
| מן המפורסמות היא שאינני נוהגת להתלבש. ודאי לא בבית, וגם בחוץ - לא בבגדים רבים, שהרי על שמי רשומה התיאוריה לפיה הבגדים משמינים. לכן גם אין לי חולצות עם שרוולים ארוכים, אלא שמלות דקיקות בלבד.
בקיצור, השבוע היה קר מדיי אפילו בשבילי, לכן הלכתי ובחרתי מארונם של בניי (למעשה, שידה אנגלית עתיקה) את החולצה-הארוכה העבה ביותר שמצאתי, עם דיוקנו של אינדיאני חביב ועטור נוצות, לבשתי אותה והייתי מרוצה מאוד מעצמי (לא מצב נדיר אצלי) בזכות תושייתי. אלא שכשיצאתי לרחוב, ספגתי לא מעט מבטים תמהים (עוד יותר מהרגיל!) ורק כשחזרתי הביתה והתייצבתי מול הראי התחוור לי שאותו אינדיאני חביב הוא למעשה גולגולת אימתנית!
האם גם אתם ערים לכך שגולגלות הן צו האופנה כבר שנתיים ומעטרות כל דבר, מנעלי–ספורט ועד תיקי אוכל לגן? יש גולגלות שהן אייקונים מופשטים, שזאת עוד חצי צרה, לעומת המפורטות והמוצללות, או במקרה של האינדיאני החביב שלי, כפי שהתברר - זועמות וזועפות!
אבל עצרו שנייה - אתם חושבים שהאופנה הזאת נועדה לרמוז לנו משו? כי היא ממש מזכירה לי את מחול המוות - נושא באמנות הנוצרית, שתפס חזק (משום מה....) בעיקר בגרמניה, החל מהמאה ה-14, בעקבות שנים של טרגדיות באירופה: רעב, בצורת, מלחמת מאה השנים בין צרפת לאנגליה, והדובדבן שבקצפת: הדֶבֶר ('המגיפה השחורה') שחיסל רבע מאוכלוסיית היבשת.
השלדים הרוקדים את הדאנצָה מָקָבְּרָה, כשהם לבושים בבגדי מלכים ושועים, נועדו להמחיש את ארעיותם ואת שבריריותם של החיים ולהזכיר גם לאדם החשוב, העשיר, היוקרתי והמאובזר ביותר - שהכל זמני. ואתם רוצים להגיד לי שזה לא מסר אקטואלי? למעלה, הדפס מאת האנס הוֹלבָּיין, צבוע. הולביין הבן (גם אביו היה צייר), האמן יליד בוואריה, התפרסם בתחילת המאה ה-16 דווקא כצייר הדיוקנאות של סלבריטאי לונדון, ועל שמו רשום הציור המפורסם של הנרי השמיני בבגדי מלכות. אבל הוא גם אהב מאוד גולגלות, ובציורו המפורסם לא פחות, ואף החידתי, השגרירים, מרוחה על הרצפה גולגולת בפוזה שניבאה את זו של השעונים הנוזלים של סלבדור דאלי, 400 שנה לאחר מכן. אגב, את הולביין עצמו לקח הדֶבֶר (ז"א השלד הסימפטי מכולם, זה עם החרמש)...
|
תגובות (137)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שמתי לב לאופנה הזאת
שראיתי שהבת שלי קונה ואנס עם גולגלות
וחלוצות עם הדפסים.
הבנתי שזהו סוג של טרנד אצל ה14 15 16
מחכה שיעבור לה.....
ש.ש
לפי הקולות אני מזהה תשוקה אצל אודי.
איזו אישה יוצאת לרחוב עם חולצת גולגלות של נערים מתבגרים?
מי שהולכת לירמי שתוריד מיד את הקומביניזון האדום, מאד דם חם שם
מי יביט עליך בת"א במבטים תמהים?! טמאים לפי משנת ב"ב אולי כן..דרך אגב עברתי ליד התחנה המרכזית ויש כבר תגובה של באסטיונר ברשת אלחוטית עם פוסטרים " הגולגולת הבוכה" .
הכוונה בעיקר לעצם הלוז מיא. החוליה הבולטת בעורף בחיבור שבין השלד לחוליות הצואר.
זאת הסיבה שגם סועדים סעודה רביעית במוצ"ש שנקראת גם סעודת "דדוד מלכא משיחא"
אם מהדרים ואוכלים בה לחם ומברכים "המוציא" גם מקדמים את הסיכויים להזין אותה (את עצם הלוז כמובן) כמה שיותר ולהיות הכי מוכנים שאפשר לתחיית המתים. אבל עכשיו הכל מתחיל להסתעף ואני חושבת שסיפרתי מספיק כדי להסיר את הלוט, לדייק בדברים ולמנוע טעויות ממי שקורא כאן.
דניאלה התכוונת לזה?
עד עכשיו הצלחתי. באמת.
דחייה כל כך מעליבה אותי, מגעילה אותי, מעוררת בי כעס ורגשות עליונות, בנוסח - יבחוש בן שלולית, מיהו שישחק בי? עד שהרגשות האלה מבטלים את כל הטוב שהיה.
אני לא חושבת שכל הגברים אמורים לרצות אותי - אני לא מתאימה לטעמם של רבים, אבל זה שרוצה, ושאני רוצה אותו - שלא ישחק איתי משחקים. זה מעליב ופוגע, ואני לא שם שנייה אחר כך.
אז חזרת כבר מהחברות שאיתן את גם הולכת? ברכותי.
לא, אבל תביני: אני עדיין משתאה פה.
מי העלה על דעתו שאשכרה תכתבי (טוב, תתעתדי לפחות לכתוב, גם משהו) פוסטים על זקנה, פאסיב-אגרסיב ופולניות? כאילו, מה יום מיומיים? כל פעם שאני באה לרשום לך בדיוק מדברים פה על זיונים. הייתי כל כך לגמרי בטוחה שאת שופכת את מררתך עלי.
למעשה, לא אופתע בכלל אם אלו יהיו בסוף זקנות, פולניות, פאסיב-אגרסיביות עם ליבידו מפותח. אולי תנסי באמת גוגן? אהב דברים דמיונים וזה, לא?
סבבה. פשוט זה נושא שיושב עליי נורא כבד, אז אני מסדרת לי ראשי פרקים בראש. ובאשר לבשר - מה היינו עושים ללא הכירורגיה הפלסטית?
מזל שאנחנו מדברות בטלפון לפעמים, זקנה פולנייה ונרגנת שכמוך!
לכל הסיפור של העירום הגעתי בגלל האיור הזה של דניאלה לונדון http://cafe.themarker.com/view.php?t=282959, שם התפתח ויכוח. זה לא עיסוקי העיקרי בחיים, להיות עירומה. אמנות, זה יותר אני. בפוסט על אבא שלי, הפסל - http://cafe.themarker.com/view.php?t=228335 אני מסבירה בדיוק את הקשר שלי לאמנות. ויופי זה אס שתמיד אוכל הכל. תודה.
או-הו.
נו, אבל זה לא שלא ידעתי שאני מניחה את הצוואר על המערפת.
רק למה תגידי זקנה, פולניות, שמרנות וגו' - הכל נכון, לא מתווכחת. אבל בנוסף גם, את יודעת, ביישנות, כאילו? תוסיפי-תוסיפי. היתה פעם תכונה כזו: חלקותנו עדיין לוקות בה. אצלנו, הפולניות השמרניות, הזקנות והפאסיב-אגרסיביות (והבישניות!) לפעמים קורה שנבוכים קצת. לא יודעת, חשבתי שפה זה הבלוג שכולם זורמים ומקבלים ופתוחים ונאורים וזה. אז את אומרת שלא?
בברכה,
דקל שפל צמרת
וטו בשבט זה נדמה לי רק מחר
איך את מצליחה תמיד לצאת מהמקום המפתה של אהבתך לעירום, שלך במיוחד, ולהגיע בדיון מעניין כל כך באומנות.
אין ספק שיופי נמשך ליופי.
אהבתי
גבי
שלום לך.
