ישבתי בשורה האחרונה, התחלתי לבכות ושמתי את הידיים על שולחן ואת הראש על הידיים שלא יראו. זה נורא הפריע לה, לאותה מורה, היא אמרה לי להרים את הראש. באותו רגע התחלתי לשנוא אותה שנאה טהורה.

       

      הבכי שלי נורא הצחיק את הכיתה. אז זה בקשר לחינוך.

      אגב, אני גדלתי בשכונה שכבר אז נחשבה לשכונה לתפארת.

       

      אני לא צריכה ומעולם לא נדרשתי לאגרופים, גם לא מול מי שכן הרביצו לי מכות.

      אני כן כותבת כאן, כי כתבתי על זה פעם והזכרת לי עכשיו. אני חטפתי פעם יופי של מכות מכמה בנות מהכיתה.

      אלימות פיזית הייתה אפילו אצלנו באותה שכונה טובה.

      אני החזרתי להן עם הפה. למה? כי לפעמים לא לענות כואב יותר.

       

      לא התכוונתי לכתוב כל כך הרבה. 

      ובאמת אותה מורה אולי הייתה נורא שחוקה.

      אגב,

      הקבוצות לא היו מעוגנות ממש בתקופה שלי,

      הייתה לנו מנהלת מאד מתקדמת שעשתה ניסויים פה ושם...

       

      ולסיום, אנשים מדברים על המון דברים, אצל מעטים אני מעיזה לפתוח את הפה על דברים שאני לא מבינה ורק יודעת מה אני חושבת ו//או מרגישה. אז תודה. שאצלך אני יכולה.

       

      נשיקה

       

       

      מה שאת מביאה כאן כל כך מייצג. וכל כך מסביר את טענתי שמורים חייבים ליווי פסיכולוגי או רוחני ( לפי בחירתם) לפחות בשנים הראשונות.

      כי נדמה לי שאותה מורה פוגעת היתה ילדה נפגעת פעם.  וחייבים לעצור את השרשרת הזאת.

       

      תודה נשיקה

        19/5/13 10:55:

      אני לחלוטין מזדהה עם הרגשות שלך.
      אם זה היה המצב בבית הספר (היסודי) שבו נמצאים הילדים שלי 5 ימים בשבוע משמונה עד שתיים וחצי אין מצב שהם היו נשארים ללמוד בכיתה הזו.

      כהורים אין מצב שבו הילדים יהיו אפילו 10 דקות ללא נוכחות של הורה. בבית הספר שבו הילדים שלי לומדים יש בין 33 ל-37 תלמידים בכיתה, וסה"כ 800 תלמידים. ובכל הפסקה יש מורה תורנית במסדרון ואחד בכל מגרש משחקים. וזה צריך להיות הסטנדרד.

      מול המקרה הספציפי שהבאת, שהוא באמת חמור, יש הרבה בתי ספר שבהם לצוות ולמורים אכפת גם מחינוך והם מקיימים דו שיח עם ההורים. ואני חושב שלבית הספר יש תפקיד חשוב גם בחינוך, בגלל שהילדים נמצאים בו 6-7 שעות ביום. מה שכן, בית הספר אינו תחליף לחינוך בבית ויש מקרים שבהם אותם הורים שלא טורחים לחנך את הילדים בבית גם לא אכפת להם מהחינוך בבית הספר.

      או במשפט אחד: תדע כל אם עברייה שזכותה לקבל את המורים הטובים ביותר, וחובתה לעשות כל שביכולתה שמורים שלא מסוגלים להחזיק כיתה ישבו בבית. 

        18/5/13 17:21:

      לגבי הרישא של דברייך, אני למדתי בבית ספר שלא היו בו ציונים ומבחנים, מה שדוקא איפשר למידה רבה ללא תנאי לחץ. ואני מוכרחה לציין שעד היום בפוגשי בוגר מכל שבת גיל של בית הספר, אני נדהמת מחדש לראות את הידע והמעורבות החברתית ועומק המחשבה שלו. אז אולי צריך לקחת משם את השיטה שהצליחה בגדול ולהעתיק אותה לבתי הספר האחרים?

       

      אני למדתי במספר בתי ספר ומוסדות אקדמים ואני יודעת דבר אחר. הפעמים היחידות שלמדתי ברצינות היו לקראת בחינות. בחינות מחייבות אותך להתארגן, לסנן ולעבד חומר

      אין בהן רע

        18/5/13 17:14:

      את יודעת משהו נעמה, קראתי עכשיו מה שכתבת לי ואני אספר לך סיפור על חינוך.

      אני מקווה שאני אהיה ברורה.

      כשהייתי בכתה א' הייתה לי מחנכת איומה. קראו לה ציפורה והיא הייתה גם לא חכמה וגם לא נעימה.

      בכתה אלף ילדים הם עוד נורא קטנים. אולי לא כולם. אני הייתי קטנה. לא בגודל. בחוסר היכולת שלי להחביא רגשות.

       

      היו לי שני סיפורים עם אותה ציפורה שאני לא אשכח לה לעולם.

       

      יום אחד היא "לימדה" אותנו סיפור. זה היה לפני יום הזכרון לחללי צה"ל שאז, עוד לא היה משותף גם לנפגעי פעולות האיבה, אני לא אחזור על כל הסיפור. בסיפור, היה חייל עם כלב מכבר לקווי האויב. החייל היה פצוע קשה נורא. הכלב שלו סחב אותו על הגב חזרה [אני כותבת לך וגם עכשיו אני רואה את מה שראיתי אז. את הכלב סוחב את החייל]  והיא, ישבה והקריאה כמו רובוט.

       

      בסיפור היה חושך, הכלב התקרב לגבול וחיילי צה"ל שמעו תנועה חשודה וקראו לעבר הקולות לעצור. הכלב לא עצר.

      בקיצור, הם ירו והרגו את הכלב. הם הצילו את החייל.

       

      אני שתמיד ישבתי בשורה האחרונה, התחלתי לבכות ושמתי את הידיים על שולחן ואת הראש על הידיים שלא יראו. זה נורא הפריע לה, לאותה מורה, היא אמרה לי להרים את הראש. באותו רגע התחלתי לשנוא אותה שנאה טהורה.

       

      הבכי שלי נורא הצחיק את הכיתה. אז זה בקשר לחינוך.

      אגב, אני גדלתי בשכונה שכבר אז נחשבה לשכונה לתפארת.

       

      אני לא צריכה ומעולם לא נדרשתי לאגרופים, גם לא מול מי שכן הרביצו לי מכות.

      אני כן כותבת כאן, כי כתבתי על זה פעם והזכרת לי עכשיו. אני חטפתי פעם יופי של מכות מכמה בנות מהכיתה.

      אלימות פיזית הייתה אפילו אצלנו באותה שכונה טובה.

      אני החזרתי להן עם הפה. למה? כי לפעמים לא לענות כואב יותר.

       

      לא התכוונתי לכתוב כל כך הרבה. 

      ובאמת אותה מורה אולי הייתה נורא שחוקה.

      אגב,

      הקבוצות לא היו מעוגנות ממש בתקופה שלי,

      הייתה לנו מנהלת מאד מתקדמת שעשתה ניסויים פה ושם...

       

      ולסיום, אנשים מדברים על המון דברים, אצל מעטים אני מעיזה לפתוח את הפה על דברים שאני לא מבינה ורק יודעת מה אני חושבת ו//או מרגישה. אז תודה. שאצלך אני יכולה.

       

      נשיקה

        18/5/13 17:10:

      צטט: אסתר רבקה 2013-05-17 19:43:17

      מצב חינוך עגום ביותר

      אכן, לצערי כך הדבר.

        18/5/13 17:10:

      צטט: פרודת רשתית 2013-05-17 19:38:48

      תודה נעמה כבוד להיות בין אילו להן הקדשת את הפוסט שתי הערות ממרומי שנותי ובעקבות הרומן שנכפה עלי עם מערכת החינוך. ראשית אחרי כל כך הרבה נסיונות ושיטות ואני לא יודעת מה אני דווקא רוצה להציע שיטה "פוסט-פרוגרסיבית" ששוה לתת לה כמה שנות נסיון. רבותי המורים תתחילו ללמד, לתת שיעורי בית, לתת מטלות בכיתה, לבדוק שיעורי בית, לעשות מבחן קצר כל שבוע במקצוע שלכם. אל תחנכו את הילדים. אתם שם כי אתם אמורים לדעת משהו שגם אם אנחנו יודעים בתיאוריה לפחות אתם אמורים לעשות אותו טוב מאתנו שנית, לכו על החינוך הציבורי. דווקא שם יש לפעמים הרבה יותר רצון לחנך וללמד. אני חושבת שהורים רבים שולחים לבתי ספר אלטרנטיביים לאו דווקא כי הילד צריך את זה אלא כי ההורה מעביר לילד את הטראומות שיש לו משנותיו בבית הספר. אני מאמינה שאת השינויים הגדולים אפשר לעשות שם והם עושים משהו מאד חשוב שבתי ספר פרטיים לא עושים: חושפים את הילדים לאוכלוסיה הטרוגנית. וזה חינוך. לכן המורים צריכים ללמד ולשמור את הילדים עסוקים. החינוך הוא תוצר לוואי ובכל זאת משהו לא פופולרי: אי אפשר לפתח מחשבה בלי ידיעה. למדו אותם ולא יקרה כלום אם הם קודם ישננו ויבינו אחר כך, אפילו שנתים שלו אחר כך. מחשבה לא מתפתחת בוואקום. צריך לתת לה נקודת מוצא אז עזבו את פיתוח המחשבה והיצירתיות והטעינו את המחסנים שיש לקטנים הללו בדעת. הם כבר ימצאו מה לעשות איתה

      אתחיל מהסיפא שלך שאיתו אני כל כך מסכימה: אי אפשר לפתח מחשבה בלי ידיעה. גם אני חושבת שיש להטעין את המחסנים של הילדים. הרבה ילדים יצאו מבתי הספר שלהם כשהם בורים למחצה. ואני מדברת גם על הטובים והאינטליגנטיים שביניהם.

      אי אפשר לפתח יצירתיות אם אין תשתית ליצירתיות. אי אפשר לפתח רובוט אם אין ידע בסיסי בהנדסה או מתמטיקה.

      לגבי בתי הספר הפרטיים, דינם כדין הרפואה הפרטית, לדעתי. אנשים בורחים מהציבורי שלא מספק להם מה שהם צריכים.

      לגבי הרישא של דברייך, אני למדתי בבית ספר שלא היו בו ציונים ומבחנים, מה שדוקא איפשר למידה רבה ללא תנאי לחץ. ואני מוכרחה לציין שעד היום בפוגשי בוגר מכל שבת גיל של בית הספר, אני נדהמת מחדש לראות את הידע והמעורבות החברתית ועומק המחשבה שלו. אז אולי צריך לקחת משם את השיטה שהצליחה בגדול ולהעתיק אותה לבתי הספר האחרים?

        18/5/13 16:49:

      צטט: face 2013-05-17 17:19:03

      צטט: דוקטורלאה 2013-05-17 16:44:23


       

       

      התגובה שלי הולכת להיות ארוכה.

      התגובה שלי [כנראה] הולכת להיות ארוכה מאד.


      לפני הכל. לנעמה,

      כתבת נפלא!

      תודה. באמת.


      אני גם מסכימה עם שושי ואפילו חושבת, בלי להמעיט ולו לרגע עם מה שנעמה כתבה,

      שכל מי שמגיעים לקרוא. תנאי מעבר לכתיבת תגובה ראויה, הוא לקרוא את התגובה של קביאר.

       

      ועכשיו,

       

      לא יודעת מאיפה להתחיל, נראה לי שהכל כבר נכתב, אולי זו הסיבה, שאני מגיבה לתגובה האחרונה.

      [ התגובה של דוקטור לאה מובאת במלואה ולכן אני לא מצטטת חלקים אבל הכל לפי סדר התגובה שמעלי ]

      ואני מחקתי אותה, בגלל הגודש שייצא לנו עוד מעט. אבל ניתן לקרוא אותה למטה.

      אני לא נותנת כדוגמא אף אחד מילדי, אני משתמשת בי ובי בלבד כשפן עליו נעשו ניסיונות במסגרות לימוד רגילות למדי, לפני די הרבה שנים, יצא לי גם לשבת בקבוצות.

      אז את ממש צעירונת.

      אני עוד זוכרת את המחקר שעשינו באוניברסיטה על הוראה בקבוצות וכבר אז היו לה מתנגדים רבים.

      מימי לא העתקתי. בחיי לא נתתי להעתיק ממני [ לא מטעמי מוסר. לא כי קיבלתי חינוך יוצא מגדר הנורמל. גם לא הייתי היחידה ] כן למדתי בכיתות גדולות מדי כבר אז.

      זה לא קשור לקבוצות. (זה שלך באופן מובהק). וגם אני לא ראיתי שילדים העתיקו. היו בעיות רבות של חוסר ריכוז אבל לא של העתקה.

       

      אגב ייבוא של "ערכים" ואף חוקים מארצות ניכר: יש בארץ כמה חוקים מימי המנדט הבריטי ואף הטורקי שבכוונה תחילה אני כותבת אותו כך,  התמונה שנעמה ציירה בחן כה רב, בהחלט נראית מוכרת גם מכמה סרטים אמריקאים ולא קיימת רק בארץ קודשנו.

      לאחרונה שמעתי שבארצות הברית זה מופיע רק בחטיבות הביניים. עד אז הילדים הם סוכר מותק.

       

      לגבי "התאמות" אני לא רואה בנו שום "עם סגולה"

      אני כן יכולה לציין, אף להאיר ולהעיר, שכל מקצוע, כולל הוראה, לדעתי האישית בלבד. לא המקצועית ו//או המלומדת, אם עושה אותו מי שבא אליו עם יכולת + רצון + משאבים של מערכת שיש לה גבולות מצד אחד ויכולת לראות קצת מחוץ לקופסא גם את האנשים הטובים וגם את ההתפתחות של הסביבה, איך אומרים? השמיים הם הגבול. ואני לא מתכוונת שיש איזה אלוהים, או ראש קבוצה בסופם..

      את כל כך צודקת. אבל מה? שחיקה. אחרי 4 שנים, ליתר דיוק, מראים המחקרים על שחיקה עצומה בקרב המורים. ואז  כבר אין יכולת או רצון וכל המשאבים של המערכת נמסים מול העיניים.

       

      עד שלא יבינו שחינוך מתחיל בבית. ממשיך בבית, בסופר, באוטובוס, בתרבות שיח, בכתיבה, בגבולות בין אנשים שלא מכירים אחד את השני או מוכנים להכיר עד גבול מסוים, אותו גבול שאדם אחר שעומד מולם, מוכן לתת אותו... בית הספר הוא לא המקום היחיד לחנך. גם לא האוניברסיטה. אגב,

      אבל שאלה, שלא שאלתי קודם את קביאר בתשובתי אליה, מה יעשו הילדים אשר באים מבתים ששם לא יודעים לחנך אותם? שגם ההורים של ההורים שלהם לא חינכו אותם?

       

      מטלות, זה לנקות את השיש במטבח.

      מטלות זה לעשות דפי עזר בחופש הגדול.

      לפתח מחשבה, זו לא מטלה.

      לתת לילד//ה, נער//ה, בוגר//ת, כלי  חשיבה ויכולת להתמודד עם החיים, זו לא עבודה של מורה לגאוגרפיה, אבל אותה מורה לגאוגרפיה יכולה לתת לילד כלים לרכוש יכולת חיפוש אינפורמציה בצורה יעילה.

      אגב, גם לדעת ממי כן כדאי להעתיק ואיך נכון לערוך תשובה בכדי שהמורה "לא תעלה" על ההעתקה זה סוג של לימוד. אני למשל קוראת לזה לחשוב מחוץ לקופסא.

      המורה לגאוגרפיה לא יכול ללמד ילדים לחפש באופן יעיל אינפורמציה כי הוא עסוק בבעיות משמעת בכיתה.

       

      נכון, לא כולם מסוגלים לזה.

      הרוב בכל תחום מקובעים, כי הרבה יותר נוח להגיד מה לא נכון לעשות, במקום לנסות ליצור מה שכן אולי יעבוד יותר טוב [בדרך כלל אחרי הרבה נסיונות לא ממש מוצלחים, נסיוניות לא מוצלחים לא מחייבים כאוס, כעסים ובטח לא אלימות בלתי קלילה, גם לא "רק" במסדרון ו//או בכתה כשהמורה לא רואה] 

       

      ולסיום מוקדש [שוב] לנעמה.

      אני באופן אישי מחכה להמשך.

      אני אביא. מקווה שלא תתאכזבי.

      אני גם מקבלת בהבנה רבה ילדים ואפילו מבוגרים שאומרים מוחק ולא מחק.

      כי אני אוהבת עברית מדוברת, גם כשהיא נכתבת, כמו שהיא נשמעת!

      ושוב. תודה יותר ענקית מגדולה!

      תודה. וגם מירדן

      קריצה

       

       

      [וזה לירדן . ניסיתי ביצוע יותר חדש של רוני דלומי. לא עלה :(]

       

       

      ''

       

        18/5/13 15:55:

      צטט: דוקטורלאה 2013-05-17 16:44:23

      האחראים על החינוך מנסים לאמץ שיטות שונות שנלמדו מארצות אחרות. לדוגמא,שיטת הקבוצות. היא לא הצליחה. כי ביפן, ממנה הגיעה, ראש הקבוצה השתדל שכל ילדי הקבוצה ילמדו וימלאו את המשימות שהוטלו עליהם. אצלנו, ראש הקבוצה, שהיה מוכשר יותר, נתן לחבריו להעתיק. ועניין הקבוצה פינה מקומו לתיאוריה אחרת. מדברים הרבה על פינלנד ושיטות הלימוד שלה. ואלה רק דוגמאות. עד שלא יבינו כי האוכלוסיה של המורים והתלמידים בארץ אינה בת השוואה לאוכלוסיות אחרות, וצריך שיטות ודרכי פעולה ההולמים את מה שיש כאן, עכשיו. ימשיכו לנסות, להיכשל ולהחליף. לקטע שכתבת, אני ממש הלכתי יחד אתך לכתה ולחדר המורים. ראיתי את התלמידים, אחד אחד. ובמיוחד שמעתי את דיבורם, את השגיאות המוכרות בשפתם, את נימת הדיבור שלהם בשיחה עם מבוגרים. זו הייתה מציאות חיינו , כואבת ומכוערת.

      אחד הדברים שמורים סובלים ממנו הוא "פרוייקטים". כל שנתיים מנחיתים עליהם פרוייקט אחר. הם כל כך רוויים בפרוייקטים עד שמתייחסים אל הפרוייקט הבא  באדישות, במקרה הטוב. בציניות במקרה הפחות טוב. בדרך כלל "הפוייקטים" האלה אינם עונים על הבעיות האמיתיות שהם, המורים, נתקלים בהן, והמנהלים מכניסים אותם לבית הספר על מנת למצוא חן בעיני המפקחים שלהם.

        18/5/13 15:46:

      צטט: א ח א ב 2013-05-17 15:41:22

      מציאות מוכרת. לדעתי השינוי יכול לבוא מכיוון הניהול..! מורות הן רק בני אדם עם חולשות ומגבלות אובייקטיוויות וסובייקטיוויות.

      גם מנהלים הם בני אדם והם היו בעבר מורים/ות.

      אבל בגדול, כן, השינוי חייב לבוא מלמעלה.

