כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Serenity now, insanity later

    קישון וסיינפלד מתהפכים בקברם.
    הומור שיפיל אתכם מהרצפה לכיסא.
    לא לעדיני נפש, נרתעי גסויות ועבדי תקינות פוליטית!

    0

    הבריחה מאלקטראז - אפילוג

    6 תגובות   יום שבת, 18/5/13, 17:14

    הערת המחבר: חובה לקרוא את "הבריחה מאלקטראז" לפני קריאת קטע זה.

     

    ערן ישב על גדר האבן של הבניין מלקק את פצעיו. טוב, לך תשבע מפיצוחים.
    במידה מסויימת שמחתי לראותו, אם כי חששתי שהעניין עלול לעכב את ההתפתחויות עם אולגה במעט.
    "מה נשמע?" שאלתי אותו, "לא ציפיתי לראות אותך כאן".
    "אני בסדר" אמר ערן, "לא בטוח שניתן לומר אותו דבר על השכן".
    הוא הסביר לי שאת נחיתתו מגובה שלוש קומות בלם שכן חביב שבדיוק השקה את הפטוניות בגינת הבניין.
    "איזה אידיוט משקה פטוניות באחת עשרה בלילה?" אמרתי, "וחוץ מזה, איך אתה יודע שהוא חביב?".
    "נדמה לי שראיתי חיוך קטן בזוית פיו, כשהעיף מבט למעלה, רגע לפני שמרחתי אותו על הפטוניות" אמר ערן.
    "טרגדיה" אמרתי, "ל' מאוד אהב את הערוגה הזאת. מה מצבו של השכן?".
    "או שהוא ישן מאוד מאוד עמוק, או שמת" אמר ערן.
    כעסתי. "סיכמנו על בריחה בלי אלימות" אמרתי לו, "זה 20 to life, אתה יודע".
    ההכרה הכתה בנו, הרגנו אדם.
    לקחתי מנהיגות. "יאללה, לך קבור את האיש בערוגה, תשקה את הפטוניות ונזוז".

    בכל אותו זמן אולגה נראתה מבולבלת מעט מההתרחשויות. עד שערן חזר הרגעתי אותה בכמה פראנסוויות לוהטות ואף שידרגתי את יחסינו עם מספר חפינות שד עדינות מעל החולצה.
    "לא ראית כלום" אמרתי לה.
    "לא" אמרה, "עצמתי עיניים, אבל הרגשתי כמה חפינות שד".
    לא היתה סיבה לדאגה.

    ערן חזר לאחר מספר דקות.
    "נו?" שאלתי, "קברת אותו?".
    "הערתי אותו" אמר ערן, "ישן מאוד מאוד עמוק. הוא משקה כעת את הפטוניות. אגב, באמת בחור חביב, הזמין אותנו לערב קראוקה ביום שישי".

    "שאשים וויז?" שאלתי אותו לפני היציאה לדרך חזרה לת"א.
    הוא לא ענה.
    נסענו בשתיקה נרגעים מהערב הסוער שעבר עלינו. ערן השתרע על המושב האחורי ואולגה נמנמה לידי, חיוך תמים מרוח על פניה החמודות.
    נפטרנו מערן בריינס והמשכנו לבזל. לא ניתן היה להחנות סיכה. התמקמתי כהרגלי בכניסה לחניון שבשעה זו עבד בשיטת "אחד יוצא אחד נכנס" והמתנתי.
    בשש בבוקר התעוררתי. הסתכלתי על אולגה שעדיין ישנה שנת ישרים.
    "נראה לי שעליתי כאן על משהו" חשבתי לעצמי, "רק צריך למצוא איפה להתקלח ואני יכול להזדכות על הדירה".
    אולגה פקחה את עייניה, התמתחה והסתכלה עלי בחיוך "הגענו?" שאלה.

     

    המשך ל "הסופר, בת השכן וכל מיני בייצים".

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/5/13 20:19:
      שוב תודה, בןמזל, על הפירגונים.
        25/5/13 20:12:
      קורע
        19/5/13 17:13:
      אבל היצלתי את ערן!
        19/5/13 16:45:
      לא הבאת אותה הביתה לגבעת אולגה? לא יפה
        19/5/13 07:17:
      קבלי עדכון... חניתי!
        18/5/13 23:28:
      הגענו עד הנה למרות הכל...