כותרות TheMarker >
    ';

    המראה ואני

    0

    המשך החוויות מבית הספר והפעם מוקדש לface

    42 תגובות   יום ראשון, 19/5/13, 00:06

     

    את החוויות האלה אני מעלה במיוחד עבור face. שלולא העידוד שלה, היו נשארות במגרה.

     

    את החלק הראשון ניתן למצוא כאן

     

    אני נכנסת לבית הספר שבו ירדן אמורה ללמוד.

    אני מטיילת בחצר. ילדים משחקים שם כדורגל במרץ רב, והנה הופ הכדור נבעט מרגלו של אחד הילדים הישר אל ראשי.

    "בו-ו-ו-ם"  אני שומעת בתוך ראשי, והדבר האחרון שאני רואה הוא כוכבים.

    כנראה שעברו כמה דקות, ואני מוצאת את עצמי בחדרה של המנהלת אשר מגישה לי כוס תה.

    אני מתיישרת, ושולחת יד אל כוס התה, ואז שומעת פצפוצים אדירים בתוך הראש.

    -         כנראה שחטפו אותי חייזרים- אני שומעת את עצמי חושבת. וממשיכה לשמוע את הפצפוצים בתוך הראש, ואז אני שמה לב שגם האוזן מצפצפת.

    אני מנסה לשחזר לעצמי את החטיפה ואז נזכרת שילדים שיחקו כדורגל בחצר והכדור פגע בראשי.

     

    -         אני לא מבינה,- אני אומרת למנהלת בית הספר- כדורגל זה משחק אלים, ילדים רכים עוברים כאן בחצר, מה שקרה לי יכול לקרות גם לילד בן 6. למה אתם לא בונים גדר שתפריד בין הכדורגל לבין הילדים האחרים שמשחקים בחצר.

    -         אין תקציב.- אומרת המנהלת ביבושת.

    -         אבל ילדים עלולים להפגע. –אני אומרת וחושבת בדאגה על ירדן הקטנה.

    -         אין מה לעשות – מושכת המנהלת בכתיפיה באדישות.

    -         אני יכולה לתבוע אתכם. – אני אומרת לה.

    -         כן.- היא עונה, שום דבר לא מצליח להזיז אותה מאדישותה.

     

    הייאוש מתחיל לזחול בתוך גופי. הוא היה קר, מצמרר.

    -         אני יכולה  אולי לטייל כאן בבית הספר, ולצפות בכיתות? – אני שואלת

    -         כן. בודאי- עונה מנהלת בית הספר, ופתאום היא זונחת את האדישות וגאווה ממלאת את קולה.

     

    אני יוצאת מחדר המנהלת, ומטיילת בחצר.

    אני רואה התקבצות של 4 ילדים גדולים ליד הברזיה. לידם ילד קטן מנסה להגיע אל הברז, לשוא. הגדולים לא נותנים לו. בכל פעם שהוא מנסה להגיע אל אחד הברזים זזים הילדים הגדולים לכיוון הברז, כך שהם חוצצים בינו לבין הילד הקטן.

    הילד הקטן מתייאש, ופונה ללכת. בדיוק באותו רגע עובר במקום ילד נוסף וטופח לו לקטן על גולגלתו הצמאה. זה האחרון פולט  "אי" ומזדרז לחזור לכיתתו.

     

    אני מסתכלת על המנהלת שנשארה לעמוד בפתח חדרה.

     היא עומדת ובוהה בי. נדמה לי שלא הבחינה כלל במתרחש בחצר.

     

    צלצול.

    ***

     

     

    ולסיכום: איך חשבנו להשאיר את ירדן לhomeschooling 

     

    - שום דבר רע לא יקרה לירדן אם לא תשב  שש שעות בכיתה על הכסא הקשה ששובר לה את הגב - אמרתי יום אחד לאורי.

    - זה נכון – אמר אורי –  הישיבה הזקופה הזאת באמת הורסת את החיים.  אני זוכר איך לא מצאתי לעצמי מקום כשהייתי  בכתה, עד שנאלצתי לחרוט מידי יום בעיפרון את עצבי על שולחן העבודה. המורה נאלצה להעביר אותי מולה ועטפה את השולחן בשכבת  ניילון עבה כדי שלא ייהרס מן החריטות. אבל ירדן צריכה ללמוד, לא?

    - אז זהו, שלא. – אמרתי.

    - אז איך היא תדע את החומר שלומדים?

    - לא מבית הספר.

    ???

    - בבית הספר היא לומדת לזרוק כדורי נייר ולפגוע בחבריה לכיתה בלי להיפגע. היא לומדת להשים את עצמה כלא שומעת כאשר הילד שיושב לידה קורא לה "יה מפגרת! זוזי!" כאשר הילדה מאחוריה דוחפת את השולחן שלה על ירדן היא לומדת איך לספוג את החבטה בלי שתכאב לה מדי. היא לומדת לא להקשיב לצעקות המורה שנכנסת מידי פעם לכתה וקוראת לילדים "שקט," ו"מי שמפריע אני רושמת על הלוח." היא גם לומדת שאם היא רוצה ללכת לשירותים עליה לבקש רשות ולשכנע את המורה שהיא רוצה להשתין ולא לשתות, חס וחלילה, כי אסור לצאת מהכיתה לשתות מים.

    - נו... – אומר אורי.

    - זה לא הכל. בהפסקות היא לא מעיזה לרדת לחצר שמא מישהו יפגע בה באבן. להתנדנד על הנדנדות ויתרה מזמן, כי בפעמים האחרונות דחפו אותה והיא נפלה ונפצעה.

     

      

    אני מרגישה איך זעמו של אורי הולך ומתמלא:

    - אני אגש לדבר עם המנהלת...

