הלילה האחרון היה מהגרועים שהיו לי מאז השתחררתי מהכלא לפני כשבועיים. הסיוטים לא נתנו לי מנוח והמחשבות לא הרפו....רק לאחר שיצאתי לריצת בוקר מוקדמת ושחיתי בים הגלי...הצלחתי לשוב ולהירדם על החול הזהוב כשקרני השמש מלטפות את גופי וזה מתמסר להן בהנאה מרובה. כך שבו לי כוחותיי מליל השימורים הלא צפוי הזה.

לאחר שהורשעתי וניתן גזר דיני, נכלאתי באחד מבתי הכלא ולאחר קליטה ראשונית, הובלתי אזוק בליווי שני סוהרים במסדרון ארוך כשבשני צידיו דלתות ברזל כחולות. ההליכה במסדרון הארוך הזה נמשכה עבורי כמו נצח עד שאלה נעצרו ליד תא מספר 525. הם פתחו את הדלת ו"איחלו לי בהצלחה". דלת הברזל נסגרה אחרי בחוזקה ובעוד הבריחים והמפתחות נשמעו לי היטב מעברה השני,  מצאתי את עצמי בתא  אפוף עשן סיגריות  ללא חלונות ובתוכו  14 אסירים. באותם רגעים ראשונים של הלם, קלטתי שהשפה השלטת בתא הצפוף והמצחין אליו הוכנסתי הייתה ערבית. מישהו עם מבט חשדני, סימן לי באצבעו  לעבר מיטה  פנויה. טיפסתי בזריזות על המיטה נשכבתי והנחתי את תיקי מתחת לראשי כמעין כרית וכל מה שרציתי זה לישון,להיעלם, לשכוח אפוא אני נמצא..ואכן אחרי כמה דקות נפלה עלי שינה ארוכה.

התעוררתי לנוכח יבבות לא מובנות שקולן הלך וגבר. תחילה לא הבנתי מה קורה, כי אינני יודע כמה שעות חלפו מאז שקעתי בשנתי. התרוממתי על מנת להבין מה קורה ולתדהמתי ראיתי 5-7 אסירים רוכנים על הצעיר שבהם תופסים אותו בחוזקה ואחד עוד תקע לו חולצה בפה וכל אחד נכנס בו בתורו. התקשיתי להאמין למראה עיניי. אומנם ראיתי בעברי סרטים על מערכות יחסים ואונס ברוטאלים בין אסירים אבל התקשיתי להאמין שמראות כאלה יש גם במציאות ועוד בישראל מודל 2010. הייתי מזועזע ואולם, מבלי לאבד זמן קפצתי ממיטתי והתחלתי לנער אותם  מהבחור. בתא התחילה מהומה רבתי הפלאתי את אגרופיי בהם והם שברו עלי כל מה שנכרה לידם . הם היו עשרה אני הייתי אחד. התחלתי לצעוק לסוהרים ולדפוק בחוזקה על דלת הברזל. כשפתיחת הבריחים נשמעה מעבר לדלת, נשכבו כל האסירים באחת ,כולל האסיר המותקף, במיטתם, כאילו לא אירע דבר. הסוהרים שאלו אותי מה קרה ואני לתומי התחלתי לספר להם...אבל יתר "שכניי לתא" התחילו לצחוק בערמומיות ואמרו שהכול הזיות והמצאות שלי. הסוהרים שאלו אותי אם אני רוצה לראות פסיכיאטר על מנת שייתן לי כדורי הרגעה. השבתי להם בשלילה. כשננעלה שוב הדלת. קם לעברי אבו אחמד, שלימים, אני אבין שהוא היה "הראיס" של התא ואמר לי, בקול סדוק מסיגריות ובעברית עילגת. "יש לי ניסיון של 17 שנה בכלא" והוסיף, " אתה מהטיפוסים האלה שלומדים בדרך הקשה מה זה לחיות בכלא ולא להשתנקר על חברים לתא". באותו הרגע לא הבנתי שהסתבכתי ומדוע הוא אומר לי את הדברים האלה . הפניתי את גבי אליו וחזרתי למיטה חבול מהמכות שספגתי.

הנקמה לא איחרה לבוא, כעבור כשבועיים כשכבר המתח ביני לבין הכנופיה , כך כיניתי אותם ביני לבין עצמי, פג זה קרה באחת. התעוררתי לפתע באמצע הלילה, ועוד בטרם אבין מה קורה לי..מישהו הספיק לתחוב לי לפה סדין שניים לפתו אותי ברגליים ושניים בידיים. מישהו הוריד לי את המכנסיים והתחתונים ופתאום הרגשתי כאב חד החותך אותי לגזרים...לא יכולתי להתנגד לישמעאלים החזקים האלה,  כשהוא בתוכי הוא רכן עם גופו לראשי ואמר לי " זה מה שעושים למשתנקרים ומלשינים בתא אתה תלמד בדרך הקשה. מהיום אתה "הטאפט של התא". אחרי שהוא ביצע את זממו נכנסו לתוכי כל השאר,, 14 אסירים כל אחד בתוכו חגג עלי...לאט לאט איבדתי את הכרתי וככל הנראה התעלפתי. האכזרים האלה ככל הנראה פחדו והתחילו להנשים אותי ולתת לי להריח בשמים שהיו להם.....עד שהתעוררתי כולי נוטף דם מאחור....

וכך לילה לילה, הייתי "הטאפט" של אבו אחמד ועוד שניים שלושה ישמאעלים שהוא בחר. כך זה נמשך 3 חודשים עד שהועברתי מסיבות אחרות לגמרי , לאגף אחר.

הצלקת הזו, לא תגליד לעולם, ואין מרפא. אין עם מי לדבר, אין אוזן קשבת. למי אכפת בכלל??? איש איש בקונכייתו הוא. ואני רוצה להעלות נקודה למחשבה, אם אישה הייתה עוברת תקופה ממושכת של אונס ברוטאלי, כבר היו מארגנים לה מעון, מסייעים לה בפסיכולוגים ובסיוע כספי כזה או אחר. אבל לאסירים שחווים התעללות מינית מי דואג??? והסיפור שלי הוא לא יוצא דופן...מסתבר כי אין כלא בישראל שאין בו את ההתעללויות האלה, כי זו שיגרת החיים שם. 

האטימות הממסדית בנוגע לאסירים זועקת לשמיים ואין פוצה פה....

גם זו ישראל של שנת  2013 

שלכם,

בונו לוי