את נשמה, כרגיל, וקפה - רק תגידי ואתייצב.
באשר להרחבת גבולות השיח (היום ט"ו בשבט, חג לאילנות ולשיחים!), הנושאים המתוכננים מעמי הם זִקנה, פולניות/שמרנות/פאסיב-אגרסיב, חתולים ופרפראות. אם יש לך איזשהן השגות/רעיונות ייעול/ הצעות נוספות - אקבל בשמחה ובתודה.
על החתום: שיח לא מגולח.
או, סוף סוף!
ושלום מיא, כמובן.
לי אין דבר וחצי דבר לחדש בענין גולגלות, אני פה רק מנצלת את ההזדמנות הנדירה בה פגרת מעיסוקייך השוטפים ב-אה- ללכת לים. לא, כי אני דווקא רוצה להגיב (שלא לדבר על הקפה המובטח) ורק, את יודעת. כל פעם שאני נכנסת בדיוק את שקועה פה בהרחבת גבולות השיח. ממש שמחה שבחרת לך סוף סוף נושא כה סולידי, שלדים למשל, שמאפשר לכל שדרות הציבור להשמיע את קולן מידי פעם.
לא דילגנו, החלפנו את נתניה, אנחנו אלו שמייצרים אותן עבור שאר הארץ...
השמורה עברה לכאן.
אני אשה בלתי חתינה. וגם - לא
והפחד הוא אבי ההרצאה, כידוע!
רוצה להתחתן איתי? אני רווק מבוקש.
יש לך הרבה כסף?
(תעני על השאלה השנייה קודם).
אהבתי את המסר של הפוסט, אכן מסר אקטואלי הכל ארעי וזמני , ..נותן לגיטימציה לתיאוריה שלך שבגדים זה משמין (
)
כדי להגיב ניסיתי להתעלם מריבוי השלדים שצוטטו לך בתגובות, סוריאליסטי משהו .. הבנתי את האנשים ברחוב, אני מקווה שהאופנה הזו לא תתפוס ואת המסר הזה ידעו להפיץ אחרת...כי אני מפחדת
למות עליך, ארז, ועל שליטתך ברזי הטכנולוגיה!
כן, אני רואה לאן את חותרת - תמיד היו לנו גולגלות בראש...
גם לחיפה הן טרם הגיעו, כפי שדווח בתגובות הקודמות. השאלה אם הטרנד עוד לפניכם, או שפשוט דילגתם עליו באלגנטיותכם הפרובינציאלית.
זה קצת מחמיץ את הפואנטה של הכל הבל, לא?
השגרירים קנו את השטיח בעוספיה.
אבל הכי נחמד לנסוע למקסיקו בתחילת נובמבר, ליום המתים, Dia de los Muertos.
אהבתי את זה שגם העשירים צריכים להבין שהכל זמני חחח
דרך אגב הגולגולת נדמה שתמיד היו באופנה
פשוט תלוי באופנה של מי :0)
להבדיל מאמנים אחרים שלמדו היטב את גוף האדם, ועל סמך זה היטיבו לצייר או לפסל אותם,
צייר זה פישל בגדול, השלדים ממש לא מדוייקים. עם עצמות אגן כמו בציור השלדים
לא היו מחזיקים צעד תימני אחד.
בכל אופן הרעיון הועבר יפה.
למזלי הגולגלות המצוירות טרם הגיעו לחדרה.
Dear Maya,
As a connoisseur of everything prestigious and exclusive I am surprised that you decided to pass on Damien Hirst's $100,000,000 diamond skull:
יש בארץ הזו שתי ערים שהטרנד מגיע אליהם שנתיים באיחור..
חיפה, ירושלים
שאני מגיעה לשם..אני אפילו משנה את המחשבות שלי בהתאם.
אני בדיוק חושבת על הפוסט הבא שלי ואני בפוסטמהטראומה..אין לי, זאת אומרת יש לי המון..וכלום כבר לא נראה לי רלוונטי..אמא שלי אומרת שהשתנתי השבוע, נעשתי יותר רצינית..רציתי לענות לה..שזה לא ההגדרה המדויקת למה שקרה לי.{המחשבות שלי עדין בטיפול נמרץ}
את תכתבי לי פוסט. אני אגמול לך בנדיבות.