    - בבקשה,-  אני אומרת בחיוך. – אני מקווה שזה יעזור ...

    - אני מבין שגם את זה כבר עשית? – מהמהם אורי. עכשיו הוא ממש זועם.

    - כן. אבל אולי אם תיגש אתה, אתה יודע...

    - אולי צריך לגשת למחלקת החינוך. – אומר אורי.

    - תיגש, - אני אומרת לו. – תענוב עניבה כשאתה הולך לשם. תפגוש מנהלת ופסיכולוגית, אין ספק שזה יתנהל אחרת מול גבר עם עניבה.

    אורי מסכים. הוא קובע פגישה והולך מצוחצח לגמרי. אחרי שעתיים הוא חוזר, מהורהר.

    - נו איך הלך? - אני שואלת בסקרנות

    - צדקת. הן מתקפלות מול גבר  בעניבה. אבל זה לא עזר הרבה. אין אלימות בנווה עדר.

    - אין אלימות?! – אני שואלת בתימהון.

    - לא. אין אלימות. הן הבטיחו שאין אלימות. בטח לא יותר מבכל מקום אחר בארץ.

    דרג את התוכן:

      תגובות (42)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/4/14 20:12:

      חזרתי אחרי חופשה קצרה או ארוכה.

      ועכשיו אני רואה שהבטחתי המשך ולא הבאתי. אפשפש במעשי ובאמתחתי - ונראה מה יהיה הלאה.

      התגובות ממש אבל ממש חשובות. לא מחקתי את הפוסט בזכותן.

      ותודה שהזכרת לי.

       

       

      צטט: נערת ליווי 2014-03-31 01:38:27

      קראתי עכשיו שוב.

      גם את התגובות.

      חיפשתי את ההמשך. 

       

      אז בינתיים אולי מילה על תכנים ושיווק (לא בהכרח באותה נשימה)

      בתי ספר ומורים (כן ולא לחיים)

      וחברה.

       

      אנשים ובני אדם. נמצאים או לא באותם מקומות.

      הגובה שלהם. הפיזי לא ממש משנה.

      אפשר תמיד להתווכח מאיפה הם באים.

       

      אם זו גאוגרפיה / בית / סביבה או תורשה.

      זה אולי לא קשור רק למה שנעמה כתבה למעלה כאן (או לפני או אחרי) 

      וכאמור גם לתגובות, 

       

       

      לילה טוב. 

        31/3/14 01:38:

      קראתי עכשיו שוב.

      גם את התגובות.

      חיפשתי את ההמשך. 

       

      אז בינתיים אולי מילה על תכנים ושיווק (לא בהכרח באותה נשימה)

      בתי ספר ומורים (כן ולא לחיים)

      וחברה.

       

      אנשים ובני אדם. נמצאים או לא באותם מקומות.

      הגובה שלהם. הפיזי לא ממש משנה.

      אפשר תמיד להתווכח מאיפה הם באים.

       

      אם זו גאוגרפיה / בית / סביבה או תורשה.

      זה אולי לא קשור רק למה שנעמה כתבה למעלה כאן (או לפני או אחרי) 

      וכאמור גם לתגובות, 

       

       

      לילה טוב. 

        6/6/13 17:08:

      צטט: זיוה גל 2013-06-06 14:48:01

      בית הספר הוא מראה של החברה, הולך ונעשה יותר ויותר אלים.
      מערכת השיווק הולכת ונעשית הרבה יותר בוטה והתכנים הולכים ונעשים יותר ויותר רדודים.

       

      נכון.



        6/6/13 14:48:

      בית הספר הוא מראה של החברה, הולך ונעשה יותר ויותר אלים.
      מערכת השיווק הולכת ונעשית הרבה יותר בוטה והתכנים הולכים ונעשים יותר ויותר רדודים.



        23/5/13 13:47:

      תודה רבה לכל המגיבים.

      אני פשוט לא יכולה לענות לכל אחד מכם עכשיו.

      אבל קראתי כל אחד ואחד מכם בתשומת לב ובכבוד הראוי, גם כאשר הדברים שנכתבו לא תמיד תאמו

      את השקפותי ועמדותי.

      אני מקווה שבקרוב אוכל לכתוב פוסט מסכם עבור כל התגובות כאן ובפוסט הקודם שלי

      ובפוסט ההבאאתייחס אל הרעיונות והדעות שנכתבו כאן.

      ושוב תודה רבה רבה למי שטרח וקרא והגיב. באמת. מעומק הלב.

        22/5/13 23:18:
      לפייס - "אני לפחות למדתי בגיל די צעיר מה זה אומר לעמוד על שלי." אז זהו בדיוק, שלא! לעמוד על שלך למדת ברחוב. בגלל זה נקרא "חוכמת רחוב". אם בכלל למדת את זה, כי כנראה זה בא מובנה באופי. בכל מקרה, בבית הספר בטח שלא למדת אתזה כי שם מלמדים לשתף פעולה ולוותר!
        22/5/13 12:37:
      עוד פוסט חשוב שהעלית. כן, בתי הספר באמת נורא מפחידים. גם בתור ילדה נורא פחדתי תמיד מהכדורים של הילדים ששיחקו כדורגל/כדורסל/מחניים וכו'. מוזר לדעת שאין מורה משגיח בחצר בזמן ההפסקות. עד כמה שידוע לי צריך להיות מורה תורן ואולי אפילו שניים המשגיחים בהפסקות, אחד לפחות בחצר והשני אולי בשטח הבניין. התיאור שלך את הילד שלא יכול להגיע לשתות מים, פשוט מקומם! אני בהחלט מבינה אותך כאמא שאינך יכולה לקבל את זה. אולי תדברי עם הורים נוספים ותזמו פגישת הורים-מורים שאתם ההורים הם יוזמיה, ותעלו שם את כל מה שאתם רואים כנכון לטיפול. המורים צריכים לדעת שההורים הם גם צד בבית הספר. דליה המורה (המחנכת?) צריכה לדעת שכשאת מדברת איתה את רוצה יחס ולא שהיא תסלסל מולך בסיגריה שלה (מותר בכלל בשטח בית הספר לעשן?). היא צריכה לדעת שכשאת מדברת איתה על משהו שנראה לך כמו נסיגה מסוימת בהתנהגותה של בתך, את ראויה לכל ההתייחסות מצידה, כולל ניסיון להבין מה קורה לילדה. עצוב לקרוא את הפוסט הזה ואת קודמו. אולי זה באמת מסביר למה יש הורים שמחליטים על בית ספר ביתי, בו הם גם המורים וגם המחנכים.
        22/5/13 11:48:
      אני לא מתפלאת כבר זמן רב ידעתי שבתיי הספר הם חסריי אונים בקשר להכל
        22/5/13 10:10:
      יש, הייתה ותהייה אלימות כל עוד נותנים לילדים להיות אלימים. אולי צריך הורה אחד עם ביצים שיתבע את מנהלת בית הספר ומחנכת הכיתה על אלימות כלפי ילדו. שיתבע על רשלנות בביצוע תפקיד, על הפקרה, הזנחה על המצאת המקלחת לא יודעת על מה. אולי זה יזיז משהו. שההורים יסכימו לקחת חופשה מן העבודה ויסרבו לשלוח ילדים לבית הספר עד ש... לפעמים מספיק שמפטרים שני מורים כדי שהאחרים יבהלו. לא יודעת אבל הכי חשוב שילמדו. הילדים יוצאים משם בורים וזה מדאיג אותי יותר. ילד לומד הוא י לד עסוק
        22/5/13 04:31:

      נעמה,

       

      חזרתי אחרי הצלצול, לסיכום שלך ל- homeschooling 

      לא סתם חזרתי אחרי קצת זמן.

      אמרתי כבר שיש לי סיבה ואני מדברת רק עלי. אז כן, אפילו אז מזמן הייתה אלימות גם בבית ספר היסודי וגם יותר מאוחר, מה שקצת פחות רלוונטי. ועדיין, אני באופן אישי [אני מתייחסת לזמנים שלי] שמחה שלמדתי שם.

       

      כי עם כל מה שהיה אז לפחות לא ממש טוב, עם הילדים, עם המורים שלא ידעו איפה עובר הגבול, מי צריך לקבל על הראש, זה שהתחיל והרים ידיים [אני מדברת על יותר מאחת. על חבורה] אני לפחות למדתי בגיל די צעיר מה זה אומר לעמוד על שלי.

       

      ונכון, לא יכולה לתת את כל הקרדיט לבית-ספר, אבל כנראה שחלק מכל הקומבינציה של "טוב-לב" מולד של חבורה מאזור גאוגרפי לא רע בכלל, נתנה לי באופן אישי קצת כלים לגדול עם יכולות להשתלב בחברה לא פשוטה.

       

      מה שאני כותבת פה. איך שאני כותבת פה, למרות שאני לא ממשיכה לכתוב ולפרט סיפורים, זה אחרי שקראתי את כל התגובות.

      כמובן שוב את החלק הראשון, ותכף אני מחפשת לך משו שכתבתי מזמן ושולחת לך. [זה לא טיזינג למי שקורא תגובות, זה כדי שתדעי שבלי לדעת הכל, קלעת לי בול בפוני]

       

      אז שוב תודה גדולה. וזו בהחלט נקודה לא פשוטה. וכן, לפעמים אני יותר מאוהבת להתלבט בקול רם, בעיקר אצל אנשים ומקומות שמרגיש לי נוח והרבה יותר מזה. גם,

       


        22/5/13 01:41:

      צטט: נעמה ארז 2013-05-21 15:39:17

      הגיע אלי הבוקר הקישור הזה:

      http://cafe.themarker.com/post/2763921/

      אני חושבת שכדאי לרוץ לקרוא שם

       

      תודה על ההמלצה.

      (מדובר בפוסט המזכיר להורים שאם ידוע לכל שבתי הספר הם מקום מסוכן ולא חינוכי- אז מדוע הם ממשיכים להפקיר שם את בניהם?)

       

        21/5/13 15:39:
      הגיע אלי הבוקר הקישור הזה: http://cafe.themarker.com/post/2763921/ אני חושבת שכדאי לרוץ לקרוא שם
        21/5/13 07:36:
      אחרי שההורים דרכו על המורים, וחיסלו את תנועות הנוער, הם גידלו ילדים כאלה שבגללם יורדים הישראלים לחו"ל........ המנהלת אינה מנהלת, כמו שההורים אינם הורים. והילדים אינם יודעים לשקר אלא אם הם למדו הכל ממישהו. מיהו "המישהו" הזה?
        21/5/13 01:53:
      חבל על ירדן, וחבל על כלל הילדים, העובדות ידועות והאמת חזיתי באלימות הזאת כבר לפני והיא זחלה אז, תולעת שהפכה למפלצת.
        20/5/13 17:51:
      מזעזע מה שקורה בביתי הספר .. ושוב אנו מגיעים לנקודה שהכל מתחיל מהבית ....מגיל קטן מאוד לפחות מגיל שנתיים. זה מה שיש לי לומר אם כי לצערי אין לי ילדים . והאמת , לא הייתי יכולה לעבור על זאת בשתיקה מול אכזריות של ילדים והאמפוטנציה של המורים והנהלת בית הספר..עצוב
        20/5/13 16:01:
      לתמרה ולעוד כמה ש"הזדעזעו" - אני בכלל לא הזדעזעתי. המצב הולך ומחמיר כבר 30 שנים לפחות. מאז שהמורים הן מורות שרק רוצות משרה שתהיה להן נוחה עם הילדים בחופשים בבית ושבנוסף הן בדרך כלל מתחתית החבית מבחינה אקדמית. וגם, וזה כבר לוונוס - מאז שהכניסו את הרעיונות החדשניים מבית היוצר של מגדלי שן ובראשם - 1) לתת חכה, לא לתת דגים 2) לתת מרחב לילד. ככל שהעמיקו את שני העקרונות האלה ירדה ישראל ממקום מכובד במבחני מיצב בינלאומיים אל תחתית הרשימה. וזה עוד לפני שדיברנו על האנרכיה (=מרחב) שהביאה איתה את האלימות. ואת עוד רוצה להעמיק עוד יותר. נו, במצב שכזה שבו הרעילו כבר גם את ההורים, באמת עדיף כבר חינוך ביתי. אין שום סיכוי לצאת מהביצה הזאת.
      אם מערכם החינוך הייתה חברה פרטית היא כנראה הייתה היום בפשיטת רגל או בחדלות פרעון. מזל שלילד שלי יש עוד 5 שנים עד לתענוג הזה. אולי משהו ישתפר עד אז... כנראה שום דבר.
        20/5/13 12:19:

      קראתי את שני הפוסטים, וכמו רבים הזדעזעתי.

      לא שמערכת החינוך היום כל כך טובה, ולא שמשכורות המורים ראויות, אך בואו נכניס את הדברים לפרופורציה זה לא המצב האופייני בכל בתי הספר בארץ.

      ילדי למדו בשלושה בתי ספר יסודים שונים, בשתי ערים שונות.
      אני אישית למדתי בארבעה בתי ספר יסודים ברחבי הארץ.

      לאו דוקא בישובים עם רקע סוציו-אקונומי נמוך או גבוה.

      כתלמידה וכאם חוויתי מנהלים שהתחלפו באותו בית הספר, ואיתם האוירה.
      מחנכת שהתחלפה.
      מורים חדשים ורעננים וגם ותיקים.

      שני גורמים משפיעים ויוצרים את האווירה בבית הספר-
      הצוות החינוכי, ובראשו המנהל (בימנו זו בדרך כלל מנהלת)
      והחינוך בבית.

      זה לא הולך אחד ללא השני.
      אתם יכולים לצקצק והניד את הראש, על מערכת החינוך וכמה המצב גרוע

      אבל
      אם הצוות החינוכי לא מבצע את הצד שלו
      אם ההורים לא משתפים פעולה

      זה מה שקורה.

        20/5/13 10:29:
      קראתי, נעמה היקרה, את שני החלקים - את הראשון אתמול ואת השני היום..........אי אפשר היה לקרוא בבת אחת........ואני מתמלאת דאגה וחשש: זה כל מה שקורה בבתי הספר שלנו......? זה עצוב מכדי להיות אמתי....ולאן זה מוביל מכאן.......?
        20/5/13 09:08:
      מבינה את מה שאת אומרת , יש בילדים אכזריות וחוסר אמפטיה....זה נכון. אבל לאט לאט מבינים במערכת החינוך שהם צריכים להתאים את עצמם לתקופה ולתת לילדים יותר מרחב בחירה מאשר לימודים פרונטליים בכיתה...ככל שיהיו לילד יותר כלים יוכל לבחור בחירות טובות יותר...כמו להמנע מאלימות או להוקיע אותה.
        20/5/13 08:39:
      העניין שבית הספר חשוב לא כל כך בגלל הלימודים שבו אלא בעיקר בגלל הכישורים החברתיים שרוכש לעצמו הילד. לילד שלומד בבית יהיה קשה להתמודד עם "העולם" כשיגדל. כולנו רוצים להגן על ילדינו אבל אם נעטוף אותם בצמר גפן באזשהו שלב ה"הצמר גפן" יוסר וזה יהיו לילד קשיים להגן על עצמו. המסקנה היא שצריך לחפש לילד בית ספר טוב באיזור מגורים משובח ואז הבעיות שהזכרת במאמרך יוחלשו...
        20/5/13 08:17:

      לפני הכול, תודה ל-FACE על הבקשה/המלצה

      להגיע לכאן ולקרוא את שתי הרשומות הללו שלך.

      (-:

      ולעניין עצמו -

      אין לי ספק שתיארת ברשומות הללו מצב קיים, מציאות

      איומה ונוראה. ועל כך מגיע לך שאפו גדול.

      בשנים האחרונות יצא לי להיות מספר פעמים בבית-ספר

      יסודי באחד מהישובים ה..., יותר..., יוקרתיים בארץ.

      המראות שאותן תיארת פשוט..., אינם קיימים שם.

      לאחר הקריאה של שתי הרשומות שלך, העברתי בראשי

      כמה מחשבות, כאשר אחת מהן, למרבה הבושה (שלי...)

      קישרה את המצב המצויין בבית הספר שבו נכחתי לבין

      בית הספר אותו את תיארת, ברקע הסוציו-אקונומי...

      מחשבה שניה שלי על מחשבה נואלת זאת, פסלה זאת

      על הסף!!!

      נכחתי גם בבית ספר יסודי בישוב אחר, ישוב שהרקע

      הסוציו-אקונומי שלו נמוך בהרבה..., וגם שם לא נתקלתי

      באווירה האלימה, זאת שהזכרת ברשומות שלך...

      מדוע? שאלתי את עצמי..., והתשובה לא איחרה להגיע.

      בשני בתי הספר הייתה הנהלה תקיפה, שלא היססה

      בטיפולה במקרים שרק החלו לזלוג לעבר אלימות.

