אתמול שמעתי משפט חדיש: "זו הייתה הפתעה עצובה" נאמר באחד מכלי התקשורת. ישבתי עם עצמי וחשבתי לרגע למה התכוון המשורר. הרי הפתעה היא דבר שמח. האם ליצן נכנס לביתו של ילד, הפתיע אותו והילד החל לבכות ?! האם התקשרו למישהו על מנת להודיע לו כי זכה בפרס גדול ואמרו "שלום, אפשר את אריק" ובתגובה ענו "אריק מת, למסור לו משהו?". מה זו הפתעה עצובה? בסוף הבנתי שהכוונה הייתה למאורע מצער שקרה ואשר בא לו לפתע משום מקום. אז הבנתי כי השימוש במילה הפתעה היה לא נכון בעליל.
בימים האחרונים נכתבו כתבות רבות הנוגעות למצבה של השפה העברית בקרב תלמידי ישראל. בכל הכתבות היה קונצנזוס כי ישנה בעיה עם רמת העברית של התלמידים. הכתבות פירטו סיבות שונות שהובילו לבעיה הזאת. בכתבה אחת נכתב כי שעות הלימוד השבועיות של מקצוע הלשון אינן מספיקות על מנת להוביל את התלמידים לרמת עברית נאותה. כתבה אחרת סיפרה כי הבעיה היא בכלל שלטי החוצות והעולם הדיגיטאלי אשר סובב את הילדים והנוער של היום. כשלחברות קוראים הוט, יס, פוקס, אקססוריז, אוריגינ'לס ועוד שלל שמות כאלה, איך מצפים שהילדים יחושו, בצורה מיטבית, את השפה העברית בחיי היומיום.
ובכן הם טועים. כולם. ראשית, זה נכון בהחלט שהשפה העברית נמצאת היום בשפל המדרגה. אנשים רבים עושים המון טעויות לשוניות, לא בקיאים בכללים לשוניים בסיסיים ביותר ומבצעים טעויות קשות בדיבור ובכתיבה. כך אנו מקבלים משפטים כמו "הוא חייב לי שלוש אלף ₪" או "תביא שלוש סנדוויצ'ים, אם סביח" (נניח שמישהו גם כתב את המשפט זה).
אם שואלים אותי (ואני שאלתי את עצמי), כל הסיבות הנ"ל אינן העיקר. רמת העברית נמוכה כי ההורים לא נוטעים בילדיהם את האהבה לעברית. זה מתחיל עוד מהילדות, אשר במהלכה, וזה נאמר כבר אינספור פעמים, חשוב כל כך להקריא לילדים ספרים, הרבה ספרים. זה אחד המפגשים המרתקים של הילד עם העברית. הספרים כתובים היטב, בשפה עשירה ונכונה. בהם יפגוש הילד פנטזיות בעברית, מכשפות בעברית, בעלי חיים בעברית, אגדות בעברית ומה לא. עולם שלם, יפה ומרתק, בעברית, ויש הורים שפשוט מונעים את כל היופי הזה מילדיהם. מובן שילדים אלו גדלים עם שפה הרבה פחות עשירה, מה שמוביל לכך שהם גם פחות מחוברים אליה ואוהבים אותה.
התהליך נמשך גם בגיל הנעורים. הנוער לא קורא מספיק ספרים. אינספור מחקרים קיימים על כך שקריאת ספרים משפרת את רמת השפה פלאים. כשקוראים ספר רואים איך לכתוב נכון ואיך להגות נכון מילים ומשפטים. מי שלא קורא- פשוט לא יודע. ומי הוא גורם משמעותי ביצירת האהבה של הילדים והנוער לספרים? ההורים ובית הספר. זה מתחיל מהקראת ספרים ונמשך בקניית ספרים ובעידוד לקריאה. בבתי הספר צריך לעשות שעות קריאה מעוגנות במערכת השעות ולא, לא רק בבתי הספר היסודיים. לא יזיק אם תהיינה שעות כאלו גם בחטיבות ובתיכונים. אגב, לא צריך מבחן בסוף. הקריאה צריכה להיות מהנה.
לכן, מי שחושב שהחלפת כמה שלטים מלועזית לעברית צחה תשפר את רמת העברית של הנוער, טועה. מי שחושב שהפתרון הוא להוסיף שעת לשון למערכת השעות בבית הספר אשר בה ילמדו איפה שמים מפיק, מה ההבדל בין שווא נח לנע ומתי משתמשים בבניין הפעיל ומתי בהתפעל, טועה לחלוטין בהבנת הבעיה. שפה צריכה לבוא מאהבה, מחיבור טוב בין תכנים מעניינים לשפה בה הם כתובים, או נשמעים. ספרים בעברית יעלו את הרמה, שמיעת מוזיקה ישראלית, קריאת שירה עברית ובכלל, כל התעסקות עם מלל מעניין ומעשיר אשר כתוב בעברית, יעשה את העבודה טוב בהרבה. |