אהלן,

בתחילת החודש, יצאתי לחופשי, חירותי שבה אליי לאחר שלוש שנים בין כותלי הכלא. לעולם לא אשכח את הרגע בו נפתחו שערי הברזל הכבדים ומצאתי את עצמי פוסע את הצעד הראשון אל החופש. התרגשות אחזה בי, לבי פעם בחוזקה, כלא מאמין ששלוש השנים הארורות האלה מאחוריי. ואכן, חוסר האמונה, כי הכל מאחוריי היה רק בבחינת חלום או כמיהה פנימית, כי ככל שחלפו הימים מאותו רגע נפלא של יציאה לחופשי, הסתבר לי , כי מה שהיה כבר לא יהיה, ואיש באמת לא רוצה לסייע לי לחזור אל מעגל החיים הנורמטיבי.

נהפוך הוא, אנשים מתרחקים, הרשויות שאמורות לסייע לי עפ"י כל דין, מערימות קשיים עד שהן מתישות אותי, הצלקות הנוראיות מהשהייה בכלא , בתוך חברה גברית-יצרית במשך שלוש שנים אינן נותנות לך מנוח ואין מרפא ואין עם מי לדבר כי הרשויות לא באמת מתכוונות לטפל בך, החובות הכבדים שנוצרו בעת ניתוקי מהעולם, מעסיקים שמסרבים לקבל אותך לעבודה או מאידך מעסיקים שנותנים לך עבודה אבל בתנאים מחפירים תוך התעלמות בוטה מהיותך אדם שלא לדבר על כבוד האדם,חירותו חופש העיסוק וכו`.

פתאום אתה מבין שהתואר עבריין שנוסף לקורות החיים שלך, מציב אותך בתחתית ההיררכיה החברתית, כי בשנת 2013 לא באמת חשוב לקברניטי המדינה מחד ולאזרח הקטן בעל האמצעים מאידך, לשקם את האסירים המשוחררים כדי לצמצם את ממדי הפשיעה בישראל. כי מסתבר שתופעת הפשיעה מונצחת במתכוון כי יש לה תרומה לכלכלת המדינה. ומכאן, לך תתחיל לשקם את חייך לבד..למי יש כח???מאפוא להתחיל??? האמת אין לי מושג אבל אני חדור מוטיבציה ואמונה שזה אפשרי ושאני חייב את השינוי הזה לעצמי. 

שלכם,

בונו לוי