      מורים היו פרוסים בחצרות, בזמן ההפסקות. דוחות שבועיים

      על תלמידים בעייתיים היו נשלחים אל בית ההורים ואל

      היועצת הפדגוגית של הרשות המקומית.

      המנהלת וסגניתה היו מסתובבות במשך היום בחדרי הלימוד

      ומוודאים קיומה של שיגרת לימודים נכונה וראויה.

      כול מקרה של אלימות נרשם ותועד. יתירה מזאת - כול מקרה

      שכזה הפך להיות נושא לדיון בכול כיתה במסגרת שעת לימודים

      נוספת אשר נוספה לסך שעות הלימודים השבועית.

      זה לא קשור לתקציב!!!!!!!!!!!

      זה קשור לניהול בית הספר ע"י כוח האדם הנוכח שם.

      אם יש בית ספר, כפי שמתואר ברשומות שלך, אשר אינו מנוהל

      כך - על ההורים לדרוש ובתוקף את החלפת הצוות. על ההורים

      להיות מעורבים יותר בניהול בית הספר. עליהם לשמור על קשר

      הדוק יותר עם הנהלת בית הספר ועם צוות ההוראה.

      את תיארת מצב אשר הצליח להתדרדר אל כאוס מוחלט ובעיניי

      זהו תהליך מתמשך פרי הזנחה של תקופה ארוכה...

      בתור הורים, עליכם לעמוד על זכותה של בתכם ללמוד באווירה

      נעימה וחסרת אלימות.

      נסו לעניין הורים נוספים וערבו אותם במה שקורה.

      פנו באופן אל המועצה הפדגוגית באזור מגוריכם ודווחו להם

      באופן תדיר על מהלך העניינים.

      הקימו וועדת-היגוי בה יהיו שותפים ההורים וצוות ההוראה, וקיימו

      ישיבה שבועית בה ידונו אירועים שונים, כולל אירועי-אלימות

      מכול סוג ומין.

      בהצלחה!

        20/5/13 08:07:

      קל להאשים את מערכת החינוך.

      אבל המקסימום שניתן לומר עליה זה שהיא לא מצליחה לתקן את מה שקלקלו בבית.

      שלושת הילדים שמונעים מהילד הקטן לשתות בברזייה לא קיבלו את הרוע הזה בבית הספר.

      הם הביאו אותו מהבית. אולי ככה מתנהג אליהם האח הגדול בבית (בלי שההורים ידעו או יתערבו)

      אולי גם ככה מתנהג אבא אל אמא. והם רואים ומיישמים.

      אז כן, מצער שמערכת החינוך לא מצליחה להתמודד ולתקן את מה שמקלקלים במקום אחר

      אבל הבעייה הרבה יותר חמורה ממנהלת אדישה כזו או אחרת.

      לימוד עצמי בבית? לא בטוח שזה הפתרון

      אם תחזיק את הילד בבועה מנותקת עד גיל 18

      הוא יקבל את הזאפטה לפנים בצבא ובצורה הרבה יותר קשה.

        20/5/13 07:49:

      מה לא הבנת? לאור המתרחש והמתואר כאן אחד הפתרונות הוא אכן לימוד ביתי. במקום לנסות להלחם במערכת מלחמה שכרגע נראית די אבודה. לידיעתך, לימוד ביתי היא אופציה שהיא קודם כל חוקית וגם קיימת ושרירה. רק אתמול שמעתי ברדיו אמא שבנה הנכה היה נתון להתעללות בבית ספרו. כל הדיבורים עם "מחנכיו" לא עזרו. הם בכלל לא הבינו או לא ניסו להבין מה הנכות שלו ומדוע אינו "משתף פעולה". אז הוא לומד בבית.

      אותה אמא אליה הפניתי מלמדת את ילדיה בבית. אחה"צ הם יוצאים לשחק עם הילדים בשכונה. חיברות לא חסר להם. זה לא שכופים עליהם ניתוק מהחברה, ממש לא. רק מונעים מהם את האלימות ליד הברזיה, את המורות האנלפבתיות עם הבריסטולים הורודים, את שיטת הבדידים האווילה, את שיטת המילה כמכלול המטומטמת, וגם, מחיר נורא, את הכיף של העפת עיסות ניר מרורייות אל התקרה.

        

      צטט: נערת ליווי 2013-05-19 20:35:44

      צטט: אטיוד5 2013-05-19 18:46:22

      אם תירצי אקשר אותך עם אמא שמחנכת ומלמדת את ילדיה בבית.

       

      אני בוהה בתגובה שלך.

      לפעמים אני לא מבינה אותי.

      לפעמים אני מה זה לא מבינה אותך.

      הפעם אני ממש לא מבינה אותך. כאילו מה?

       

      אני מנסה למצוא מילה שלא תכלול את המילה "גטו" ולא מוצאת עכשיו. זה באמת נראה לך פתרון למה שכתוב פה?

      כאילו זה מה שיצא מכל מה שקראת? בידוד, אינטרנט, אבא, אמא , עוד אחות וחצי (משפחה ממוצעת לא?) וכלב. שכחתי כלב במושב. אחל'ה דרך לגדול, בעיקר לעשות סדר במערכות חינוך וכל היתר.

       

      שאפו גדול...