אוי, איילת, נשמטת לי. מה, היוקרתיים לא עוטים גולגלות? ממש חשבתי שכן, בשל האפיל הרוקיסטי. אבל את כנראה מבינה בזה יותר ממני...
אכן, טובים שני ברווזים בצלחת מאשר אינדיאני חביב על העץ, או כוס מגולח האוחז - לא עלינו - בקרניו של שור שקיבל במתנה!
אולי תכתבי פוסט קיצי ותנבאי את הטרנדים, תחממי אתנו קצת בקור המקפיא? אהיה הראשונה להתייצב! ורוד אני אוהבת, ופאסה מאור הזרקורים (אחלה ביטוי, אגב) - אסף אומר שהטרנד עוד לא הגיע לחיפה... תארי לך!
בו'נה זו חוכמה אדירה של המשנה, אתה לא חושב? וזה מה שלומדים אצלכם בקליקה? פחחחחחח
הבנתי את עניין הפטמות המזדקרות, אבל זה לא קרה, כי היה לי חם בלב, כיוון שצעדתי כשחברתי ענת לצדי - ואם תקרא שתי תגובות למטה, תבין שגם היא לא הרגישה בדבר השונה מהרגיל...
האמת שהגולגלות, הן כרגע קצת פאסה מאור הזרקורים..
הקייץ שלנו יהיה הרבה יותר וורוד..הרבה וורוד בעיניים.
פסים פרחים ..וורוד.
ולגבי תינוקות..הבעיה היא של ההורים..שחושבים שלהלביש ילדים כמו מבוגרים זה קול..
אולי הם צריכים המחשה שלתינוקת שלהם יש גם גולגולת..
ואני באמת לא מאמינה בעין הרעה.וגם לא בסגולות..רק בצבע הסגול.
הוא אומר לה, כמו שהטבעת אחרים הטביעו אותך, ומי שהטביע אותך, סופו שיטביעו אותה גם כן. ככה, מה שעשית תקבל בחזרה. או במילים אחרות הכל עובר עליך וקקה בידיך, ולמהדרין: והחתול השתין עליך.
התכוונתי לאפקטים מסויימים שהקור יוצר, אבל זה תלוי, בין השאר, בגודל ומיקום הגולגולת. אצלי בראש הקצה העליון שלה היה איזור עצם הבריח.
ואת הסליחה על הציוות ה...מיוחד צריך לבקש מאותם אלו שצפו בך, מזועזעים, מן הסתם. אני דווקא אוהב את הרעיון, כל עוד זה לא אני שסובל מהקור.
מואה אוהבת גולגלות..יש לי חולצות, תיק, חגורה, שרשרת, אפילו עגיל אחד.
אופנה או לא..הם ישארו איתי לזכר הימים שהייתי אוספת בכפיה את השלדים של כל הזכרים שעברו אצלי בחדר הקטן..ומאז נעלמו.
יש בזה שיק אימתי..ושזה עטור באבני קריסטל מנצנצים זה בכלל גורם לך לחשוב שהם מביטים בך..עם הניצוץ.
לגבי התמונה..הם נראים כמו חבורה שלקחו איזה טריפ...מוסיקת אסיד{שונאת מוסיקת אסיד} הייתה מוסיפה לשוק גם את האפטר שוק. הפארטיה.
היה צריך גם לגמור {אותם} בציור סופי כערמת עצמות.
ודי אי אפשר עכשיו..לנהל פוסט בלי "פוט" מגולח..מה יהיה..פות שלדי ומגולח..יאמי מעדן.
תשובה נהדרת לכל מי שמקנאים בך על כך שאתה נוסע הרבה בעולם...
נו, אז תביא כבר את הפירוש לכל הטפו טפו הזה....
מצטער,
כל מה שעולה בי במחשבה על גולגלות, מלבד החולצות הCOOLליות,
זה ערימת הגולגלות ברואנדה של חמשת אלפים ילדים נשים וגברים.
משנה, מסכת אבות. אבל יש קלטתי עליך שאת ארמיתופילית,
טפו טפו טפו
את לא יודעת שכל החולרות מאצלכם מגיעות לארץ בהפרש מקסימלי של שנייה? והגולגולת שלך יוקרתית במיוחד, אני משוכנעת.
(האמת, נבעו אולי גם מכך שציוותי לקוסטום הנ"ל מכנסיים קצרים - סליחה, מכנס קצר - בקור המחפיר)
איך עלית על הפסוק האהוב עליי בכל התנ"ך כולו (זה מהתנ"ך, כן?)
עצתי לך - לכי על עגיל גולוגלת עדין, בטוב טעם...
התכוונת קומפוסט, נכון?התפוצצתי מצחוק
עכשיו אני יכולה להיכנס למיטה עם חיוך מרוח על הפרצוף ונעימות גדולה ב...
הרגת אותי עכשיו
ואני לא ידעתי שהרעה החולה הזו היגיעה גם לארץ
אז מה היה לנו (כלומר ליעל שלי בארון?)
עגילי גולגולת
חגורת גולגולת
גקט גולגלות
חולצה עם גולגולונת קטנטונת
תיק עם ידיות גולגלות
חסרה לה רק הגולגולת של אמא שלה אחרי המיגרנה שהיא עשתה לי היום בצהריים!!!
הלל ...
אף הוא ראה גולגולת אחת צפה על פני המים
אמר לה: על דאטיפת אטיפוך וסוף מטיפיך יטופון
לא הייתי מודעת לאופנתיות הגולגלות.
מה את בעצם רוצה להגיד, שיום ראשון על הבוקר אפיל הכל מידיים וארוץ לקנות לי איזו גולגולת,
או לא להתמהמה וכבר מחר לפנות לקניון הקרוב ביותר?
קחי שנת חופש עם בוטולוניום.
גררררר...נכון..
שיחקת אותה חחחחח
הליטוף עדיף
ןלנעוץ מבט אל מערומייך ולתוך גולגלתך!!!
כפליאונתרופולוגית ידועה, גולגלות מזכירות לי את לוסי, ידידתי המבוגרת בת ה - 3 (מיליון שנה). לוסי, כמו אחינו בני הפלשמורה, נולדה באתיופייה, בעמק נהר האוואש ובתחילה חשבנו ידידי המלומדים ואני, שמצאנו סוף סוף את האמא הגדולה שלנו, של כולנו. זו שבגללה התחוללה הזוועה שנקראת המין האנושי. אולם לפני שנה, בבחינה מחודשת של מבנה הלסת שלה התחוור לנו שהיא לא. שאולי היא אמא, אבל לא שלנו. לוסי (ששמה ניתן לה בגלל השיר של הביטלס "לוסי ברקיע היהלומים") היא בסך הכל בחורה חביבה שנמצאת על ענף צדדי שהתפצל ממסלול האבולוציה של ההומו סאפיינס.
רציתי להכניס תמונה שלה, שאני סוחבת איתי בארנק, אבל אני לא מצליחה להבין איך עושים את זה. אז רק תאמינו לי שהיא ממש ממש חמודה.
ומיא - הפוסט מקסים. טוב שהוצאת את שלדייך מהארון.
כפליאונתרופולוגית ידועה, גולגלות מזכירות לי את לוסי, ידידתי המבוגרת בת ה - 3 (מיליון שנה). לוסי, כמו אחינו בני הפלשמורה, נולדה באתיופייה, בעמק נהר האוואש ובתחילה חשבנו ידידי המלומדים ואני, שמצאנו סוף סוף את האמא הגדולה שלנו, של כולנו. זו שבגללה התחוללה הזוועה שנקראת המין האנושי. אולם לפני שנה, בבחינה מחודשת של מבנה הלסת שלה התחוור לנו שהיא לא. שאולי היא אמא, אבל לא שלנו. לוסי (ששמה ניתן לה בגלל השיר של הביטלס "לוסי ברקיע היהלומים") היא בסך הכל בחורה חביבה שנמצאת על ענף צדדי שהתפצל ממסלול האבולוציה של ההומו סאפיינס.
רציתי להכניס תמונה שלה, שאני סוחבת איתי בארנק, אבל אני לא מצליחה להבין איך עושים את זה. אז רק תאמינו לי שהיא ממש ממש חמודה.
ומיא - הפוסט מקסים. טוב שהוצאת את שלדייך מהארון.
אז ככה: הגולגולת לא ממש שימשה השראה, אלא באמת הקדימה את זמנה. כל התמונה הזאת, השגרירים, חידתית, ומלאב חפצי ניווט ואסטרולוגיה עתיקים וסמליים. ספרים נכתבו בניסיון לנחש מיהן הנפשות הפועלות ומהי הסמליות של החפצים. הגולגולת על העוקם, כנראה כדי שאפשר יהיה לראות אותה רק מהצד, כשיורדים במדרגות, כי היא נתלתה מעל גרם מדרגות. המשמעות הסמלית שלה היא, כמובן - למרות שהאדם שולטטטטתתת בשמיים ובארץ באמצעות ניווט בימים וקוסמונאוטיקה בלילות, הרי שכוחנו מוגבל כי כולנו בני תמותה. או בלטינית: Memento mori.
בקשר לשידה המשרדית האנגלית העתיקה - נה נה נה נה נה!
למה - אם להיות מקברית עד הסוף - שמעתי שבתי הזיקוק דווקא תורמים לאופנה הזאת אצלכם בחיפה...ולגרד בביצים באין מחסום ומפרע...
הקעקוע השנתי?
אפשר לקבל פירוט קעקועים - נושאים ומיקום (יש צילומים?)
אז אני בדיוק באמצע! סבבה לי!
מה, יש כל כך הרבה לסביות? אז למה אף אחת עוד לא התחילה איתי?
האמת חנה, אני מרגישה שהחלטת פשוט לשחק בתחרות התמונה הגרועה נגד עצמך - אז הוא בטוח אומר אמממממממממממאאאאאא!!!!!
Make cat
Not war
בעע על הגולגלות האלה..
אפילו כשהייתי מעיינת בספרי אומנות, לבד, כשכבר הואלתי לעשות כן, הייתי מדלגת בששון על התמונות האלה, תוך סיכון גדול מאד, שלעולם לא אדע מה מלמדים עליהם.
בקיצור, מי ששם סמל כזה לפריטים של ינוקות כמו שציינת (תיקי אוכל וכיו"ב) משוגע ומי שקונה אותם, עוד יותר משוגע. בשביל זה אנחנו הורים ותפקידינו לסנן ולא להיכנע ללחץ של הילדים.
ככה זה, הורות היא המקצוע הכי קשה בעולם וזו זילות לחפף בו בעיניי (אבל זו אני - כרגיל).
בקשר לשלד ששימש השראה לנוזלים של דאלי - הקפצת לי את תאי הסקרנות למקסימום ואודה להרחבת מה בתגובתך.
עד כאן, שלך בידידות ממועצת הרים סביב לה.
(שידה אנגלית עתיקה הא? זה נורא. אם אני אמות בגיל צעיר זה יהיה בגלל הקינאה. לפחות
היית שותקת בקטע הזה.. עתיקה... )
אופנת הגולגלות עדיין לא הגיעה לאזור שלי
ואני מקווה שהפוסט שלך לא יהיה נבואה שהגשימה את עצמה :)
נכון להיום, אני עדיין "נמשך" יותר לגולגלות שעוטות על עצמן עור,
יותר אסתטי, את יודעת חחח
מעניינת ומעשירה כמו תמיד
שבת נעימה וחמימה שתהיה לך יקירתי :)
ומשמעות העירום בקשר?
שיתוף, להיות, לקבל, הרמוניה . .
הורי חובבי אמנות וגדלתי מוקף בהרי ספרי אמנות. כילד נהנתי במיוחד מציורי השלדים המרושעים של ברויגל (או שאולי זה בוש?).
עד היום אני חובב שלדים וייתכן שהקעקוע השנתי שלי ביום הולדתי יהיה של אדי, השלד של איירון מיידן
כ-84 שנים בממוצע מתוך הנצח יש לנו עור על הגולגולת.
אם תשאלי את עומר, מה יותר מפחיד את החברים שלו - גולגולת או אמא.... (תשלימי את המשפט מדמיונך הקודח)
(ועוד לא דיברנו על החולצות T האלה של "הצעקה").
אגב - בתל אביב הביטו מוזר בחולצה שלך/של מישהו בכלל? תכברי מיד לרעננה :)
ושוב את בשלך.... אז לא כולם מאיירים מוכשרים כמוך...
שיהיו בריאים... כל אחד עם האסוציאציות שלו. ילדיךהמקסימים טרם דרשו להתאבזר בבגדי הגולגלות?ראי עצמך חופשייה לדחוף בכל פוסט שלי כל פוסטמה (סליחה, פוסט) שלך, ולכתוב על מה שבא לך, דפנה יקירתי, כי הרי החיים קצרים, העולם הוא הבל, וכולנו תלויים על חבל (או משו). ברוכה הבאה לקומפוט שלי - כוס מגולח, שלד רוקד, ערווה מעונה, עירום פעור - הכל אותו דבר, וכולנו הולכים לאותו מקום. לא ככה?
למה להתקטנן על ניואנסים? ראה גולגלות, לא ראה, העיקר הכוונה מחממת-הלב! תמונת חובה בכל סלון, לצד תמונתה של התינוקת המקסימה, עם הגולגלות!
בחלומות שלך - המככבים בפוסטייך הסוריאליסטיים - גולגלות זה עוד השלב הטוב!
לא שמעת על הומו אקסקלוסיבוס, יורשו של הסאפיינס - שנעלם מהזירה הציבורית, לדאבון הלב?
מחשש עינא בישא
מחשש עינה בישא
. היתה לי בישא אחת כזאת בחיי השבוע. אשה עלובה וקנאית. ועל זה נאמר - ישמרנו אלוהים מהאפסים!
וזה מזכיר לי את חלומי המפורסם,על כך שילדתי חתול חמוד!
הלוואי שכולם היו זוכרים את זה כל הזמן.
מזלך שאין לך חתולים שמפרקים פיתה בסלון
זאת המשמעות של עירום באמנות. אותנטיות. כנות. חשיפה.
נסי לראות את הצדדים הטובים: למשל, הם כבר לא מנג'זים לך שהם מפחדים מהחושך.....
.... ונעלמת באזור הדמדומים שנערמים בו אלפי שלדים של גברים חרמניים.....ברררררר
הנה מילות השיר...
הבלדה על ארי ודרצ'
כוורתלחן: דני סנדרסון
תנו לי בבקשה מוסיקה של חושך...
לאור הירח ולאור הכוכבים
כשהשקט מדבר בשביל עצמו באין עונים
והלילה כבר ירד על היקום ועל בת-ים
והרוח מנשבת ונשמע קולו של תן.
בתוך בית השכן עמוק ביער לא מוכר
ישנה בדד גברת בחדרה המסוגר
ופתאום בלטה זזה ועולות מן הרצפה
שתי דמויות מעורפלות שנראות ממש זוועה.
האישה עודה חולמת ואיננה מרגישה
שהצמד המוזר הזה קרב אל המיטה
האחד, באופן די מחריד, סופר בלחישה
השני מרים ידיו והוא מוכן לפעולה...ו...
איך שהם רוקדים זה משגע
סטפס כאלה לא שמעת לא ראית, בחיי
יודעים כל-כך יפה להתנועע
ולראות אותם רוקדים זה משגע.
מתחת לרצפה גרים הצמד המוזר
עובדים על צעדים ומשפרים ת'הופעה
בשתים-עשרה וחצי לעיני הכוכבים
עולים הם מלמטה ונותנים כמה קטעים.
עבדו כפועלי בניין לפני עשרים שנה
ובטעות הם נרדמו כששמו ת'רצפה
כשפקחו עיניים וראו שהם חיים
פתחו במחולות ועד היום הם לא סוגרים.
ואיך שהם רוקדים...
תנו לי בבקשה מוסיקה של בוקר...
על הבוקר צ'יק צ'ק היא קמה
מחליפה סדין ופיג'מה
לא שואלת איפה ולמה
בטח זה רק חלום
הרצפה מאוד מלוכלכת
בלי ערעור אותה היא שוטפת
בפינה יושבת סורגת
ככה עובר היום
בינתיים ממש מתחתיה, חברינו
ארי ודרצ'י מעסיקים את עצמם
בתמרוני רגליים מהפכניים שיכולים
להוציא מטבח מכליו הם לא מפסיקים
לרגע ומיותר להוסיף ש...
איך שהם רוקדים...
ואם לקשר לנושא ההתעללות העצמית של נשים - זה נראה כמו מחול אנורקטיות. עם רככת, כמובן. והימינית מחומצנת, שמת לב?
את יודעת מה הדבר הראשון שעולה לי בראש כשאני רואה את הציור הזה?
"הבלדה על ארי ודרצ'י" של כוורת
יקירתי,
אני כבר לא מוצאת את ידי ורגליי בפוסטים שלך העוסקים בעבודת יד ואיברים חשופים - חיפשתי את הדיון המיתולוגי בשאלת הערווה המגולחת, ומצאת את השלדים- שאינם מעוררים בי, צר לי לומר, כל תאווה שהיא.
אבל - נחושה לא לוותר, אני מבקשת את רשותך להכניס פה לינק לדף שלי ב"רשימות", שם הגיב בועז כהן על התהיה בדבר מה שנשים עושות לעצמן, האם גברים רוצים אותנו חלשלושיות ובלתי מאיימות ועד כמה אנחנו מפנימות או מתעללות בעצמנו בהתנדבות.
אני מבטיחה להכניס שם בקרוב מאוד המשך לדיון ההוא, שיעסוק בפיאות-כוס. יש דבר כזה, מסתבר.
http://www.notes.co.il/daphna/40225.asp
חזרתי מהים וזה מה שאני רואה? טוב, מה שבולט בהדפס של האנס הוֹלבָּיין היא העובדה שהוא לא ראה שלד מימיו ואפילו גולגולת לא בטוח. ככה נראות צלעות? ואיפה האגן? ומהם הזיזים שיוצאים מעל הקרסוליים? זה נראה כמו שלדים של אנשים שלקו לא עלינו ברככת דווקא. ושמת לב לדמות מימין שמשחקת עם המעיים הנשפכים שלה? ידעו לחגוג פעם ש-למות.
ולגבי אפנת הגולגלות. טוב, זה לא חדש, כל תנועת מחאה מוזיקלית התהדרה בהם (אף אני חטאתי בבנדנה כזאת לפני 20 שנה בערך). אבל היום זה סתם טרנד בלי הקשר. ראיתי תינוקת עם בנדנה כזאת בדיוק! מתוקה!!
לי אין שום בעיה עם גולגלות ..
זה השלב שאחרי העירום .. לא ??
פוסט מקסים כתמיד.. יפתי .. קראתי בשקיקה
כתבת שאינך נוהגת להתלבש, ושכחת להוסיף את הכתובת, על מנת שנוכל לודא
שזה נכון.
ועל זה כבר אמרתי:
Memento Mori, ומסתבר באופן מפתיע ומזעזע כאחד, שאני לא הראשונה.
אני דווקא אוהבת- כמה גולגלות שמשתלשלות לי מהחגורה
ועוד כמה שלדים בארון
את האמת, לא אוהבת את הרעש שהם עושים
כשהם מחליטים לרקוד ועוד אצלי בסלון.
השלד
העירום
הריקוד הסוחף
ורצוי אל מול פני המדורה
ואולי בסדר הפוך כשהתוצאה תהפוך להיות
העירום
ללא המשמעויות, ללא הפירושים, כפי שאנחנו
בלי הכיסויים, העיטורים,
חשופים . .
יודעת, יודעת
וגם לא מרוצה.
זה צו האופנה לנוער
בשנה האחרונה.
זוועה.