כותרות TheMarker >
    ';

    הכל לכדי...

    למר ק' נגרם צער קל כאשר מוסך על ידה כי לא יוכל להמשיך לכתוב לה... ומי יכתוב לקולנל? לא פלא שאורסון וולס הוא בעצם קוסם... חרמנות או נמות!

    פוסטים אחרונים

    0

    לכל מאן דבעי

    1 תגובות   יום שבת, 18/5/13, 16:18

    ראשית, אני מודה מראש לקוראי שורות אלו.

    לפני שאתחיל לסכם אני שואל למה? כי בעצם הייתי ועודני פחדן, לא היה לי האומץ לעשות זאת! בקרוב ימלאו לי חמישים, מבחינתי, זה לא נעשה יותר קל, רק יותר קשה. קצת רקע; כל חיי הייתי לבד בשנים האחרונות, הרבה יותר. איבדתי את כל החברים שלי, החבר הכי קרוב חי ומתוגרר בפריז. (גם אני ניסיתי בגיל 33 לחיות בפריז, כשלתי) עם שאר החברים, מזמן, אינני עומד בקצב - הם נשואים עם ילדים, חלקם אפילו פעם שניה. (אף אני הייתי נשוי 5 שנים מגיל 24-29, אולי אפשר לראות פה מגמה- כשלתי) אני אלך אחורה בזמן לגיל 12 חזרתי בתשובה מתוך בחירה מודעת, קראתי טקסטים שהשפיעו עלי מאד, רציתי, אוף כמה רציתי להיות חלק ואפילו לשרת את אותם טקסטים בנאמנות, וללא שאלות, ככתוב. לצערי, הדכאונות באותם שנים גברו על הרצון לשרת, חזרתי בשאלה, כן, כשלתי. (את השירות בצבא עברתי בקושי רב, לא נתעכב) בהיותי בן 22 עברתי לתל אביב אחרי שחייתי שנה בקיבוץ. כל חבריי מסביב התקדמו, אף אני חשבתי שאני מתקדם - בעודי עובד בכל מיני עבודות בזויות (חייב להוסיף פה הערה- לא כל עבודה מכבדת את בעליה, רוב העבודות לא) התחלתי את חיי הבוגרים בכתיבה, כתבתי מחזה על צעיר נוצרי בן שלושים במאה התשע עשרה, תלוש מהמציאות- ששב לביתו אחרי שהות במוסד לחולי נפש, ואז הכל שב אליו  בעודו מדבר אל קולב שדרכו הוא פונה אל אהבתו הטהורה "אזמרלדה" איתה בילה לילה אחד בלתי נשכח ומאז איננו מרפה ממנה.

    המחזה התקבל ללילות יפו - כשלתי בהפקתו עוד לפני שעלה. הייתי מאד קרוב ליאוש טוטלי. גרושתי דאז, שהגדילה לעשות, לקחה מחזה שלי שהתבסס רק על תנועה (ללא מלל) והגישה אותו לפסטיבל עכו, הוא התקבל. לראשונה, בחיי התרגשתי בצורה שלא הכרתי, כל הגוף שלי רעד, לא הצלחתי לעמוד. פה התחילה ההתרסקות שלי, גם כאן, כשלתי כמפיק לפני שעלה. חיי היו חסרי טעם, התגרשתי, עבדתי בעבודות בזויות, אז בפעם הראשונה, הודיתי, שאני פחדן. איבדתי את כל מה שהיה חשוב לי, ובכל זאת לא גמרתי עם זה! אחרי שנאה עצמית מוגברת ודשדוש במקום, חברי מפריז רנן, הציע לי, לנסות קצת את מזלי בפריז ואף הוסיף שהוא מאד היה שמח לעזרתי, כי הוא החליט לביים מחזה תנועה חיבקתי את ההצעה בשתי ידיים. איפשהו, הוא התעצל להפיק את המחזה, והיות והצרפתית לא היתה שגורה בפי, והאנגלית היתה מאד בסיסית (עד היום) ובנוסף לא הבנתי את הצרפתים, שוב כשלתי, וחזרתי לארץ, ושוב, רציתי כבר לגמור עם זה... את שנות השלושים המאוחרות עברתי שוב בעבודות בזויות, החלטתי שלא עוד! בהיותי בן 41  עצמאי, ייצרתי קופסאות עץ עבודת יד עם כל מיני עיטורים, ופיתוחים, כמעט מיותר לומר, כשלתי. אח"כ באתי עם יוזמה לאחי הבכור אל בית המלאכה שלו, והתחלתי לקדם אותה, ומשם ניהלתי בפועל את בית המלאכה שלו, וגיליתי כשרון חובבני למכירות. עזבתי את בית המלאכה של אחי כדי להיות עצמאי, אני עוסק במכירות, אני גרוע בזה! אני חייב לבנק מאתיים אלף שקל. אני כשלון מהלך, אתמול הרמתי סופית ידיים, שבועות שלמים שאני מאחל לעצמי דום לב, מוות בתאונה. כל דבר אחר שיגמר מהר ואתו הסבל. כמה בן אדם יכול לסבול? די מספיק! עוד מעט חמישים. אני בלי חברים, לבד לגמרי, ערירי. פאתטי. הלב שלי שבור ברמות שאי אפשר לאחות. שאני מסתכל קדימה אני יודע שזה יהיה גרוע יותר מעכשיו. כבר חודשיים אני בוכה בלי הפסקה. את רגעי השמחה בחיי אני יכול לספור על יד אחת. אולי אני לא רוצה לקום מחר בבוקר אבל חזק מזה, אני פוחד לקום מחר בבוקר, כי אין לי סיבה. אני הולך לישון תכף, אני מותש. אני מאחל לעצמי את אשר איחלתי בכל החודשיים האחרונים, דום לב בשינה...

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/6/19 00:28:
      שימן, אתה התאום שלי. לא הרוחני, לא הגופני. התאום. מצאתי את עצמי מאוד מתקשה להבין אותך, אז הלכתי להתחלה. עברתי על כל הטקסטים שלך, וכאן עצרתי, משום שכאן מתחיל איזה סדר שאיתו אני יכול לעבוד, ואני זקוק לסדר על מנת להבין. כך בכל עניין. אמשיך לקרוא, אגיב פה ושם. תאומך, המקווה שעכשיו, בחלוף כמה שנים, אתה במצב טוב יותר.

      ארכיון

      פרופיל

      shimenben
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין