הוא היה שוטה הכפר, מעולם לא הטריח את עצמו לעשות דבר. טייל בשדות ואכל רק מה שהצליח לקטוף וללקט מהשדות. פעמים רבות ניסו להכניס אותו למסגרות מסודרות, מוסדות , משפחות מאמצות. הוא נמלט שוב ושוב לטבע, למרבית הפלא תמיד הצליח להסתדר. הוא לבש בגדים נקיים והקפיד להתקלח כל יום בנחל הקטן ליד הכפר. בנה לעצמו בקתה קטנה מגזעי עצים וגידל מספר תרנגולות מטילות. היה היה אדם מאושר, היתה לו גיטרה ישנה שמצא בערימת גרוטאות. ישב כל ערב במרפסת הקטנה שבנה לעצמו וניגן להנאתו. היה בו משהו שמשך אחרים, מין קסם, עוברי אורח שעברו ליד ביתו הקטן שמעו אותו שר ומנגן, עצרו והקשיבו, התענגו מקולו ונגינתו. תמיד קיבל אותם בסבר פנים יפות וכיבד אותם במים קרירים מהנחל. הוא היה מאושר, כל מה שרצה היה לו, חיוך נצחי היה מרוח על פניו. היה לו סוד, במערה קטנה ליד הבקתה בנה לעצמו עולם קסום. שנים רבות הוא ליקט חפצים וספרים מערמות הזבל בכפר. מחברות וספרים של ילדי בית ספר, ספרי שירה, מדע ורפואה. לימד את עצמו לקרוא וכול ערב היה מסתגר במערה ולומד בשקיקה. למרות שכולם חשבו שהוא בור ועם הארץ, הוא היה אדם משכיל. אנשים ראו אותו עומד לפעמים ובוהה באוויר שעות ללא תנועה. ריחמו עליו וחשבו שהוא לוקה בנפשו, אבל למעשה הוא היה עסוק בבעיה מתמטית, משוואה לא פטורה. חייו התנהלו על מיי מנוחות, עד ליום ששינה את חייו, הגורל רקם עבורו תוכניות אחרות. זה היה יום חם הוא טבל בנחל את גופו. בידו החזיק את הגיטרה ושר להנאתו. הוא הבחין בה מהלכת על השביל שהגיע מכוון הכפר, נעצרת על שפת הנחל. מביטה סביב לראות אם אין איש באזור, פושטת את בגדיה ותולה אותם על שיח. עומדת עירומה ומפזרת את שערה. מעולם לא ראה אישה עירומה, בחן את גופה והתפעם מיופייה. תחושת חמימות התפתחה באזור חלציו, הוא הרגיש שגופו עומד להתפוצץ. היא נכנסה למים הקרים ושחתה לעברו, התקרבה אליו וחייכה אליו. הוא היה נבוך, מעולם לא היה ליד אישה עירומה, הסתיר את חלציו עם הגיטרה. ״ מה אתה מסתיר עם עם הגיטרה״, שאלה אותו בקול ענוג. ״את זה״, הרים את הגיטרה והניח אותה על שפת הנחל. ״אני מבינה״, התבוננה בו בקפידה, ״אין לך מה להתבייש, זה טבעי״. התקרבה אליו וליטפה את גופו ונשקה לו, הוא נמס מחמימות שפתיה. למרות שלא היה עם אישה מעולם, הוא אהב אותה בתשוקה ועינג אותה. הוא לא ידע שובע, הרגיש צורך להשלים את החסר בחייו. ״כבר מאוחר היא אמרה לו, אני חייבת ללכת״, נשקה לו והתלבשה. ״לא אמרת לי מה שמך״. ״לילך, אתה לא זוכר אותי, נהגנו לשחק ביחד בילדותינו, גרנו בשכנות שהוריך היו בחיים. למעשה אנחנו נשואים כבר הרבה שנים, התחתנו בגיל שבע מתחת לעץ הגדול בחצר״. הראתה לו טבעת קטנה על זרת יד ימין, ״גדלתי קצת היא לא נכנסת לאצבע הנכונה״, אמרה לו מתנצלת. ״אני נזכר, תבואי שוב אלי, אני אוהב אותך״. ״כמובן, אתה בעלי, אהובי, אשוב שוב שאוכל לחמוק מהבית״. במשך שנה שלמה נפגשו בחשאי, הוא שינה את התנהגותו, לא עוד שוטה הכפר. דיבר עם התושבי הכפר, אנשים למדו להעריך אותו. יום אחד היא הופיעה בפתח ביתו עם מזוודה בידה, קיבל אותה בנשיקה. ״הורי גילו שאני בהריון, היה לנו ריב גדול, ברחתי מהבית, אין לי לאן ללכת״. ״אין לך לאן ללכת, שאל בפליאה, תשארי איתי אהובתי״. ״אני חוששת, איך נפרנס את הילד, מה יהיה עתידו בלי בית נורמלי וכסף למחייה״. ״תניחי את המזוודה ובואי איתי״, אחז בידה והוליך אותה למערתו הקטנה. היא פערה את עיניה, במערה היו אלפי ספרים, הושיב אותה על כסא קטן ונתן בידה שטר עם מפה. ״תביטי בשטר, כל האדמה מסביב לנחל שייכת לי, קניתי אותה. אלפי דונמים״. ״איך הצלחת מעולם לא עבדת יום בחייך״. ״זה מה שכולם חושבים, אני עבדתי קשה בסתר, הביטי״, הניח צנצנת זכוכית כבדה בידיה. הצנצנת היתה מלאה בנתיכי זהב. ״לפני הרבה שנים, עוד בהיותי ילד גיליתי עורק זהב בנחל, לאחר שהורי מתו חשבתי בליבי איך לנצל את התגלית מבלי להיחשף. הפכתי לשוטה הכפר. אף אחד לא העלה בדעתו שאני האיש העשיר בכפר. למעשה רוב האדמות מסביב הכפר הם שלי, קניתי אותם בהסתר בעזרת העורך דין שלי, אין לך מה לדאוג לעולם לא תדעי מחסור. אבל תדעי, אני לא מתכונן לשנות את חיי, אני רוצה רק להיות מאושר ולחיות בצניעות. קניתי את האדמה רק כדי לשמר אותה, להפוך אותה לשמורת טבע״. ״מתאים לי אהובי, אני רוצה רק אותך ואהבתך״. אלון |