       

      < אם לא הבנתי וזה בהחלט יכול לקרות א' אני מתנצלת מראש >

       

        20/5/13 07:48:
      עולם אכזר.... אותם ילדים שאח"כ יהפכו לבוגרים ומה הם למדו ? .... גם לי יש כמה זיכרונות מאוד לא טובים מתקופת בית הספר....
        20/5/13 06:58:
      ראשית- face, תודה על ההמלצה. אני שמח שקראתי. אני חסר מילים. אנחנו מדברים כל כך על חינוך לערכים, ומתפלאים מה קרה, ומדוע האטימות והאלימות והרכושנות ועל הרעות החולות שיש בחברה הישראלית, והנה בלי מאמץ, בסיפור פשוט ומאיר עיניים נאמר הכל. כל ההיסטוריה שלנו, שמתחילה באטימות ובאלימות שבבית הספר.
        20/5/13 05:55:
      מסוג הדברים שהיו צריכים להיות בכותרות הראשיות בתקשורת הישראלית הרדודה... אבל לא...
        20/5/13 02:49:

      אחת הבעיות שזו כבר לא כיתת עדר, אלא נווה עדר. וכן. יכולים לכעוס עלי, אבל אני לגמרי מתכוונת לא רק למורים [נכון, לא לכולם] אבל גם להורים שבאים לא מעט פעמים ולא ביחידים לחנך את המורים [דווקא היותר מחונכים] ועוד עושים את זה ליד "מנהיגי" כיתת עדר ועושי דברם.

       

       

      את יודעת נעמה, זה מדהים. [מדהים או מדאים? ] כל פעם שאני קוראת, אני נזכרת בעוד איזה סיפור. ברור שהפעם זו הברזייה, אבל גם שעור התעמלות חסר סובלנות. ואת מכירה אותי. אני לפחות מעולם לא הייתי נורא שבירה.

      פעם אחרת שעור חקלאות. כן. יש בתי ספר שיש להם לא רק פינת חי, אלא גם חלקות נחמדות וירוקות. זה לא יאומן לאן את מעיפה אותי במחשבות....

       

      מחר. לתגובות. ותודה גדולה. גדולה. גדולה.

        20/5/13 00:47:
      צריך להחליף את התלבושת האחידה בשכפץ
        19/5/13 20:54:
      למרות ה"שידור החוזר" נהניתי :)
        19/5/13 20:35:

      צטט: אטיוד5 2013-05-19 18:46:22

      אם תירצי אקשר אותך עם אמא שמחנכת ומלמדת את ילדיה בבית.

       

      אני בוהה בתגובה שלך.

      לפעמים אני לא מבינה אותי.

      לפעמים אני מה זה לא מבינה אותך.

      הפעם אני ממש לא מבינה אותך. כאילו מה?

       

      אני מנסה למצוא מילה שלא תכלול את המילה "גטו" ולא מוצאת עכשיו. זה באמת נראה לך פתרון למה שכתוב פה?

      כאילו זה מה שיצא מכל מה שקראת? בידוד, אינטרנט, אבא, אמא , עוד אחות וחצי (משפחה ממוצעת לא?) וכלב. שכחתי כלב במושב. אחל'ה דרך לגדול, בעיקר לעשות סדר במערכות חינוך וכל היתר.

       

      שאפו גדול...

       

      < אם לא הבנתי וזה בהחלט יכול לקרות א' אני מתנצלת מראש >

        19/5/13 19:45:

      צטט: דוקטורלאה 2013-05-19 12:53:25

      לשלוימה, באחת מארצות סקנדינביה הרג מטורף ילדים רבים בנופש.

      באשר לקנדה, ידוע על האנטישמיות ששררה בה, בייחוד בימי מלחמת העולם השנייה. היו השפעות אנטישמיות מגרמניה ומארצות הברית.  הפגיעה לא היתה באדם היהודי ברחוב, אלא במוסדות הלימוד.

       

      לנעמה, בעלי ואני למדנו בבית הספר היסודי בתל-אביב, שהיה בשעתו הגדול ביותר במזרח התיכון. בכל כיתה היו מעל ל-45  תלמידים, (בכיתתי - 54) והיו מספר מקבילות לכל כיתה מא' עד ח'. היו בבית הספר מנהל ראשי ושלושה סגני מנהל. כמו כן, מרפאה שכללה רופא ואחות ראשית, ואחיות נוספות, מרפאה שיניים עם רופא שיניים וסייעת, חדר אוכל ל-400 אוכלים במחזור אחד,   ומטבח שהכין את האוכל.  היתה בבית הספר ספרייה גדולה להשאלת ספרים ולקריאה במקום. באחת החצרות, גר בבית קטן, השמש של בית הספר. כמובן שהיו מזכירות וכוח עזר לניקיון. היתה אלימות? בוודאי שהייתה. אבל היא דוכאה ביד רמה. ליד הבירזיות היה תורן ומורה. ליד השירותים כנ"ל. בחצרות, היו פזורים מורים ומורות בהפסקה. בית הספר היה בעל שלוש וארבע קומות. והיו בנוסף הבניין החדש והישן. שהיו בני שתי קומות. בכל כניסה היו מורים שדאגו לעלייה ולירידה בטוחה במדרגות.  אסור היה לרוץ בפרוזדורים, והיה מי שהשגיח על כך. בהישמע הצלצול להיכנס לכיתות לא היה ילד שנשאר מחוץ להן. כל זאת בפיקוח. גם של תלמידי הכיתות הגבוהות.

      אינני מצפה לבניית בתי ספר ענקיים כאלה, אבל מה קרה לפיקוח על בתי הספר בימינו? בזמן האחרון מדברים רק על אלימות ולא על רמת ההוראה. התוצאה תהיה בניית בתי ספר קטנים פרטיים באישור שלטונות החינוך.

       

       

       

      מכיוון שהתייחסת למה שכתבתי אענה לך

       כפי שכתבת מטורף אחד חדר לכפר נופש,

      זה קורה בארצות הברית גם כן פעם בחודש בממצוע אבל היוצא מן הכלל כנראה מעיד על הכלל ..

      לגבי האנטישמיות , לצערנו אנטישמיות בזמן מלחמת העולם השניה היתה בעוד כמה מדינות אירופאיות נאורות _לא רק גרמני אוסטריה הולנד צרפת בלגיהוהרשימה עוד ארוכה.

      אנחנו מדברים על ההווה - שהרי גם בספרד לפני 500 שנה היתה רדיפה של יהודים...

      המודל העכשווי של מערכת החינוך בקנדה וגם בסקנדינביה הוא מהמובילים בעולם,

      באף מדינה בעולם הנאור אין ריסוסי רחוב של ממות ליהודים, אין פסקי הלכה של אנשי רוח ומנהיגים קהילתיים שאוסרים על השכרת דירות ליהודים 

      ונוער מג'ב היה רק בגרמניה לפני 70 שנה- אז קראו לזה כמובן "היטלר יונגרן"

       

      תעשי לי טובה

       בפעם הבאה כשיש גילויי גזענות כלשהם בארץ תנסי לשנות את זה ליהודים ואז נדבר

      האם ההתנפלות על העובדים הזרים בדרום תל אביב בעידוד פוליטיקאים לא מזכיר לך את האווירה של לפני ליל הבדולח?

       

       

        19/5/13 18:46:
      אם תירצי אקשר אותך עם אמא שמחנכת ומלמדת את ילדיה בבית.
        19/5/13 18:23:

      ברוטוס:  מהר לחלץ את ירדן משם

       

       

      נטוס:     לפני שנים יצאנו לשהות בחו"ל ואני התעקשתי לצאת מספר חודשים קודם לסייר בבית הספר ולבחור את מקום המגורים לפי בית הספר הנכון לבן הצעיר, זה הוכיח את עצמו והיה שווה את כל הטרחה

       

      ..

        19/5/13 17:13:

      אני מקווה שירדן כבר לא נמצאת בבית הספר הזה.

      כמו שיש טעימות לפני חתונה יש לבדוק בית ספר לפני המעבר אליו.

       רשה להאמין שיש עדיים בתי ספר כאלה.

      קשה להאמין שיש עדיין מורים/מחנכים כאלה.

       

        19/5/13 16:12:

      צטט: דוקטורלאה 2013-05-19 12:53:25

      לשלוימה, באחת מארצות סקנדינביה הרג מטורף ילדים רבים בנופש.

      באשר לקנדה, ידוע על האנטישמיות ששררה בה, בייחוד בימי מלחמת העולם השנייה. היו השפעות אנטישמיות מגרמניה ומארצות הברית.  הפגיעה לא היתה באדם היהודי ברחוב, אלא במוסדות הלימוד.

       

       

      סליחה שאני נדחפת עם תגובה שנראית בלתי קשורה, אולם היא קשורה בהחלט

      (ברגע הראשון כמעט כתבתי "אבל היא קשורה" ואז תיקנתי את העברית שלי) להזכיר לכולנו את הדבר הנלוז שרצח בפורים אנשים רק כי הם מאמינים באלוהים אחרים משלו ולא אמורים לחיות אתו על אותה אדמה?

       

      מה בדיוק הקשר בין אנטישמיות בקנדה? כל יהודי שלא יודע להתנהג ליהודי אחר, או מספר בדיחות על השואה גם הוא יכול להקרא אנטשמי באותה נשימה... את רוצה סמנטיקה? אז בבקשה, הבה ננתח את משמעות המילה אנטי+שמי. מי היו השמים? לא רק היהודים.

      להזכיר עוד משפט שנאמר באותה תקופה? לגבי האיש עם הספר הלבן והנאצים מהצד השני של התעלה?

      להוציא דברים מהקשרם, אפילו אני יכולה.

      אנא, בואו נישאר במה שנעמה כתבה. יש פה די חומר ענייני לדון בו.

      תודה

       

       

      לנעמה, בעלי ואני למדנו בבית הספר היסודי בתל-אביב, שהיה בשעתו הגדול ביותר במזרח התיכון. בכל כיתה היו מעל ל-45  תלמידים, (בכיתתי - 54) והיו מספר מקבילות לכל כיתה מא' עד ח'. היו בבית הספר מנהל ראשי ושלושה סגני מנהל. כמו כן, מרפאה שכללה רופא ואחות ראשית, ואחיות נוספות, מרפאה שיניים עם רופא שיניים וסייעת, חדר אוכל ל-400 אוכלים במחזור אחד,   ומטבח שהכין את האוכל.  היתה בבית הספר ספרייה גדולה להשאלת ספרים ולקריאה במקום. באחת החצרות, גר בבית קטן, השמש של בית הספר. כמובן שהיו מזכירות וכוח עזר לניקיון. היתה אלימות? בוודאי שהייתה. אבל היא דוכאה ביד רמה. ליד הבירזיות היה תורן ומורה. ליד השירותים כנ"ל. בחצרות, היו פזורים מורים ומורות בהפסקה. בית הספר היה בעל שלוש וארבע קומות. והיו בנוסף הבניין החדש והישן. שהיו בני שתי קומות. בכל כניסה היו מורים שדאגו לעלייה ולירידה בטוחה במדרגות.  אסור היה לרוץ בפרוזדורים, והיה מי שהשגיח על כך. בהישמע הצלצול להיכנס לכיתות לא היה ילד שנשאר מחוץ להן. כל זאת בפיקוח. גם של תלמידי הכיתות הגבוהות.

      אינני מצפה לבניית בתי ספר ענקיים כאלה, אבל מה קרה לפיקוח על בתי הספר בימינו? בזמן האחרון מדברים רק על אלימות ולא על רמת ההוראה. התוצאה תהיה בניית בתי ספר קטנים פרטיים באישור שלטונות החינוך.

       

      מצטערת, אני מרגישה צורך להוסיף עוד מילה, יש שיראו אותה לא קשורה. לא קשורה לתחום החינוך, מבחינתי היא מאד קשורה. "סינרגיה" מותר ואפילו אפשר רמת הוראה גבוהה + גבולות + חינוך ציבורי בהחלט, בעצם זו לא סנרגיה כי יש כבר יותר מדי פריטים לא בדידים במשוואה... למרות שלא היו לי מורים דגולים למתימטיקה והרי התוצאה...

       

        19/5/13 12:53:

      לשלוימה, באחת מארצות סקנדינביה הרג מטורף ילדים רבים בנופש.

      באשר לקנדה, ידוע על האנטישמיות ששררה בה, בייחוד בימי מלחמת העולם השנייה. היו השפעות אנטישמיות מגרמניה ומארצות הברית.  הפגיעה לא היתה באדם היהודי ברחוב, אלא במוסדות הלימוד.

       

      לנעמה, בעלי ואני למדנו בבית הספר היסודי בתל-אביב, שהיה בשעתו הגדול ביותר במזרח התיכון. בכל כיתה היו מעל ל-45  תלמידים, (בכיתתי - 54) והיו מספר מקבילות לכל כיתה מא' עד ח'. היו בבית הספר מנהל ראשי ושלושה סגני מנהל. כמו כן, מרפאה שכללה רופא ואחות ראשית, ואחיות נוספות, מרפאה שיניים עם רופא שיניים וסייעת, חדר אוכל ל-400 אוכלים במחזור אחד,   ומטבח שהכין את האוכל.  היתה בבית הספר ספרייה גדולה להשאלת ספרים ולקריאה במקום. באחת החצרות, גר בבית קטן, השמש של בית הספר. כמובן שהיו מזכירות וכוח עזר לניקיון. היתה אלימות? בוודאי שהייתה. אבל היא דוכאה ביד רמה. ליד הבירזיות היה תורן ומורה. ליד השירותים כנ"ל. בחצרות, היו פזורים מורים ומורות בהפסקה. בית הספר היה בעל שלוש וארבע קומות. והיו בנוסף הבניין החדש והישן. שהיו בני שתי קומות. בכל כניסה היו מורים שדאגו לעלייה ולירידה בטוחה במדרגות.  אסור היה לרוץ בפרוזדורים, והיה מי שהשגיח על כך. בהישמע הצלצול להיכנס לכיתות לא היה ילד שנשאר מחוץ להן. כל זאת בפיקוח. גם של תלמידי הכיתות הגבוהות.

      אינני מצפה לבניית בתי ספר ענקיים כאלה, אבל מה קרה לפיקוח על בתי הספר בימינו? בזמן האחרון מדברים רק על אלימות ולא על רמת ההוראה. התוצאה תהיה בניית בתי ספר קטנים פרטיים באישור שלטונות החינוך.

        19/5/13 12:51:
      אכן מלחיצה הסיטואציה אליה נקלעת ,אבל אני רואה לנכון לשתף במה שאני חווה וחוויתי כמורה בבתי ספר שונים .. לגבי משחקי כדור ,קיימת הקפדה בבתי הספר על הבאת כדורי ספוג בלבד וזה מוכיח עצמו כפתרון טוב לכולם. לגבי הברזייה ,קיימות ברזיות לדעתי בכל בית ספר, הפזורות במס' אזורים ואת התלמידים הצעירים מנחים לשתות באלו המיועדות להם ,בלי קשר לכך ,תמיד ישנן מורות תורניות המסיירות ושומרות על סדר תקין באזור התורנות שלהן. את דעתי על המסגרת החינוכית הנ"ל לא אציין ,אבל את המידע שהבאתי ראיתי לנכון לציין . הרי ברור לכולנו שההקפדה על הנהלים והרגישות האמיתית והכנה לכל ילד וילד, קיימת בכל מקום באופן שונה .צריך כנראה לבחור נכון .בהצלחה .
        19/5/13 12:37:
      קראתי את שני החלקים שהעלית,, ממש זעזע אותי לקרוא את זה למרות שהאלימות הזאת כבר ידועה,, לפי דעתי החינוך מתחיל בבית,, מההורים,, ואח"כ זה מחלחל גם למקומות אחרים,, את הילדים שלי אני מחנך לעזור ולתת,, ולא להתנהג באלימות,, ועומד על כך שזה גם יתבצע ולא רק דיבורים,, ולא פלא ששני הילדים זכו השנה כמצטייני ביה"ס לפי בחירה של תלמידים אחרים,, בכל רופן,, מקווה שיש עדיין מקום לשינוי בהתייחסות לאלימות הזאת בבתי הספר
        19/5/13 12:35:
      בהחלט מוכר בתי הספר מפחדים להתעמת עם ההורים של הילדים האלימים הם גם לא רוצים לדווח על אלימות כחוק, כי זה ייפגע בציון של בית הספר
        19/5/13 06:07:
      למה אני לא מופתע? למה אני מקנא במקומות כמו סקנדינביה? למה אני מעדיף שילדיי ילמדו בבתי ספר בקנדה?
        19/5/13 01:07:

      אהה, אין אלימות בטח לא יותר מבכל מקום אחר בארץ. 

      למה יש לי תחושה שחלון חדר המנהלת לא פונה לכיוון חצר המשחקים?

      ויותר מכך, כשאותה מנהלת עומדת ובוהה, היא מדי עסוקה במחשבות אחרות ולא רואה מה קורה לה מול הפנים...

       

      עצוב לי עכשיו.

      קראתי שוב את החלק הראשון.

       

      http://cafe.themarker.com/post/2915366/

       

      מרגיש לי שהכדור שפגע לך בראש פגע לי בכמה איברים פנימיים!

      פרופיל

      נעמה ארז
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין