הנני מכריז בזאת על מושג חדש: פלצנות עממית.

הפלצן העממי הינו אדם המתפלצן על נושאים עמיים, בדרך כלל קולינארים.

הפלצן העממי לעולם לא יתפס קונה חומוס בסופר. הוא מוכן לאכול חומוס אך ורק במקום אחד, מקום עליו יגן בכל ויכוח אפשרי בתור "החומוס הכי טוב בארץ!!"

הוא לעולם ימצא את מסעדת הפועלים הכי נידחת בחור הכי נידח במדינה על מנת להודיע ששם יש את החומוס\שקשוקה\פלאפל הכי טובים בארץ וכל מי שאוכל במקום אחר, או חס וחלילה וממליץ על מקום אחר, יזכה להערה "אתה כנראה ממש לא מבין בחומוס\שקשוקה\פלאפל".

הפלצן העממי יתרעם נגד תופעות כגון "פלאפל בטעמים" או כל מזון שמגיע באריזה (חלבה של עלית??? השתגעת??? אני חלבה אוכל רק בשוק או אצל אבו-סומסום מיפו!!!) ואם אוכל ארוז אז רק מה שהכיר כילד (נוטלה??? אני רק "השחר"!! שוש??? רק במבה, כל השאר חיקויים עלובים!!!)

הפלצן העממי אכל במסטינג ומתגעגע מאוד לרולדת הודו שקיבל במנות קרב בצבא.

יש רק דרך אחת להשתיק פלצן עממי והיא לנצח אותו בעממיות. יש קלף אחד שתמיד מנצח בויכוחים האלה, האס של הקולינריות העממית:

"אני מעדיף את השקשוקה\חומוס\פלאפל של אמא שלי, כל השאר סתם תעשייתי."

(אמא שלי לא ממש יודעת להכין שקשוקה, אבל אין יותר עממי מאוכל של אמא, גם אם הוא לא ממש להיט...)