כותרות TheMarker >
    ';

    היא רצתה שניפגש

    20 תגובות   יום חמישי, 16/5/13, 23:23

    ''

     

    היא כתבה לי שאנחנו חייבים להיפגש, כי היא מאוד אוהבת איך שאני כותב. היא בת עשרים ואחת, אני כבר בן ארבעים. זה מפתה. בתמונות שצילמה עצמה מול המראה, היא נראית כתיכוניסטית שהבריזה משיעור. לוליטה, אני מנסה לשכנע את עצמי, אבל זה לא בדיוק. זה גם לא בשבילי. אם תתעקש, אנחנו ניפגש בסוף, ואני לא יודע למה לקוות. אני דוחה אותה שוב ושוב. בסוף כתבתי לה, אני יושב בבית קפה הזה והזה בפינה ההיא, בבוקר יום שישי וקורא עיתונים, את מוזמנת. היא כתבה לי שזה לא מתאים, זה בית קפה של זקנים. היא צדקה. אני עדיין לא יודע למה לקוות. אין ביני לבינה כלום, אבל התמונות שלה בפוזת טיינאייג'רית  בוחנת עצמה דרך האייפון. גם אני רוצה להיות אייפון ולבחון את גופה פיקסל אחרי פיקסל. הלוואי שתתעקש לפגוש אותי, ככה אוכל לומר לעצמי שלא הייתה ברירה. שבוע אחרי זה היא התעקשה וקבענו בבר-קפה ניטרלי. גשם טפטף והיא איחרה לפחות בחצי שעה. רציתי לעוף, אבל כשהגיעה, היה בה משהו מרכך. היא הייתה נמוכה ממני בראש וחצי, נעלה אולסטאר והפוני שלה היה ישר. התחלנו לדבר כשרגליה מקשקשות על הרצפה בחוסר נחת. אני מרגיש שהיא רצתה שאהיה מישהו אחר, "קול" כמו זה שהתעקשה לפגוש. לא אחד שאינו מעשן ושותה הפוך סויה. בשולחן ליד ישבו שלושה צעירים מלאי חיים על בירות וצחקו. היא פזלה כל הזמן לעברם. כל כך רצתה לעזוב את השולחן ולהצטרף אליהם. המשכנו לדבר, ואני דמיינתי עצמי קם מהכיסא ומביט עלינו מהצד. זה בטח נראה כמו אבא שלוקח את בתו לשיחה אחרי ישיבת הורים בבית הספר. לא, אולי אני מורה שיש לו מה ללמד את הנערה הצעירה. אבל כל הבריחות והניתוחים לא יצליחו להסתיר את האכזבה שלי ממפח הנפש שלה. היא רצתה שאהיה מישהו אחר. אבל מי זה המישהו האחר הזה? האם זה לא אני?? הזמנו חשבון וכל אחד חזר לביתו. שבוע אחרי היא ביקשה שניפגש שוב. הפעם דרשה שאבוא אליה. צעדתי לביתה, שהיה דירת חדר. היא פתחה את הדלת, ומיד אצה למיטה והתכרבלה מול הטלוויזיה. על המסך "האח הגדול". תוריד נעליים וכנס למיטה, ביקשה. עשיתי כך והחלקתי לצידה מתחת לשמיכה. חיבקתי אותה וצפיתי לראשונה בחיי ב"אח הגדול". אני מאוד אוהבת את התימנייה הזאת, אמרה והצביעה על המסך, היא מצחיקה אותי. התימנייה אמרה משהו, והנערה שלי התפקעה מצחוק, גופה הגוזלי רעד בין ידיי. ניסיתי להבין את יחסי הכוחות בין משתתפי התוכנית אך די מהר בחרתי לוותר. ידיי גלשו מתחת לחולצתה, וליטפו את שדי הפינג-פונג שלה. בהפסקת הפרסומות היא לקחה כרית כחולה בצורת בננה ארוכה ושמה מאחורי גבי. על הכרית הזאת אני לפעמים יושבת ומאוננת, אבל עכשיו שיהיה לך נוח לחבק אותי, אמרה. "האח הגדול" חזר, והיא שבה לצחוק מול המסך. העברתי אצבעות חוקרות על גופה, וידעתי שעוד מעט אקום ואלך. נישקתי ארוכות את צווארה ורציתי ללחוש על אוזנה, הלוואי והייתי שיכור, הלוואי והיה לי קעקוע כמו שיש לך על הירך. הייתי מת לפגוש אותך עוד עשרים שנה, אני אשמח אם זה יהיה בבית קפה ביום שישי על עיתונים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/6/13 18:59:

      צטט: הקשתית 2013-06-11 22:22:34

      סוד הנעורים...סוד הקסם הנצחי...משלהבת כתיבתך,אהבתי

      הכל בראש :)

      תודה נחמה!

        11/6/13 22:22:
      סוד הנעורים...סוד הקסם הנצחי...משלהבת כתיבתך,אהבתי
        25/5/13 21:07:

      צטט: face 2013-05-25 14:00:11

      צטט: שחר בן-חור 2013-05-19 09:39:53

      צטט: noami4u 2013-05-18 09:08:02

      נו מה רע בזה ? ולמה אתה מוטרד מהפרש הגילים הזה ? אני כבר שברתי את השיא הזה מזמן...

      כביכול מוטרד מהפרש הגילים, יותר עסוק בשונה שאינו ניתן לגישור.

      לגבי שבירת השיא - הקלישאה אומרת, אין גיל לאהבה...

       

      לא רוצה להרוס לך.

      האיש כל מה שהוא שבר זה את השיניים של עצמו בנסיון להקריא בקול רם מדי

      ספרים שאמורים לרגש בנות חסודות מדי ויפות מדי לגברים שחושבים את עצמם.

       

       

       

      _________

      ואתה כותב טוב. סוף!

      לא הרסת כלום, הכל בסדר.

      אינני מכיר את האיש ולכן לא אוכל להתייחס לגופו של דבר (תרתי משמע).

      תודה על הקופלימנט :)

        25/5/13 14:00:

      צטט: שחר בן-חור 2013-05-19 09:39:53

      צטט: noami4u 2013-05-18 09:08:02

      נו מה רע בזה ? ולמה אתה מוטרד מהפרש הגילים הזה ? אני כבר שברתי את השיא הזה מזמן...

      כביכול מוטרד מהפרש הגילים, יותר עסוק בשונה שאינו ניתן לגישור.

      לגבי שבירת השיא - הקלישאה אומרת, אין גיל לאהבה...

       

      לא רוצה להרוס לך.

      האיש כל מה שהוא שבר זה את השיניים של עצמו בנסיון להקריא בקול רם מדי

      ספרים שאמורים לרגש בנות חסודות מדי ויפות מדי לגברים שחושבים את עצמם.

       

       

       

      _________

      ואתה כותב טוב. סוף!

        19/5/13 09:45:

      צטט: ~שקט~@ 2013-05-19 00:31:08

      זכית במתת אל לכתוב יפה ומכמיר כל כך, כמו סתו. זה סיפור צרפתי של סתו

      אוהב את האסוציאציה שלך!

      מרסי בוקו :)

        19/5/13 09:39:

      צטט: noami4u 2013-05-18 09:08:02

      נו מה רע בזה ? ולמה אתה מוטרד מהפרש הגילים הזה ? אני כבר שברתי את השיא הזה מזמן...

      כביכול מוטרד מהפרש הגילים, יותר עסוק בשונה שאינו ניתן לגישור.

      לגבי שבירת השיא - הקלישאה אומרת, אין גיל לאהבה...

        19/5/13 09:34:

      צטט: אינדיאנית אדומה 2013-05-18 08:59:05

      שחר... אוהבת לקרוא אותך (היי...אמרתי את זה גם קודם..), מעבר להתרחשות עצמה שתמיד מרתקת, אתה מביא ברגישות את ההשתקפויות שגורמות למספר לתהות על קנקנו ואנחנו עדים מהצד. מקסים.מאחלת לך להרגיש בנוח עם עצמך.

      ואני אוהב לכתוב פה, ואם את קוראת אז זה בכלל משובח!

      תודה מיכלי :)

        19/5/13 09:32:

      צטט: OritRahamim 2013-05-18 07:28:56

      כמו תמיד, מרתק!

      תודה אוריתי :)

        19/5/13 00:31:
      זכית במתת אל לכתוב יפה ומכמיר כל כך, כמו סתו. זה סיפור צרפתי של סתו
        18/5/13 09:08:
      נו מה רע בזה ? ולמה אתה מוטרד מהפרש הגילים הזה ? אני כבר שברתי את השיא הזה מזמן...
      שחר... אוהבת לקרוא אותך (היי...אמרתי את זה גם קודם..), מעבר להתרחשות עצמה שתמיד מרתקת, אתה מביא ברגישות את ההשתקפויות שגורמות למספר לתהות על קנקנו ואנחנו עדים מהצד. מקסים.מאחלת לך להרגיש בנוח עם עצמך.
        18/5/13 07:28:
      כמו תמיד, מרתק!
        17/5/13 19:03:

      צטט: סיגלשטיבלמן דרעי 2013-05-17 15:15:40

      בעוד עשרים שנה הפער לא יהיה כזה משמעותי...אני יודעת. אהבתי :)

      אני סומך עלייך, תזכרי :)

      בעוד עשרים שנה הפער לא יהיה כזה משמעותי...אני יודעת. אהבתי :)
        17/5/13 10:23:

      צטט: keyj 2013-05-17 09:12:13

      שחר שחר, צדקה הילדה,אתה כותב יפה. נעורים ... "מחלה" שנרפאים ממנה. (לצערנו?!) בכל אופן, לדעתי עדיף להישאר עם העיתונים של שישי להמתין לזו שתשב בשולחן ליד, שתחליפו מבטים בגנבה ואחר כך באופן ישיר... שמעתי שזה לא רק באגדות. שבת טובה.

      אני לגמרי אוהב את העיתונים של שבת, ואם מישהי תשב שולחן ליד ותקרא גם עיתונים, זה יהיה נחמד. כדאי שזה יקרה מהר, כי הפרינט הולך ונעלם מהעולם :)

      מנהעורים אנחנו נפרדים בצער מתמשך, אבל על חדוות הנעורים אפשר תמיד לשמור, לא?

        17/5/13 09:12:
      שחר שחר, צדקה הילדה,אתה כותב יפה. נעורים ... "מחלה" שנרפאים ממנה. (לצערנו?!) בכל אופן, לדעתי עדיף להישאר עם העיתונים של שישי להמתין לזו שתשב בשולחן ליד, שתחליפו מבטים בגנבה ואחר כך באופן ישיר... שמעתי שזה לא רק באגדות. שבת טובה.
        17/5/13 08:59:

      צטט: חדוה ברנר 2013-05-17 07:43:39

      כתבת עם המון רגישות.

      אני לא יודעת אם הסיפור אמיתי,

      לא אני לא מתייחסת לתוכן.

      תודה חדוה!

      תמיד יש גרעין של אמת אבל אני אוהב לשחק עם סדר האטומים :)

        17/5/13 08:52:

      צטט: קירה מ. 2013-05-17 06:22:26

      כתבת נהדר. ועצוב.

      תודה קירה!

      מקווה שלא עצוב מידי, אחרת אני אתחיל לבדוק את עצמי לעומק וזה בטח יעייף אותי :)

        17/5/13 07:43:

      כתבת עם המון רגישות.

      אני לא יודעת אם הסיפור אמיתי,

      לא אני לא מתייחסת לתוכן.

        17/5/13 06:22:
      כתבת נהדר. ועצוב.