        18/5/13 01:07:

      צטט: KNOWHEREELSE 2013-05-17 09:13:43

      יום שישי יום קצר. תודה למי שהביאני עד הלום - לתוכן הראוי הזה.

      תודה שהגעת.

        18/5/13 01:06:

      צטט: שושי1 2013-05-17 08:27:56

      נעמה, תודה על פוסט עצוב וחשוב. קביאר, הסיפור על המורה מרגש. זה יחנוך באמת. נערת ליווי - כל מלה בסלע. גליתוש, אם ההורים היו משלמים לחינוך מכיסם, מה היה עולה בגור הילדים שהוריהם לא יכולים לשלם? גם כך, בלא הפרטה, יש הבדלים עצומים ברמת החינוך של מי שיש להםן ומי אין, מאחר שהורים שיכולים קונים השלמות שאחרים לא יכולים להרשות לעצמןם

      תודה, שושי.

      הפוסט מתאר בית ספר שהוא רחוק רחוק ממרכז הארץ. כך שנוכחתי לראות במו עיני את התגשמות הטענה שלך בדבר ההבדלים העצומים  ברמת החינוך הלכה למעשה.

      אבל לא רק ברמת החינוך יש הבדלים עצומים. גם ברמת הרפואה וגם ברמת ההכנסה לנפש.

        18/5/13 01:01:

      צטט: גליתוש. 2013-05-17 00:30:48

      פיתוח לומד עצמאי, זה המוטו לכל דרך חינוכית. בדרך הקלוקלת שלה היא הפכה אותו להכי גרוע שיכול להיות.
      ואין מורים תורנים בהפסקה? כולם שותים קפה ומעשנים?
      איפה המנהל/ת!?!

      (אם ההורים היו משלמים לחינוך בישראל מכיסם,כפי שמתנהלים חלק מבתי הספר בארצות הברית (הפרטיים) המורה לא היתה יושבת ומעשנת בזמן שיעור בחדר מורים, אלא, שותה ומעשנת בביתה אחרי פיטורין. ומה!?! מעשנים בבתי ספר?מופתע)

      ברור שהחינוך מתחיל מהבית.

      אם תקראי את תגובתי המסובכת לקביאר, תביני שהמנהלת היתה חברה קרובה של אותה מורה, על כל המשתמע מכך.

      אם ההורים היו משלמים לחינוך בישראל כפי שאת מתארת, המורה המדוברת לא היתה מגיעה בכלל למערכת החינוך.

      וחכי, זה עוד לא הכל. אולי אעלה פוסט נוסף על קורות החינוך באותו בית ספר.

        18/5/13 00:53:

      צטט: נערת ליווי 2013-05-16 23:49:47

      נעמה וקביאר,

       

      זו הולכת להיות תגובה משותפת ואני אנסה לחלק אותה.

       

       

      נעמה.

       

      את יודעת שאני אוהבת את הכתיבה שלך.

      את יודעת שאני אוהבת את הכתיבה שלך מאד.

      את יודעת אפילו כמה התרגשתי מהחגיגה האחרונה,

      אבל הפעם אהבתי ממקום אחר.

      אולי, כי אני רגילה אבל עדיין, אף פעם לא יצא לי לקרוא אותך ככה.

      תודה רבה. קידה עם ידיים צמודות...

      ואולי,

      הייתי צריכה לכתוב שתי תגובות,

      מצדי תכתבי 20.


      אז עכשיו אל קביאר...

       

      כי מה שקביאר כתבה, בעיקר על הבית ספר להורים עשה לי באופן אישי צמרמורת מהסוג הטוב,

      כן. היא תמיד עושה את זה. אין לי שליטה עליה.


      כי אני למשל מאמינה שיש דברים שהלמידה שלהם אין לה גיל.

      לא משנה אם ילד הוא בכתה אלף או בית או אחרי צבא.

      והורה שנשוי בפעם השלישית ולא הפנים את חכמת השומנים בדם לא ילמד זאת לעולם.

       

       

      ועוד הארה קטנה.

       

      נראה לי שזה פוסט שלמרות שהוא מוקדש לשתי כותבות מהיותר טובות,

      ועד כה הוגב רק על ידי בעלות מקצוע (חוץ מהמוקדשת) מהמקצועות היותר ותיקים ונחשקים.

       

      חייב להגיע לכל מי שיש שכל בקודקודו.

      אז אם מותר לי.

      אנא להפיץ למי שמצליח להבין פה מבין קוראי הקפה, מה שהוא או היא קוראים.

      בעלות המקצוע יפות בעיני ותגובותיהן יפות

      תודה. ורבה.

       

      וסליחה על האורך הקל של התגובה.

      לא מספיק ארוך.


        17/5/13 19:43:
      מצב חינוך עגום ביותר
        17/5/13 19:38:
      תודה נעמה כבוד להיות בין אילו להן הקדשת את הפוסט שתי הערות ממרומי שנותי ובעקבות הרומן שנכפה עלי עם מערכת החינוך. ראשית אחרי כל כך הרבה נסיונות ושיטות ואני לא יודעת מה אני דווקא רוצה להציע שיטה "פוסט-פרוגרסיבית" ששוה לתת לה כמה שנות נסיון. רבותי המורים תתחילו ללמד, לתת שיעורי בית, לתת מטלות בכיתה, לבדוק שיעורי בית, לעשות מבחן קצר כל שבוע במקצוע שלכם. אל תחנכו את הילדים. אתם שם כי אתם אמורים לדעת משהו שגם אם אנחנו יודעים בתיאוריה לפחות אתם אמורים לעשות אותו טוב מאתנו שנית, לכו על החינוך הציבורי. דווקא שם יש לפעמים הרבה יותר רצון לחנך וללמד. אני חושבת שהורים רבים שולחים לבתי ספר אלטרנטיביים לאו דווקא כי הילד צריך את זה אלא כי ההורה מעביר לילד את הטראומות שיש לו משנותיו בבית הספר. אני מאמינה שאת השינויים הגדולים אפשר לעשות שם והם עושים משהו מאד חשוב שבתי ספר פרטיים לא עושים: חושפים את הילדים לאוכלוסיה הטרוגנית. וזה חינוך. לכן המורים צריכים ללמד ולשמור את הילדים עסוקים. החינוך הוא תוצר לוואי ובכל זאת משהו לא פופולרי: אי אפשר לפתח מחשבה בלי ידיעה. למדו אותם ולא יקרה כלום אם הם קודם ישננו ויבינו אחר כך, אפילו שנתים שלו אחר כך. מחשבה לא מתפתחת בוואקום. צריך לתת לה נקודת מוצא אז עזבו את פיתוח המחשבה והיצירתיות והטעינו את המחסנים שיש לקטנים הללו בדעת. הם כבר ימצאו מה לעשות איתה
        17/5/13 17:19:

      צטט: דוקטורלאה 2013-05-17 16:44:23

      האחראים על החינוך מנסים לאמץ שיטות שונות שנלמדו מארצות אחרות. לדוגמא,שיטת הקבוצות. היא לא הצליחה. כי ביפן, ממנה הגיעה, ראש הקבוצה השתדל שכל ילדי הקבוצה ילמדו וימלאו את המשימות שהוטלו עליהם. אצלנו, ראש הקבוצה, שהיה מוכשר יותר, נתן לחבריו להעתיק. ועניין הקבוצה פינה מקומו לתיאוריה אחרת. מדברים הרבה על פינלנד ושיטות הלימוד שלה. ואלה רק דוגמאות. עד שלא יבינו כי האוכלוסיה של המורים והתלמידים בארץ אינה בת השוואה לאוכלוסיות אחרות, וצריך שיטות ודרכי פעולה ההולמים את מה שיש כאן, עכשיו. ימשיכו לנסות, להיכשל ולהחליף. לקטע שכתבת, אני ממש הלכתי יחד אתך לכתה ולחדר המורים. ראיתי את התלמידים, אחד אחד. ובמיוחד שמעתי את דיבורם, את השגיאות המוכרות בשפתם, את נימת הדיבור שלהם בשיחה עם מבוגרים. זו הייתה מציאות חיינו , כואבת ומכוערת.

       

       

      התגובה שלי הולכת להיות ארוכה.

      התגובה שלי [כנראה] הולכת להיות ארוכה מאד.


      לפני הכל. לנעמה,

      כתבת נפלא!

      אני גם מסכימה עם שושי ואפילו חושבת, בלי להמעיט ולו לרגע עם מה שנעמה כתבה,

      שכל מי שמגיעים לקרוא. תנאי מעבר לכתיבת תגובה ראויה, הוא לקרוא את התגובה של קביאר.

       

      ועכשיו,

       

      לא יודעת מאיפה להתחיל, נראה לי שהכל כבר נכתב, אולי זו הסיבה, שאני מגיבה לתגובה האחרונה.

      [ התגובה של דוקטור לאה מובאת במלואה ולכן אני לא מצטטת חלקים אבל הכל לפי סדר התגובה שמעלי ]

       

      אני לא נותנת כדוגמא אף אחד מילדי, אני משתמשת בי ובי בלבד כשפן עליו נעשו ניסיונות במסגרות לימוד רגילות למדי, לפני די הרבה שנים, יצא לי גם לשבת בקבוצות.


      מימי לא העתקתי. בחיי לא נתתי להעתיק ממני [ לא מטעמי מוסר. לא כי קיבלתי חינוך יוצא מגדר הנורמל. גם לא הייתי היחידה ] כן למדתי בכיתות גדולות מדי כבר אז.


      אגב ייבוא של "ערכים" ואף חוקים מארצות ניכר: יש בארץ כמה חוקים מימי המנדט הבריטי ואף הטורקי שבכוונה תחילה אני כותבת אותו כך,  התמונה שנעמה ציירה בחן כה רב, בהחלט נראית מוכרת גם מכמה סרטים אמריקאים ולא קיימת רק בארץ קודשנו.

       

      לגבי "התאמות" אני לא רואה בנו שום "עם סגולה"

      אני כן יכולה לציין, אף להאיר ולהעיר, שכל מקצוע, כולל הוראה, לדעתי האישית בלבד. לא המקצועית ו//או המלומדת, אם עושה אותו מי שבא אליו עם יכולת + רצון + משאבים של מערכת שיש לה גבולות מצד אחד ויכולת לראות קצת מחוץ לקופסא גם את האנשים הטובים וגם את ההתפתחות של הסביבה, איך אומרים? השמיים הם הגבול. ואני לא מתכוונת שיש איזה אלוהים, או ראש קבוצה בסופם..

       

      עד שלא יבינו שחינוך מתחיל בבית. ממשיך בבית, בסופר, באוטובוס, בתרבות שיח, בכתיבה, בגבולות בין אנשים שלא מכירים אחד את השני או מוכנים להכיר עד גבול מסוים, אותו גבול שאדם אחר שעומד מולם, מוכן לתת אותו... בית הספר הוא לא המקום היחיד לחנך. גם לא האוניברסיטה. אגב,

       

      מטלות, זה לנקות את השיש במטבח.

      מטלות זה לעשות דפי עזר בחופש הגדול.

      לפתח מחשבה, זו לא מטלה.

      לתת לילד//ה, נער//ה, בוגר//ת, כלי  חשיבה ויכולת להתמודד עם החיים, זו לא עבודה של מורה לגאוגרפיה, אבל אותה מורה לגאוגרפיה יכולה לתת לילד כלים לרכוש יכולת חיפוש אינפורמציה בצורה יעילה.

      אגב, גם לדעת ממי כן כדאי להעתיק ואיך נכון לערוך תשובה בכדי שהמורה "לא תעלה" על ההעתקה זה סוג של לימוד. אני למשל קוראת לזה לחשוב מחוץ לקופסא.

       

      נכון, לא כולם מסוגלים לזה.

      הרוב בכל תחום מקובעים, כי הרבה יותר נוח להגיד מה לא נכון לעשות, במקום לנסות ליצור מה שכן אולי יעבוד יותר טוב [בדרך כלל אחרי הרבה נסיונות לא ממש מוצלחים, נסיוניות לא מוצלחים לא מחייבים כאוס, כעסים ובטח לא אלימות בלתי קלילה, גם לא "רק" במסדרון ו//או בכתה כשהמורה לא רואה] 

       

      ולסיום מוקדש [שוב] לנעמה.

      אני באופן אישי מחכה להמשך.

      אני גם מקבלת בהבנה רבה ילדים ואפילו מבוגרים שאומרים מוחק ולא מחק.

      כי אני אוהבת עברית מדוברת, גם כשהיא נכתבת, כמו שהיא נשמעת!

      ושוב. תודה יותר ענקית מגדולה!

       

       

       

      [וזה לירדן . ניסיתי ביצוע יותר חדש של רוני דלומי. לא עלה :(]

       

       

      ''

       

        17/5/13 16:44:
      האחראים על החינוך מנסים לאמץ שיטות שונות שנלמדו מארצות אחרות. לדוגמא,שיטת הקבוצות. היא לא הצליחה. כי ביפן, ממנה הגיעה, ראש הקבוצה השתדל שכל ילדי הקבוצה ילמדו וימלאו את המשימות שהוטלו עליהם. אצלנו, ראש הקבוצה, שהיה מוכשר יותר, נתן לחבריו להעתיק. ועניין הקבוצה פינה מקומו לתיאוריה אחרת. מדברים הרבה על פינלנד ושיטות הלימוד שלה. ואלה רק דוגמאות. עד שלא יבינו כי האוכלוסיה של המורים והתלמידים בארץ אינה בת השוואה לאוכלוסיות אחרות, וצריך שיטות ודרכי פעולה ההולמים את מה שיש כאן, עכשיו. ימשיכו לנסות, להיכשל ולהחליף. לקטע שכתבת, אני ממש הלכתי יחד אתך לכתה ולחדר המורים. ראיתי את התלמידים, אחד אחד. ובמיוחד שמעתי את דיבורם, את השגיאות המוכרות בשפתם, את נימת הדיבור שלהם בשיחה עם מבוגרים. זו הייתה מציאות חיינו , כואבת ומכוערת.
        17/5/13 15:41:
      מציאות מוכרת. לדעתי השינוי יכול לבוא מכיוון הניהול..! מורות הן רק בני אדם עם חולשות ומגבלות אובייקטיוויות וסובייקטיוויות.
        17/5/13 14:30:

      צטט: קביאר 2013-05-16 21:14:51

      קראתי את זונות פוליטיות ואת זונת הדואר ואני מסכימה לכל מילה. מי שלא יודע לעמוד מול 40 ילדים ולהחזיק אותם מרותקים שלא יהיה מורה. בסיטואציה שתיארת, למרות שהייתי מפטרת מורה שיושבת בחדר מורים על קפה וסיגריה במקום להיות בכיתה,

      הצחקת אותי נואשות עכשיו. המורה המדוברת היתה חברה קרובה של מנהלת בית הספר. אי אפשר היה לאמר לה מילה אחת (!) עליה. מורים שניסו להצביע על מה שקורה בכיתה הזאת, שילמו ביוקר. ולא, הם לא יכלו לעזוב את המערכת, כי לא נתנו להם, גם  אם התחננו.

       

      להורים יש אחוזי אשמה גבוהים. ההורים היום כל כך עסוקים ועובדים שהם חשים אשמים כלפי הילדים ומתנערים מהאחריותם המרכזית: לחנך. כל ילד צריך חינוך וצריך גבולות דווקא כדי שיהיה לו מה לעשות בגיל ההתבגרות; להתמרד ולבדוק את הגבולות. הייתי שנה בועד הורים ופרשתי כי ראו בנו זרוע ביצועית הכפופה למורה ולמנהלת ולא גוף אוטונומי בעל זכות להביע עמדה.

      זאת גם היתה ההתנסות שלי. עבודת התיזה שלי למאסטר היתה על אלימות בבית הספר. יש לי נסיון מוצלח מאד עם בית ספר ביפו ג' שהפך מאחד המקומות הכי אלימים  לבית ספר רגוע עם אקלים חברתי נוח, אחרי 4 (!!!) חודשי עבודה שם עם המנהלת , עם המורים ועם ועד השכונה.

      אבל בבית הספר המדובר, ראו אותי בדיוק כפי שאת מתארת, למרות הנסיון ולמרות שהיה לי הרבה מה להציע להם בנושא.

      כאשר פרשתי, כמוך, מהתפקיד, אמרה המנהלת: לא נורא, נביא הורים אחרים.

       

      אבל הייתי פעילה בכל מיני דברים ותמיד נדהמתי מעד כמה ההורים דרשו ממורה, שבמרבית המקרים הייתה עם מסוגלויות יותר נמוכות מהם, לחנך את ילדיהם בעוד הם ראו עצמם חברים של הילדים ומי שתפקידם לעשות להם נעים וכיף

      נכון. גם זה קיים במערכת. וזה עוד פרמטר אשר מחליש את המורים מלעשות את עבודתם.

       

      כשבכורתי הייתה בכיתה א מורתה חלתה בסרטן. כמה הורים פנו למנהלת בדרישה שיחליפו לאלתר את המורה כי הילדים צריכים המשכיות וזה יעשה שמות בנפשם אם יראו מול העיניים אישה המתמודדת עם מחלה קשה. הייתה אספת הורים ואני זוכרת אבא אחד שכל הזמן דיבר על כך שילדים צריכים יציבות והמשכיות ולא יתכן שכל אימת שהמורה עוברת טיפול וביומיים לאחריו תהיה מחליפה (שהייתה מורה קבועה בבית הספר שהילדים הכירו)

      היום אני מסכימה איתך מאד בקטע הזה.

       

      אמרתי לאבא שלמיטב ידיעתי הוא גרוש בשלישית, כולל מאמה של הילדה שלומדת עם ביתי, וכל אחד מילדיו מתגורר במקום אחר והוא רואה אותם לעיתים רחוקות. לא זו בלבד, הוא הפך לאב בשלישית בהיותו בן קרוב לחמישים שזה הגיל בו גברים בכלל וגברים עבי כרס כמוהו בפרט עלולים לחטוף התקף לב קטלני ולמרות שהוא ידע שביתו עלולה לחוות חוסר המשכיות הוא הביא אותה לעולם. כולם הסתכלו עלי ואמרתי להורים שאני פשוט מתביישת. לילדים יש הזדמנות אולי חד פעמית ללמוד איך להיות בני אדם, לתמוך, לסייע. את מה שצריך ללמוד בכיתה א הם ילמדו. הצלחתי לגרום לכל ההורים לחתום על מכתב תמיכה בהשארת המורה וגם גייסתי 10 הורים שכל אחד מאתנו הגיע פעם בשבועיים לסייע למורה או למחליפתה. היא עזבה את עבודתה חצי שנה אחר כך כשהמחלה הכריעה אותה ונפטרה זמן קצר לאחר מכן. הילדים ביקרו אותה וכתבו לה מכתבים עם הסוף. זה נראה להם לא מפחיד אלא מאד טבעי. הם קיבלו שיעור מאלף בחינוך. ואגב הם לא הפסידו אפילו בדל של חומר

      טוב. עשית עבודה מצויינת, זה ברור. ולא אכנס לסופרלאטיבים.


       

      תודה נעמה

      תודה לך דוקא

        17/5/13 14:15:

      צטט: זונת הדואר 2013-05-16 20:03:53

      רציתי לכתוב "מזעזע !המשך יבוא" והתכוונתי לכל מילה.

      זה מזעזע ומדוייק גם.


      ואז החלטתי לקרוא את הזונות מתחתי. אז אני שמחה שקראתי מה שהן כתבו ואני אוסיף כרגע עוד פיסקה קצרה !

       

      נכון ! הבית הוא המקום להתחיל להנחיל ל"כיתת עדר" איך מתנהגים בסביבה תרבותית.

      נכון עוד יותר ! מי של יודע או יודעת מה עושים מול 40 ילדים שלא למדו בבית שתבחר מקצוע אחר ! ואותי באופן אישי תנאי קבלה לשום לימוד מקצוע כזה או אחר מעולם לא היו תנאי סף ! ובטח ובטח לא תנאי סוף ! אלא רק תנאי התחלה !

      אויייייייייי  ארוך מאוד את מוציאה מריאותי.

       כי המורים שחוקים. שחוקים אולי יותר מבכל מקצוע אחר בארץ. הם אינם מתוגמלים מספיק והם עייפים מכל הרפורמות שמנחיתים עליהם כל שנתיים. הם צריכים כל הזמן להיראות במיטבם מול המנהל/ת אז הם מציגים "אני" שקרי. המנהל/ת מצידו/ה מציג "אני" שקרי מול המפקח/ת שלו, וכן הלאה.

      מי שרוצה לבחור מקצוע אחר, לא כל כך מהר משחררים אותו/ה. וכך יושבים לך במערכת אנשים ששונאים אותה, שונאים את הילדים, עד שלפעמים ייטיבו איתם אם יישבו בחדר המורים במקום בכיתה, בדיוק כפי שעשתה אותה מורה.

       

      אני בטוחה שאת הפיסקה נטולת הסרקזם {כי אין בה סרקזם } יבינו:

      א. קביאר.

      ב. פרודת רשתית.

      ג. את!

      ד. זונות פוליטיות.

      ה. עוד מעט אנשים ששכל בקודקודם.

      ו. כמה רופאים שאני אוהבת במיוחד !

      ז. כל! ואני חוזרת כל! יקירי "התא" לדורותיו!

      אני הבנתי אותה פעמיים כי אני "את" וגם יקירת "התא" 

       

      ולסיום סעיף.

      ח{טא} למען הסר ספק - למרות שנראה שצחקתי לפרקים. אני רצינית בכל מילה! 

       

      הבטחתי פיסקה ולכן אני עוצרת כאן.

      כתבת נפלא !

      תודה

       

       


       

      ז.נ.ב - נכון גם שכיתה במדינה מתוקנת ומתוכנת לא אמורה להכיל ממוצע של 40 ילד וילדה . . .

       

      האבסורד הוא שלמשל בתוצאות מיצב האחרון, דווקא הילדים שיושבים עם עוד 39 בכיתה השיגו תוצאות הרבה יותר טובות מהילדים שיושבים בכיתות בנות 24 ילדים.

      למה?

      יש לזה המון סיבות.

       

        17/5/13 14:04:

      צטט: זונות פוליטיות 2013-05-16 19:02:46

      ברוטוס:  הילדים הם תבנית נוף הוריהם, מה שהם ראו בבית זה מה שהם יביאו אל בית הספר. הייתי בוועד ההורים בכל שנות ילדי בבתי הספר, הורים באו בטענות למנהלת בית הספר מדוע אין בית הספר מחנך את הילדים החצופים שלהם. עניתי שבית הספר צריך להקנות ידע וכלי למידה ואת החינוך, במחילה מכבודם, יחנכו ההורים בבית

       

       

       

      נטוס:     אתה תמים שזה פחד, אחי, לך תדבר ללאמפה

       

      ..

      פעם למדנו שבית הספר משפיע רק 5%  (!!!) על החינוך של הילדים. ובכל מקרה ילדים מגיעים בני 6 לבית הספר ועל פי הפסיכולוגים המדופלמים, מרבית ההשפעה וההתפתחות של הילד כבר עוצבה עד הגיל הזה.

      אלא מה?

      באותם בתי הספר שהיו פתוחים לשמוע מה להורים יש לאמר, והיתה מערכת גומלין אמיתית בין המורים וההורים, (ולא רק כמס שפתיים), פתאום נעלמה האלימות מבית הספר כלא היתה.


        17/5/13 09:13:
      יום שישי יום קצר. תודה למי שהביאני עד הלום - לתוכן הראוי הזה.
        17/5/13 08:27:
      נעמה, תודה על פוסט עצוב וחשוב. קביאר, הסיפור על המורה מרגש. זה יחנוך באמת. נערת ליווי - כל מלה בסלע. גליתוש, אם ההורים היו משלמים לחינוך מכיסם, מה היה עולה בגור הילדים שהוריהם לא יכולים לשלם? גם כך, בלא הפרטה, יש הבדלים עצומים ברמת החינוך של מי שיש להםן ומי אין, מאחר שהורים שיכולים קונים השלמות שאחרים לא יכולים להרשות לעצמןם
        17/5/13 00:30:

      פיתוח לומד עצמאי, זה המוטו לכל דרך חינוכית. בדרך הקלוקלת שלה היא הפכה אותו להכי גרוע שיכול להיות.
      ואין מורים תורנים בהפסקה? כולם שותים קפה ומעשנים?
      איפה המנהל/ת!?!

      (אם ההורים היו משלמים לחינוך בישראל מכיסם,כפי שמתנהלים חלק מבתי הספר בארצות הברית (הפרטיים) המורה לא היתה יושבת ומעשנת בזמן שיעור בחדר מורים, אלא, שותה ומעשנת בביתה אחרי פיטורין. ומה!?! מעשנים בבתי ספר?מופתע)

      ברור שהחינוך מתחיל מהבית.

        16/5/13 23:49:

      נעמה וקביאר,

       

      זו הולכת להיות תגובה משותפת ואני אנסה לחלק אותה.

       

       

      נעמה.

       

      את יודעת שאני אוהבת את הכתיבה שלך.

      את יודעת שאני אוהבת את הכתיבה שלך מאד.

      את יודעת אפילו כמה התרגשתי מהחגיגה האחרונה,

      אבל הפעם אהבתי ממקום אחר.

      אולי, כי אני רגילה אבל עדיין, אף פעם לא יצא לי לקרוא אותך ככה.

       

      ואולי,

      הייתי צריכה לכתוב שתי תגובות,

       

      אז עכשיו אל קביאר...

       

      כי מה שקביאר כתבה, בעיקר על הבית ספר להורים עשה לי באופן אישי צמרמורת מהסוג הטוב,

      כי אני למשל מאמינה שיש דברים שהלמידה שלהם אין לה גיל.

      לא משנה אם ילד הוא בכתה אלף או בית או אחרי צבא.

      והורה שנשוי בפעם השלישית ולא הפנים את חכמת השומנים בדם לא ילמד זאת לעולם.

       

       

      ועוד הארה קטנה.

       

      נראה לי שזה פוסט שלמרות שהוא מוקדש לשתי כותבות מהיותר טובות,

      ועד כה הוגב רק על ידי בעלות מקצוע (חוץ מהמוקדשת) מהמקצועות היותר ותיקים ונחשקים.

       

      חייב להגיע לכל מי שיש שכל בקודקודו.

      אז אם מותר לי.

      אנא להפיץ למי שמצליח להבין פה מבין קוראי הקפה, מה שהוא או היא קוראים.

       

      תודה. ורבה.

       

      וסליחה על האורך הקל של התגובה.

        16/5/13 21:14:

      קראתי את זונות פוליטיות ואת זונת הדואר ואני מסכימה לכל מילה. מי שלא יודע לעמוד מול 40 ילדים ולהחזיק אותם מרותקים שלא יהיה מורה. בסיטואציה שתיארת, למרות שהייתי מפטרת מורה שיושבת בחדר מורים על קפה וסיגריה במקום להיות בכיתה, להורים יש אחוזי אשמה גבוהים. ההורים היום כל כך עסוקים ועובדים שהם חשים אשמים כלפי הילדים ומתנערים מהאחריותם המרכזית: לחנך. כל ילד צריך חינוך וצריך גבולות דווקא כדי שיהיה לו מה לעשות בגיל ההתבגרות; להתמרד ולבדוק את הגבולות. הייתי שנה בועד הורים ופרשתי כי ראו בנו זרוע ביצועית הכפופה למורה ולמנהלת ולא גוף אוטונומי בעל זכות להביע עמדה. אבל הייתי פעילה בכל מיני דברים ותמיד נדהמתי מעד כמה ההורים דרשו ממורה, שבמרבית המקרים הייתה עם מסוגלויות יותר נמוכות מהם, לחנך את ילדיהם בעוד הם ראו עצמם חברים של הילדים ומי שתפקידם לעשות להם נעים וכיף

       

      כשבכורתי הייתה בכיתה א מורתה חלתה בסרטן. כמה הורים פנו למנהלת בדרישה שיחליפו לאלתר את המורה כי הילדים צריכים המשכיות וזה יעשה שמות בנפשם אם יראו מול העיניים אישה המתמודדת עם מחלה קשה. הייתה אספת הורים ואני זוכרת אבא אחד שכל הזמן דיבר על כך שילדים צריכים יציבות והמשכיות ולא יתכן שכל אימת שהמורה עוברת טיפול וביומיים לאחריו תהיה מחליפה (שהייתה מורה קבועה בבית הספר שהילדים הכירו)

       

      אמרתי לאבא שלמיטב ידיעתי הוא גרוש בשלישית, כולל מאמה של הילדה שלומדת עם ביתי, וכל אחד מילדיו מתגורר במקום אחר והוא רואה אותם לעיתים רחוקות. לא זו בלבד, הוא הפך לאב בשלישית בהיותו בן קרוב לחמישים שזה הגיל בו גברים בכלל וגברים עבי כרס כמוהו בפרט עלולים לחטוף התקף לב קטלני ולמרות שהוא ידע שביתו עלולה לחוות חוסר המשכיות הוא הביא אותה לעולם. כולם הסתכלו עלי ואמרתי להורים שאני פשוט מתביישת. לילדים יש הזדמנות אולי חד פעמית ללמוד איך להיות בני אדם, לתמוך, לסייע. את מה שצריך ללמוד בכיתה א הם ילמדו. הצלחתי לגרום לכל ההורים לחתום על מכתב תמיכה בהשארת המורה וגם גייסתי 10 הורים שכל אחד מאתנו הגיע פעם בשבועיים לסייע למורה או למחליפתה. היא עזבה את עבודתה חצי שנה אחר כך כשהמחלה הכריעה אותה ונפטרה זמן קצר לאחר מכן. הילדים ביקרו אותה וכתבו לה מכתבים עם הסוף. זה נראה להם לא מפחיד אלא מאד טבעי. הם קיבלו שיעור מאלף בחינוך. ואגב הם לא הפסידו אפילו בדל של חומר

       

      תודה נעמה

        16/5/13 20:03:

      רציתי לכתוב "מזעזע !המשך יבוא" והתכוונתי לכל מילה.


      ואז החלטתי לקרוא את הזונות מתחתי. אז אני שמחה שקראתי מה שהן כתבו ואני אוסיף כרגע עוד פיסקה קצרה !

       

      נכון ! הבית הוא המקום להתחיל להנחיל ל"כיתת עדר" איך מתנהגים בסביבה תרבותית.

      נכון עוד יותר ! מי של יודע או יודעת מה עושים מול 40 ילדים שלא למדו בבית שתבחר מקצוע אחר ! ואותי באופן אישי תנאי קבלה לשום לימוד מקצוע כזה או אחר מעולם לא היו תנאי סף ! ובטח ובטח לא תנאי סוף ! אלא רק תנאי התחלה !

       

      אני בטוחה שאת הפיסקה נטולת הסרקזם {כי אין בה סרקזם } יבינו:

      א. קביאר.

      ב. פרודת רשתית.

      ג. את!

      ד. זונות פוליטיות.

      ה. עוד מעט אנשים ששכל בקודקודם.

      ו. כמה רופאים שאני אוהבת במיוחד !

      ז. כל! ואני חוזרת כל! יקירי "התא" לדורותיו!

       

      ולסיום סעיף.

      ח{טא} למען הסר ספק - למרות שנראה שצחקתי לפרקים. אני רצינית בכל מילה! 

       

      הבטחתי פיסקה ולכן אני עוצרת כאן.

      כתבת נפלא !

       

       


       

      ז.נ.ב - נכון גם שכיתה במדינה מתוקנת ומתוכנת לא אמורה להכיל ממוצע של 40 ילד וילדה . . .

       

       

        16/5/13 19:02:

      ברוטוס:  הילדים הם תבנית נוף הוריהם, מה שהם ראו בבית זה מה שהם יביאו אל בית הספר. הייתי בוועד ההורים בכל שנות ילדי בבתי הספר, הורים באו בטענות למנהלת בית הספר מדוע אין בית הספר מחנך את הילדים החצופים שלהם. עניתי שבית הספר צריך להקנות ידע וכלי למידה ואת החינוך, במחילה מכבודם, יחנכו ההורים בבית

       

       

       

      נטוס:     אתה תמים שזה פחד, אחי, לך תדבר ללאמפה

       

      ..

      פרופיל

      נעמה ארז
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין