כותרות TheMarker >
    ';

    אז אני אלך לקצה העולם

    המסע הרגלי לסנטיאגו דה קומפוסטלה ולקצה העולם

    0

    Couch Potato #16 - נוסטלגית כדורסל

    57 תגובות   יום שני, 20/5/13, 17:43

     

    מי שעוד זוכר, אחד הפוסטים בתחילת השנה הוקדש לנוסטלגית כדורגל.  מי שזוכר היטב, בודאי לא שוכח לי שהבטחתי שבבוא היום, נקדיש פוסט לנוסטלגית כדורסל.  אז לכל ידידי ומוקירי המדור - הנה נוסטלגית סלים לתפארת.

     

    אתחיל בסיפור אישי, מוקדש במיוחד לחיפאים שביננו. את האהבה הראשונה שלי לכדורסל קיבלתי בימי שישי בערב. בשלהי שנות השישים, תחילת הסבנטיז זה היה מועד  "ערב הכדורסל של ישראל". היינו עוזבים את ערב ההווי של הצופים ובורחים לראות את מכבי במגרש שמאחרי קולנוע חן, רחוב שבתאי לוי, בירידה מהברזלים של ארמון. מתפלחים לשולי המגרש ומחכים שהסדרנים יגרשו אותנו. כשהיו באים, היינו מטפסים על הגדרות מסביב ונמלטים ממכות וענישה.

    לא זוכר את השנה, סביבות שנת 1972-73 אחד המשחקים הראשונים שראיתי היה מכבי חיפה נגד בית"ר ירושלים. זו לא טעות.  בבית"ר שיחק יהודי/אמריקאי גבוה ומטיל אימה בשם ג'ק אייזנר.  בחיפה שיחק חיים "איקסי" בוכבינדר ולידו שמות כמו חנן אינדיבו (אח"כ היה בפוסטר של מכבי ת"א) וטובי סלילת. טובי היה שכן שלנו, גר שני בתים בהמשך הרחוב והייתי מאד גאה בשכן המצליח. טובי סלילת ניצח כמעט לבד את המשחק. איזה גאווה.

    אח"כ התחלתי ללכת למגרש הפתוח של הפועל ברחוב אלכסנדר זייד.הנה לפניכם:


    ''

     

    בשעות אחה"צ, במקום ללמוד למבחנים, הייתי הולך למשחקי נוער.  לא אשכח משחק שבו שפט אחד מגדולי השופטים בכלל ומעל הכל בנאדם, בשם מוטי נהרי (המנוח). כבר אז איש מבוגר. נהרי שרק משהו נגד הפועל חיפה ואני ברוב חוכמה, גסות ואינטליגנציה נסוגה של ילד בן 14 בערך, צעקתי וקיללתי את השופט.  נהרי שרק ועצר את המשחק. זיהה אותי בקהל וביקש ממני לרדת לשולי המגרש, שם נתן לי הרצאה שכללה קודם כל שיעור איך מתנהגים ואחר כך הסביר לי בדיוק את השריקה והפסיקה שלו.  לפני כולם. כמובן שהאדמתי מבושה, למרות שלא ממש הבנתי את ההסבר לגבי חוקת הכדורסל.  זה מחנך דגול ולא רק שופט כדורסל. למדתי שיעור לחיים (בין היתר לא לקלל שופט כשאתה חשוף...)

    כמה שנים מאוחר יותר למדתי בעצמי לשפוט ומשך כמה שנים טובות שפטתי בליגות הנמוכות במחוז הצפון. יצא לי משחק או שניים לשפוט עם נהרי. דוגמה ומופת לחינוך ושיפוט.

     

    אני זכר גם שישי בערב במגרש הפתוח של הפועל חיפה, שמשחקת נגד מכבי ת"א הגדולה. המאמן, יהושע רוזין ועל המגרש שחקני על כמו תני כהן-מינץ, המבוגר כבר, חיים שטרקמן הרכז, גבי נוימרק, מיכה שוורץ, יוסי לז'ה ואיזה ילד, מבוגר ממני בקצת, שאומרים שיהיה גדול. מיקי ברקוביץ'.


    ''

     

    שנים של חילופי דורות.

    בפסגת הכדורסל בארץ ארבע, חמש קבוצות.  מכבי ת"א, הפועל ת"א, הפועל רמת-גן וגבת יגור. החיפאיות מזנבות מידי פעם. אבל רק מזנבות.

     

    במכבי מתגבש ההרכב הידוע שהביא את גביע אירופה הראשון לארץ.  מיקי ומוטי, סילבר ובוטרייט, מנקין, שוקי שוורץ  (גם הוא חיפל"ש - חיפאי לשעבר) וגבוה מעל כולם, אולסי פרי.


    בשנים האלה השלטון של מכבי בארץ בלעדי לגמרי. כל נסיון להתמודד נתקל במערכת הגנה משוכללת שכללה טילי נ"מ, מערך ארטילריה ומערך לוחמה אלקטרונית מהסוג המשוכלל ביותר. או יותר נכון ארנק שמן ורחב ששם בכיס את כל הליגה.  אם ניקח לדוגמה את הפועל רמת גן, שהביאה שחקני חיזוק נפלאים כמו שני הסטיבים (קפלן ושלכטר). בקבוצה שיחק עוד שחקן ותיק, אריה מליניאק  ושחקן בעמדה 2,  חנן קרן, שהיה לפחות טוב כמו ברקוביץ'. אבל מי יודע היום מי זה חנן קרן ?  אחרי שהוא קלע נגד מכבי באחד המשחקים משהו כמו 40 נקודות, מכבי הגדולה פשוט קנתה אותו, ייבשה אותו על הספסל כמה עונות וחסל סדר איום הפועל רמת גן ותמה הקריירה שיכלה להיות מדהימה של חנן קרן.

    אתם רוצים לדעת עד כמה ייבשו את חנן קרן ?

    הנה התמונה היחידה שלו מהתקופה במכבי שמצאתי בגוגל


    ''

     

    כמה כאלה יש של מ.י.ק.י ?

     

    במכבי רמת גן גדל דורון ג'מצ'י ? מכבי ת"א קונה אותו ובונה את עצמה לעוד עשור קדימה.
    בחולון גדל מוטי דניאל ? אותו פתרון.

     

    כמה מלים על תופעת הקיבוצים בעמק, תופעה שנקראת הפועל גבת יגור.  שמות כמו בארי שיפמן ועירא הררי אולי לא יגידו היום הרבה, אבל אז הם היו התמך עליו התבססו שנים מגדולי השחקנים בארץ בכל הזמנים: בועז ינאי ואיתמר מרזל. אחד רפתן מיגור והשני חקלאי פלחה מאחד מקיבוצי הסביבה.  אליהם הצטרף אור גורן וכך גבת יגור נתנה פייט אדיר לכל קבוצה ומשך שנים התברגה בשלישיה/רביעיה הראשונה בארץ.

     

    בחיפה באותן שנים ההגמוניה היא בעיקר של הפועל (שאוהדי מכבי לא יחסלו אותי - ארי רוזנברג ואחיו ירדן, עדי גורדון, דייויד בלאט, וילי סימס, גרג קוק - לא שוכח לרגע. אח"כ בא גם תומר שטיינהאואר), אבל לא היה למכבי חיפה מענה לתופעה שקוראים לה חיים זלוטיקמן ולשחקן ה allround מהטובים שגדלו בארץ, שי שרף.לצד השניים האלה שיחקו שחקים טובים, אבל לא יוצאי דופן כמו ראלף דניאלס והארווי לאסוף (שגם אותו קנתה מכבי ת"א)

    יסלחו לי מי שלא ממש הכירו, אבל זלוטיקמן היה פצצת כישרון שלא היה כמוהו בשום מקום.  כדרורים מאחרי הגב, סלים משוגעים, ראיית משחק מדהימה, אתלטיות, הגנה, כל מה שתרצו.

    שלושה דברים מנעו ממנו להיות מיקי ברקוביץ'.

    א. לחיים היה דימוי של משוגע. לא צפוי. לחיוב, אבל גם  לשלילא (ודימוי כזה לא בא סתם)

    ב. הוא גדל 100 ק"מ צפונה מתל אביב

    ג. מיקי ברקוביץ'.

    חיים  עבר להפועל ת"א ועשה שם כמה עונות יפות תחת המאמן שימי ריגר הנפלא, גם הוא משוגע לא קטן.

    שי שרף עזב את הארץ בשלב מוקדם והיגר לארה"ב. לא שמעתי אודותיו מאז סוף שנות השבעים.

     

    וליריבות הגדולה מכולן: הפועל ומכבי ת"א. זה ברור. לא צריך הסברים. אדום מול צהוב. פרולטרים מול ההון. החזק מול המתוחכם. קחו קצת נוסטלגיה

     

    ''

     

    ''

     

    ולסיום, סיפורו של דרבי אחד, משנת 1969, שמסביר הכל.  הקטעים להלן  מצוטטים מכתבה של אורן דניאלי באתר הרשמי של מכבי ת"א. קצת ארוך, אבל לדעתי שווה כל רגע.

     

    להלן צטט:

    קיץ 1969. הפועל ת"א אלופת המדינה בכדורסל ומחזיקה הגביע. הייתה זו הפעם החמישית בעשר עונות בה זכתה הפועל באליפות המדינה. מכבי ת"א עברה עונה קשה, מהרעות בתולדותיה עד אז אולי. המצב הכספי בקבוצה היה בינוני ולא מזהיר. יהושע רוזין, לאחר 15 עונות סדירות ולאחר למעלה מ-25 שנה מפסיק להיות מאמן הקבוצה.

     

    מגרש הכדורסל בשכונת יד-אליהו שהיה בשנים 1966-1968 ביתה של הקבוצה והכניס לה כסף לא מועט עקב קיבולתו הגדולה (לאותם ימים) של 5500 איש נסגר לשיפוצים וייפתח מחדש בתחילת שנת 1972, ולכן תאלץ מכבי לחזור ולשחק במגרש הישן ליד רח' קינג-ג'ורג' בעיר וזאת בניגוד למתקן הספורט המודרני בארץ שהיה ביד-אליהו. מגרש פשוט עם קיבולת צופים קטנה מאוד, אולי 1000 איש, או משהו בסדר גודל כזה (לשם השוואה: באוסישקין של הפועל, האלופה, היה אפשר להכניס 2500 איש).

     

    אין ספק, לקראת 1970 נראה מצבה של מחלקת הכדורסל של מכבי ת"א מעורפל מעט. במהלך קיץ 1969 הוחלט כי לקבוצה יהיה יו"ר חדש- עו"ד בן 30, אשר מוכר בקרב אוהדי הקבוצה, בשם שמעון מזרחי. מנהל הקבוצה זה מספר שנים היה בעל משרד פרסום מת"א, שמואל "שמלוק" מחרובסקי. שני אנשים אלו צריכים עתה לנווט את הספינה הצהובה מהמגרש הפשוט ברחוב "מכבי" בעיר אל עבר שנות ה-70.

     

    ובכן, יהושע רוזין הגדול שאימן את הקבוצה מתחילת שנות ה-40 (למעלה מ-25 שנה, מתוכן 15 עונות סדירות) איננו נמצא יותר בקבוצה. אל הנעליים העצומות שלו נכנס בחור בן 38, שהיה בקבוצה עוד מתחילת שנות ה-50: רלף קליין. עתה, לקראת 1970, נכנס רלף להיות מאמן הקבוצה.

     

    30 בדצמבר 1969. מכבי ת"א נגד הפועל ת"א. 2 קבוצות מושלמות עם 10:0 במאזן. האלופה נגד סגניתה. דרבי תל-אביבי. משחק העונה, שיכול אולי להשפיע על זהות האלופה. מה עוד אפשר לבקש? המשחק שוחק ביום שלישי בניגוד ליתר משחקי המחזור. רלף קליין אמר כי משחק הדרבי חשוב יותר מההתמודדות נגד פידס נאפולי במסגרת גביע המחזיקות שתוכננה לחודש ינואר. לאור העניין הרב במשחק העבירה מכבי את המשחק ממגרשה הקטן אל המגרש בחולון.

     

    במשחק שפטו שופט רומני ותורכי וזאת לאחר ששנה קודם לכן הסתיים אחד הדרבים במכות ובמהומה כללית.

    דני ברזילי מהפועל היה מספר 1 בקבוצה שלו וניהל מצוין את משחקה. ואכן, התנאים הלא טובים במגרש, המשחק הממושמע והטוב של הפועל, וחסרונם של אבידן ושוורץ גרמו למכבי "לאבד את זה". פתאום הקבוצה שדרסה את הליגה לא נראתה כמו תמיד. הפועל שלטה במשחק האיטי והעצבני עם כמות הנקודות הנמוכה, ולאט לאט פתחה פער: 30-22, ולאחר מכן במחצית השנייה 36-29, 41-31, 45-35, 50-41. כאשר נותרו ארבע דקות לסיום ספג ברזילי עבירה חמישית ויצא החוצה כעוס וקיבל עבירה טכנית.

     

    דקות הסיום מצאו את הפועל כאמור ללא ברזילי שביצע 5 עבירות וללא רמי גוט שיצא גם כן בחמש עבירות. מי שאגב כן שיחק בהפועל היה הצעיר אריה מליניאק! במכבי יצא תני כהן-מינץ בחמש עבירות. ואכן, מכבי החלה ללחוץ והפועל איבדה את העשתונות קצת, כאשר לקראת הסיום מכבי סוף סוף משיגה שוויון- 58:58! דרמה גדולה מזו אפשר לבקש?

     

    ואז, בהתקפה האחרונה בה היה הכדור של הפועל, החל אחד האירועים המדהימים והמוזרים בתולדות הכדורסל הישראלי, שגם ככה היה משופע בשערוריות ובאירועים מוזרים בשנים ההן: מארק טורנשיין מהפועל קיבל את הכדור וממש עם סיום המשחק (להזכירכם- לא היו אז "באזרים" במגרשים) שחרר את הכדור וקלע! השופט התורכי סימן סל ועבירה של גבי נוימרק. כלומר- הפועל ת"א ניצחה! שחקני הפועל ועסקניה חגגו. אנשי מכבי הסתערו על המזכירות. לא היה סל! הוא זרק אחרי הזמן! המזכירות שרקה ממש לפני השריקה! טענו האנשים בצהוב. ליד המזכירות נוצרה מהומה: אלה טענו שהיה סל ואלא טענו שלא היה סל. השופט הרומני פטר מארין שאל באמצעות מתורגמן את אברהם פישר הצעיר שהיה ממונה על מדידת הזמן במזכירות "מה קדם למה?" פישר הצעיר היה נרגש לחלוטין ואמר כי "מרוב המולה לא שמעתי מה קדם למה...".

     

    המתורגמן לרומנית היה עיתונאי בשם משה אגמון. כמובן שכל צד ניסה ללחוץ על אגמון שישפיע על השופט הרומני...הרשם במזכירות, בחור בשם ארושם, אמר כי השריקה של המזכירות לסיום קדמה לסל. אותם דברים אמר גם מודד 30 שניות ברוך שומינר. בינתיים החל השופט הרומני לאבד את שלוות רוחו. שחקנים, נציגים ועסקנים מ-2 הקבוצות התווכחו דקות ארוכות על שאירע. הוחלט לנסות ולשחזר את מה שהיה. שופטי המזכירות ניסו לשחזר אך כמובן שלא הצליחו והתבלבלו בינם לבין עצמם. יו"ר איגוד השופטים יעקב הנדלסמן ביקש מ-2 השופטים הזרים לערוך התייעצות ב-4 עיניים. בסיומה החליטו השופטים לבטל את הסל של טורנשיין- הארכה!

     

    אנשי מכבי חגגו, אולם אנשי הפועל רתחו מכעס. ואכן, עסקני הפועל אמרו לשחקנים לא לעלות על המגרש להארכה. ואכן, שחקני הפועל לא עלו, בעוד שחקני מכבי נערכו סביב עיגול האמצע, מוכנים להארכה. הוויכוחים והבלגאן נמשכו, כאשר אנשי מכבי התנפלו על אליהו עמיאל שאמר לשחקני הפועל לא לעלות למגרש. קצין משטרה הציע בינתיים לשופטים ולאנשי הקבוצות ללכת לחדר סגור במגרש ולהתדיין.

    ואכן, נערכה שיחה במזכירות של הפועל חולון. השיחה הסתיימה כאשר כבר עברה לא פחות מאשר שעה! מרגע סיום המשחק. בסיומה הודיעו כי הסל אינו נחשב. שחקני מכבי חזרו לעיגול האמצע והמתינו להארכה, בעוד רלף קליין העצבני אמר לחיים חזן מאמר הפועל "בוא נגמור את המשחק הזה בתיקו ונלך הביתה". חזן הסכים לכך ואנשי מכבי כמובן שלא אהבו את ההצעה.

    יו"ר איגוד השופטים הנדלסמן היפנה את ההצעה לשופט הרומני (אשר נוגדת את חוקת הכדורסל) וזה התעצבן ולא הסכים לכך. בינתיים ישבו שחקני הפועל כועסים בחדר ההלבשה ולא הסכימו לחזור לשחק. הבלגאן נמשך ונמשך, כאשר השופט הרומני רוצה לחדש את המשחק ושחקני הפועל לא מוכנים לעלות לשחק. האיום בהפסד טכני 2:0 לחובת הפועל כבר עמד באוויר (הפסד מסוג זה לא ייתן להפועל אפילו לא נקודה אחת בטבלה, מה שיגרום אולי לסיום סיפור האליפות מבחינתם כבר לאחר משחק זה), כאשר עסקני הפועל הבטיחו לשחקני הפועל כי יוכלו לערער על המשחק גם אם יחזרו לשחק את ההארכה. וכך, סימן רמי גוט מהפועל למזכירות כי "אנחנו חוזרים". וכך, שעה וחצי לאחר תום המועד החוקי, חודש המשחק!

    השעה וחצי הארוכה הזו הייתה ללא ספק אחת המבזות בתולדות הכדורסל הישראלי. עסקני מכבי והפועל רצו דבר אחד- שקבוצתם תנצח. אף אחד לא חשב על טובת המשחק.

    וכך, אי שם בשעת ערב מאוחרת מאוד, קרוב ל-3 שעות לאחר פתיחת המשחק, הוא חודש. 

     

    הארכה - 66:63  למכבי. זו הייתה תוצאת המשחק. וכך, למעלה מ-3 שעות לאחר פתיחת המשחק, הוא הסתיים.

     

    ''

     

     

    זהו חברה, תם פרק הנוסטלגיה בין הסלים.

     

    ועד הפעם הבאה שתעברו במסלול הירוק

    מה couch potato 

     

    ''

     

    הזכויות שמורות © לכל מי שהייתי צריך להזכיר בפוסט ואתם תזכירו לי מי הם

    ותודה למי שדאגה לי ל -  © 

    והנה עוד כמה © © © ©

    דרג את התוכן:

      תגובות (57)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/8/17 10:53:
      תודה על הכתבה המדהימה! מישהו מכיר את מחנה האימונים עידן אבשלום? אשמח להמלצות..
        3/6/13 09:56:

      אחד האנשים הכי מעניינים בפוסט הזה הוא חיים חזן. אין לי איזה סיפור קונקרטי עליו, למעשה, הייתי שמח אם למישהו היה (יורם, אולי לך?). ממה שקצת שמעתי מזקני העדה, המדובר באחד השחקנים הגדולים שצמחו בישראל אי פעם ושבגיל מוקדם יחסית הפסיק לשחק כדורסל בגלל פציעה ברגל אם אני לא טועה. הוא גדל ביפו וצמח בהפועל תל אביב ומהר מאוד פיתח לעצמו שם של אחד הרכזים הטובים שנראו ביבשת, היו לו, ככה מספרים, שילוב של שליטה בכדור, ראיית משחק ומנהיגות טבעית שגרמה למאמן קולג'ים אמריקאי בכיר עם קשרים בא"י להצהיר שהוא יכול להתחרות ברמות הכי גבוהות. השנים שלו ושל ארז לוסטיג היו אחת התקופות האחרונות שהפועל עוד התמודדו ראש בראש עם מכבי ולקחו אליפויות. כשהוא הפסיק לשחק והתחיל לאמן, הוא פתח נפחיה (בדרך סלמה אם אנלא טועה) שהייתה מוקד עלייה לרגל של שחקנים, אבל כנראה גם של הברנז'ה של "מציצים" שהעריצו אותו. מספרים שפיקו רוזוביץ ז"ל, שהיה אז רק אוהד ולימים היה המנהל של הפועל היה מסתובב עם תמונה שלו בכיס גם שנים אחרי תום הקריירה שלו. הם היו יושבים אצלו, מסתכלים עליו מנפח זכוכית ומדי פעם הוא היה משחרר איזה סיפור על הימים של יפו. מדובר כנראה בסוג של "קזבלן" של הכדורסל שעוד בתור ילד היה מנהיג טבעי, פעם שמעתי מישהו שהרחיק לכת ואמר שמוסינזון לקח קצת מהדמות שלו לדמות המפורסמת, לך תדע. אחר כך הוא התחתן, התיישב איפהשהו בעמק יזרעאל אם אני זוכר נכון ואימן שם. הוא קרא לבן שלו ארז, על שם החבר שלו ארז לוסטיג שהביא אותו להפועל. מספיק לך להתבונן בהתנהלות של ארז חזן לאורך הקריירה שלו, ברצינות שלו ובצניעות שלו, בשביל להבין מאיפה כל זה בא.

        1/6/13 10:29:

      צטט: לבנה שוורץ 2013-05-28 18:45:25

      שלום.

       

      סליחה שאני מגיבה שוב כאן.

      (עם כל הכבוד לנוסטלגיה וכו)

      אבל אני בדקתי עכשיו כעת ולא שאני חיה.

      אני חיה.

      יש לי דופק.

       

      איזה יום היום?

      כן

      נכון

      יום שלישי?

      איפה אני?

      פה!

      איפה התפוח אדמה הלוהט שלי?

       

      צעקהמופתע

       

       

      כאמור - המדור האהוב על הקהל המעולה שלו, מופיע בימי שלישי, גם  כשזה יוצא ברביעי....

        28/5/13 18:45:

      שלום.

       

      סליחה שאני מגיבה שוב כאן.

      (עם כל הכבוד לנוסטלגיה וכו)

      אבל אני בדקתי עכשיו כעת ולא שאני חיה.

      אני חיה.

      יש לי דופק.

       

      איזה יום היום?

      כן

      נכון

      יום שלישי?

      איפה אני?

      פה!

      איפה התפוח אדמה הלוהט שלי?

       

      צעקהמופתע

       

        25/5/13 17:26:

      צטט: נערת ליווי 2013-05-22 20:25:17

      צטט: יורם.אל-קמינו 2013-05-22 15:51:16

      בתגובה שלי ל-minisrael הכנסתי 4 חוזר 4 פעמים את המילה ממש. ממש הגזמתי.

       

       

      אני מבקשת להבין.

       

      כי אתה יורם א.ק.

      כתבת למינישראל את המילים הבאות ואני מצטטת בלי לקנא ועם פירגון מלא:

       

      "אני ממש שמח שקפצת לביקור. אנחנו לא ממש מכירים, אז נעים מאוד.  נערת ליווי היא אייקון ! טוב שהיא קיימת.
      מילה אחת רצינית.."

       

      אז האם עלי להבין ש:

       

      א- בחלק הראשון לא היית רציני ואני לא אייקון של ממש? צעקה

       

      ב- אני איני אני? נבוך

       

      ג- כשאני באה אתה לא שמח מאד? בוכה

       

      ד- אכלת כל מיני דברים ולא חשבת עלי? צעקה

       

      ה-אף לא תשובה אחת נכונה ו-ממששששש ?!  לזה עוד לא המציאו סמיילי. יומצא ומייד סמיילי חדש!

       

       

      נ.ל  - את אייקון. טוב שאת קיימת. זה נאמר בכל הרצינות.

        25/5/13 17:24:

      צטט: קביאר 2013-05-25 15:40:54

      הזכרונות כדורגל שלי הם דווקא ממראקאנה שנשווה? אני מזהירה אותך מראש שאני הרבה פחות בקיאה בפרטים הקטנים (והגדולים למען הדיוק) ממך

       

       

      טוב, נו, אני בטוח שיש לך יכולות זיכרון מופלאות שמתייחסות לדברים טיפה יותר רציניים ממי זכה במירוץ מונטה קרלו בשנת 1982 (ריקרדו פטרזה אם זה מענין מישהו). לי יש ערימות של תאי זיכרון תפוסים לשטויות.

      בענין המאראקנה - טושה. בלי ספק טושה.

        25/5/13 15:40:
      הזכרונות כדורגל שלי הם דווקא ממראקאנה שנשווה? אני מזהירה אותך מראש שאני הרבה פחות בקיאה בפרטים הקטנים (והגדולים למען הדיוק) ממך
        22/5/13 20:25:

      צטט: יורם.אל-קמינו 2013-05-22 15:51:16

      בתגובה שלי ל-minisrael הכנסתי 4 חוזר 4 פעמים את המילה ממש. ממש הגזמתי.

       

       

      אני מבקשת להבין.

       

      כי אתה יורם א.ק.

      כתבת למינישראל את המילים הבאות ואני מצטטת בלי לקנא ועם פירגון מלא:

       

      "אני ממש שמח שקפצת לביקור. אנחנו לא ממש מכירים, אז נעים מאוד.  נערת ליווי היא אייקון ! טוב שהיא קיימת.
      מילה אחת רצינית.."

       

      אז האם עלי להבין ש:

       

      א- בחלק הראשון לא היית רציני ואני לא אייקון של ממש? צעקה

       

      ב- אני איני אני? נבוך

       

      ג- כשאני באה אתה לא שמח מאד? בוכה

       

      ד- אכלת כל מיני דברים ולא חשבת עלי? צעקה

       

      ה-אף לא תשובה אחת נכונה ו-ממששששש ?!  לזה עוד לא המציאו סמיילי. יומצא ומייד סמיילי חדש!

       


        22/5/13 15:51:
      בתגובה שלי ל-minisrael הכנסתי 4 חוזר 4 פעמים את המילה ממש. ממש הגזמתי.
        22/5/13 15:24:

      מיני, קבלי את התנצלותי בהזדמנות זו. יורם - זה פשוט פוסט מעולה כמו שאתה בטח רואה מהתגובות. אלומה גורן היא בת גבעת חיים (ויסלחו לי המתפלגים אבל אנלא זוכר אם מאוחד או איחוד) - קיבוץ עם מסורת ספורט מפוארת.

        22/5/13 15:11:

      צטט: minisrael 2013-05-22 14:38:45

      צטט: רון רייק 2013-05-21 09:21:57

      מעולה. אני חושב שזה הפוסט שאני הכי מזדהה איתו מכל אלה שקראתי בדמרקר אי פעם. אז בתור תגובה ראשונה: תודה רבה. לדעתי יהיו עוד איזה 4-5 תגובות שלי בפוסט הזה, אז קבל את התנצלותי מראש.

       

      אני גם רוצה שתתנצל בפני שלא שלחת אותי לפה :) מזל שיש את נערת ליווי שהשאירה סימנים... :)

      אחלה פוסט.

      מתה על השופטים האלה שעוצרים את המשחק ומסבירים לילדים, יש אחד כזה בליגות הנוער בשרון, אם אזכר איך קוראים לו אבוא לעדכן, מגיע לו.

       

      היי

       

      אני ממש שמח שקפצת לביקור. אנחנו לא ממש מכירים, אז נעים מאוד.  נערת ליווי היא אייקון ! טוב שהיא קיימת.
      מילה אחת רצינית - נהרי ז"ל ממש ממש חינך אותי במהלך הזה. עובדה שבערך 40 שנה אחרי זה אני לא שוכח. וכל מי שמתייחס לזה משמח אותי מאד. זה חשוב יותר מכל הפוסט.

      לענין הבנות - אני שפטתי הרבה משחקי בנות. יש שם התלהבות ויכולת ברמה נפלאה. אני זוכר את אלומה גורן ששיחקה במסגרת הליגה לבתי ספר (היא היתה באחד הקיבוצים, גבעת שמואל או שדות ים, לא ממש זוכר) היה מאתגר ויפה. חשוב להכניס את הספורט הנשי בכלל לתודעה הציבורית.

        22/5/13 14:40:

      צטט: יורם.אל-קמינו 2013-05-22 13:07:09

      צטט: נערת ליווי 2013-05-22 03:21:17

      צטט: זונות פוליטיות 2013-05-21 19:53:25

      ברוטוס:  קמיל דירקס נקודה. בארי לייבוביץ' נקודה. טל ברודי נקודה

       

       

      נטוס:     מיקי ברקוביץ' ומוטי ארואסטי פסיק

       

      ..

       

       

      < א.ס. רמה"ש... אליצור רמלה.... בסדר שנים קצת אחרות. נשים הרבה יותר גבוהות ממני. אבל הס?> 

      מתי מתי מישו ידבר על נשים וכדורים וכן. לא התכוונתי לכדורים ורודים או תכולים מופתע

       

       

      אופס. נכון. ענת דרייגור הגדולה, אלומה גורן ועוד הרבה. וארנה אוסטפלד המדהימה שעוד שיחקה ולא רק עמדה על הקווים.

       

      משהו משמח שקורה בתחום הזה - הוסיפו לבגרות בחינוך גופני פרק שעוסק בספורט נשים, תענוג.

        22/5/13 14:38:

      צטט: רון רייק 2013-05-21 09:21:57

      מעולה. אני חושב שזה הפוסט שאני הכי מזדהה איתו מכל אלה שקראתי בדמרקר אי פעם. אז בתור תגובה ראשונה: תודה רבה. לדעתי יהיו עוד איזה 4-5 תגובות שלי בפוסט הזה, אז קבל את התנצלותי מראש.

       

      אני גם רוצה שתתנצל בפני שלא שלחת אותי לפה :) מזל שיש את נערת ליווי שהשאירה סימנים... :)

      אחלה פוסט.

      מתה על השופטים האלה שעוצרים את המשחק ומסבירים לילדים, יש אחד כזה בליגות הנוער בשרון, אם אזכר איך קוראים לו אבוא לעדכן, מגיע לו.

        22/5/13 14:20:

      לא טועה. מעניין מה קישון היה מוסיף באדפטציה להיום. בטח הג'וקר היה שרה.

       

      גאון, גאון האולסי הזה. מנטליות של רוק סטאר. יום חמישי בתשע, אין כלב בחוץ, חצי מדינה מול הטלויזיה מחכה לראות אותו והבנאדם, כל מה שעובר לו בראש באותם רגעים זה איך הוא מתארגן עכשיו על במבה, אבל דחוף. וברודי עוד חושב שאולי הוא תקוע בפקקים בסינרמה. ענק. חוצמזה, שומעים את השפם של אורי לוי עד כאן.

       

       

      צטט: יורם.אל-קמינו 2013-05-22 12:59:56

      פוקר יהודי אני זוכר במעורפל. משהוא כמו תחשוב על מספר... קונטרה, רה-קונטרה ובסוף קונרטה בן-גוריון. תקן אותי אם אני טועה.

      סיפור כדורסל (אני בשלב הזה נשאר בארץ, אולי אח"כ אזכר בסיפורי NBA)

      16 דצמ' 1982, יום חמישי הקדוש.  מכבי ת"א נגד ריאל מדריד. פלוס מינוס חנוכה ובמקום היוונים הרשעים ואנטיוכוס יש לנו את מדריד הרשעים והאינקויזיציה.  אני מגיע מחיפה ליד אליהו  שעה לפני המשחק ומתיישב בבית קפה עם החברה, שופטי הכדורסל מכל הליגות שזכאים לכרטיסי חינם (אוכל חינם, כן, כן. אין לי מושג אם היום זה עדיין ככה, אבל אז שופטים פעילים קיבלו כרטיסים חינם לכל המשחקים. היה צריך רק להזמין מראש ורכז הליגות, נפתלי גושן, היה מחכה לנו בבית קפה ליד ההיכל עם מעטפות וכרטיסים).

      מתיישב במקום (המעולה) שקיבלתי ומתחילה הצגת השחקנים. לו סילבר, הארווי לאסוף, מ.י.ק.י, מוטי, ויליאמס, צימרמן ונערי פוסטר. מי חסר ? כמובן אולסי פרי  שלפי השמועות שרצות בהיכל הוא חלה בשפעת ולא הגיע.

      בתכל, היה ידידנו שפוך לגמרי בדירה של החברה שלו, הדוגמנית המנוחה, תמי בן עמי, מסטול כהוגן מעודף חומרים משמחים שלקח ולא היה מסוגל להגיע ליד אליהו, שלא לדבר על לעלות למגרש.  מכבי ניצחה את הספרדים המרושעים, אבל המשחק ייזכך בעיקר בגלל ההיעדרות המפורמת מכולן של אולסי.

      איך הגדיר את זה בשידור יורם ארבל: "למכבי תל אביב קרה הערב פנצ'ר" !

      בואו תראו חתיכת נוסטלגיה משודרת

      ''

        22/5/13 13:22:

      צטט: יורם.אל-קמינו 2013-05-22 13:02:39

      צטט: זונות פוליטיות 2013-05-21 19:53:25

      ברוטוס:  קמיל דירקס נקודה. בארי לייבוביץ' נקודה. טל ברודי נקודה

       

       

      נטוס:     מיקי ברקוביץ' ומוטי ארואסטי פסיק

       

      ..

      אל-קמינו:  חיים זלוטיקמן. סימן קריאה

       

      יובלש: דורון שפע נקודותיים: עדי גורדון שלוש נקודות...

       

        22/5/13 13:08:

      צטט: HagitFriedlander 2013-05-22 07:00:34

      הגעתי עד הלום מדלגת ומקפצת על שורות וסלים ושמות , אבל משהו בדרכך להעביר סיפור ממש מתאים לבורה שכמותי גם בכדורסל/כדורגל...נהנית לי מהכתיבה,מהתיאורים וההתבוננות האישית שלך, הנוסטלגית בה אני תמיד מוצאת את יורם מאותו מסע בספרד שגמעתי בשקיקה... תודה:)


      יורם מהמסע לספרד, מנסה לעשות ענין מספורט עכשיוי וקצת מנוסטלגיה.  שיהיה מענין לי ולחברה.

        22/5/13 13:07:

      צטט: נערת ליווי 2013-05-22 03:21:17

      צטט: זונות פוליטיות 2013-05-21 19:53:25

      ברוטוס:  קמיל דירקס נקודה. בארי לייבוביץ' נקודה. טל ברודי נקודה

       

       

      נטוס:     מיקי ברקוביץ' ומוטי ארואסטי פסיק

       

      ..

       

       

      < א.ס. רמה"ש... אליצור רמלה.... בסדר שנים קצת אחרות. נשים הרבה יותר גבוהות ממני. אבל הס?> 

      מתי מתי מישו ידבר על נשים וכדורים וכן. לא התכוונתי לכדורים ורודים או תכולים מופתע

       

       

      אופס. נכון. ענת דרייגור הגדולה, אלומה גורן ועוד הרבה. וארנה אוסטפלד המדהימה שעוד שיחקה ולא רק עמדה על הקווים.

        22/5/13 13:05:

      צטט: רון רייק 2013-05-21 22:20:43

      עוד פרט טריוויה מעניין על טורניר הכדורסל באולימפיאדת מינכן 1972 ועל הכוח של סל לכאן או לכאן הוא שקצת לפני פתיחת המשחקים יצאה נבחרת ישראל בכדורסל לגרמניה לטורניר "ההזדמנות האחרונה", שם טעון גם ככה שמדובר על גרמנים, אבל שמקבל משמעות אירונית כפולה במקרה הזה, כי הנבחרת הפסידה את המשחק המכריע שלה לעליה (היה צמוד, צמוד מאוד) וחזרה לארץ לפני תחילת המשחקים האולימפיים. לפעמים אני לא מצליח להפסיק לחשוב איך אולי הייתה נכתבת ההסטוריה של הכדורסל הישראלי ושל הספורט הישראלי בכלל אם לאותה משלחת היו מצטרפים הכדורסלנים ואיזה שמות אחרים אולי היו מככבים בפוסט הזה ... 

       

      אין ספק שזה היה משנה את הפוסט. לא הכרתי.

        22/5/13 13:02:

      צטט: זונות פוליטיות 2013-05-21 19:53:25

      ברוטוס:  קמיל דירקס נקודה. בארי לייבוביץ' נקודה. טל ברודי נקודה

       

       

      נטוס:     מיקי ברקוביץ' ומוטי ארואסטי פסיק

       

      ..

      אל-קמינו:  חיים זלוטיקמן. סימן קריאה

        22/5/13 12:59:

      צטט: רון רייק 2013-05-21 15:58:20

      סיפור מספר 1 או הזמנה לקונטרה (מכיר פוקר יהודי מארבינקא?)

      בסיפור הזה נזכרתי דווקא סביב שיחת הארלים (וויליאמס, ארל "דה פרל" וכו') בתגובות. לפחות לדברי לו אלסינדור היה ארל אחד שהתעלה מעל כולם. למעשה, קארים אמר שהוא היה השחקן הכי טוב שהוא שיחק נגדו אי פעם וזה אחרי שנים של משחקים נגד הגדולים ביותר וכמובן גם שנים של פיטום באסיסטים ממג'יק שהובילו אותו להיות הקלע המוביל בהסטוריה. ועדיין, כששאלו אותו מי הגדול מכולם, הוא אמר, the goat. ארל "דה גואט" מניגולט. אני מאוד אוהב את הסיפור הזה כי היו בו את כל המרכיבים ההוליוודיים (שחקן מרקע סוציו אקונומי נמוך, מוצא מפלט בכדורסל ומתאמן בהתמדה) רק עם טוויסט של ריאליזם, זה סיפור של אלו שלא "עשו את זה" ונפלו בדרך למרות שאולי היו מוכשרים לא פחות. אותו ארל ה"עז", שהתפרסם בעיקר במשחקים במגרשים בהארלם אבל גם בקריירת כדורסל תיכונים מפוארת, היה מפורסם בעיקר בגלל היכולת האתלטית שלו (אפילו בפרמטרים של היום). מספרים עליו, שהיו מניחים לו מטבע של קוארטר ב"למעלה של הקרש" והוא היה קופץ,  מוריד אותו משם ובדרך חזרה משחרר הטבעה. תרגיל אחר שהוא היה מפורסם בו היה הדאבל דאנק - האגדות מספרות שהוא היה מטביע, תופס את הכדור מלמטה ומטביע שוב וכל זה כשהוא באוויר. התקוות סביבו היו גדולות אבל התמכרות להירואין וחוסר יכולת להכנס למסגרת די חרצה את הגורל של הבחור הזה. הסיפור הבא יהיה יותר לוקאלי ...

       

       

      פוקר יהודי אני זוכר במעורפל. משהוא כמו תחשוב על מספר... קונטרה, רה-קונטרה ובסוף קונרטה בן-גוריון. תקן אותי אם אני טועה.

       

      סיפור כדורסל (אני בשלב הזה נשאר בארץ, אולי אח"כ אזכר בסיפורי NBA)

      16 דצמ' 1982, יום חמישי הקדוש.  מכבי ת"א נגד ריאל מדריד. פלוס מינוס חנוכה ובמקום היוונים הרשעים ואנטיוכוס יש לנו את מדריד הרשעים והאינקויזיציה.  אני מגיע מחיפה ליד אליהו  שעה לפני המשחק ומתיישב בבית קפה עם החברה, שופטי הכדורסל מכל הליגות שזכאים לכרטיסי חינם (אוכל חינם, כן, כן. אין לי מושג אם היום זה עדיין ככה, אבל אז שופטים פעילים קיבלו כרטיסים חינם לכל המשחקים. היה צריך רק להזמין מראש ורכז הליגות, נפתלי גושן, היה מחכה לנו בבית קפה ליד ההיכל עם מעטפות וכרטיסים).

      מתיישב במקום (המעולה) שקיבלתי ומתחילה הצגת השחקנים. לו סילבר, הארווי לאסוף, מ.י.ק.י, מוטי, ויליאמס, צימרמן ונערי פוסטר. מי חסר ? כמובן אולסי פרי  שלפי השמועות שרצות בהיכל הוא חלה בשפעת ולא הגיע.

      בתכל, היה ידידנו שפוך לגמרי בדירה של החברה שלו, הדוגמנית המנוחה, תמי בן עמי, מסטול כהוגן מעודף חומרים משמחים שלקח ולא היה מסוגל להגיע ליד אליהו, שלא לדבר על לעלות למגרש.  מכבי ניצחה את הספרדים המרושעים, אבל המשחק ייזכך בעיקר בגלל ההיעדרות המפורמת מכולן של אולסי.

      איך הגדיר את זה בשידור יורם ארבל: "למכבי תל אביב קרה הערב פנצ'ר" !

      בואו תראו חתיכת נוסטלגיה משודרת

      ''

        22/5/13 12:20:

      צטט: רון רייק 2013-05-21 14:56:50

      המדובר ביד הנפץ ג'ק צימרמן


      ראה ההערה שלי ללבנה שווורץ
        22/5/13 12:17:

      צטט: לבנה שוורץ 2013-05-21 14:15:10

      אתה יודע איך זה נשים. אתם מסתכלים על המגרש ואנחנו על מה שקורה בחדרי הלבשה,

      במילים אחרות. ריכולים.

       

      אני דווקא זוכרת את החתיך של מכבי. כן כן כן ההוא שהייתה לו אהבה גדולה עם אשתו לשעבר של "אנחנו על המפה ואנחנו נישאר על המפה" או ציטוט דומה...

       

      הזוג לדעתי דווקא דגל יותר בהחלפת ה"מפה" ב"מיטה" אבל אני לא רוצה שיגידו עלי שבגלל שאני אישה אני רכלנית.

      אני רכלנית. נקודה.

       

      רשומה מבריקה.

      זו הוכחה שאני יכולה להיות גם אישה,

      גם רכלנית

      וגם להבין בטקסט מבריק כשאני קוראת אחד כזה.

      ואפילו לא חנפנית וזו עובדהנשיקהתמים

       

       

      אין ספק גברת Black & White שבתור גברת בכלל לא רכלנית, את מאד מאד כש-רונית

        22/5/13 12:12:

      צטט: נערת ליווי 2013-05-21 12:01:12


       

      1. הבנתי.

       

      2. הפנמתי.

       

      3.אני מיד שבה.

       

      לא בצחוק!

       

      וכן זה קשור למשחק של צאסקא לא זוכרת איך כותבים את הקיצור של האותיות.

      זוכרת את המיזרקה בככר שאז עוד קראו לה הככר של העירייה. למרות שבאופן אישי אני עוד הייתי בטיולון

       

      (סוג של עגלת תינוקות. היום כבר לא מוכרים כאלה..)

       

      הסיפור יגיע.

       

      כיכר מלכי ישראלי ? ד'ה קינגס אוף יזראל סקוואד גארדן

        22/5/13 12:11:

      צטט: יובלש 2013-05-21 11:55:02

      צטט: יורם.אל-קמינו 2013-05-21 11:49:36

      צטט: יובלש 2013-05-21 11:43:23

      אגב, סיפור הדרבי שהבאת מזכיר מאוד את סיפור הגמר האולימפי בין ארה"ב וברה"מ (היום רוסיה)

      גם שם היה סיפור עם איזה סל שנקלע לפני/אחרי הבאזר.

      שופטים שמשנים את דעתם

      קבוצות שמאיימות לא לעלות.

      אם אני זוכר נכון בסוף האמריקאים נדפקו (תמיד הטובים נדפקים).

       

      אכן האמריקאים נדפקו. שווה לספר את זה בפוסט נוסטלגיה על כדורסל חו"ל. (אולימפיאדת מונטריאול 1976, הפעם הראשונה בהסטוריה שהאמריקאים לא מביאים זהב אולימפי בכדורסל)

      מינכן. לא מונטריאול.

       

      כמובן, ככה זה כשהזיכרון בוגד. אני סקלרוטי צעיר צוחק

        22/5/13 07:00:

      הגעתי עד הלום מדלגת ומקפצת על שורות וסלים ושמות , אבל משהו בדרכך להעביר סיפור ממש מתאים לבורה שכמותי גם בכדורסל/כדורגל...נהנית לי מהכתיבה,מהתיאורים וההתבוננות האישית שלך, הנוסטלגית בה אני תמיד מוצאת את יורם מאותו מסע בספרד שגמעתי בשקיקה... תודה:)

        22/5/13 03:21:

      צטט: זונות פוליטיות 2013-05-21 19:53:25

      ברוטוס:  קמיל דירקס נקודה. בארי לייבוביץ' נקודה. טל ברודי נקודה

       

       

      נטוס:     מיקי ברקוביץ' ומוטי ארואסטי פסיק

       

      ..

       

       

      < א.ס. רמה"ש... אליצור רמלה.... בסדר שנים קצת אחרות. נשים הרבה יותר גבוהות ממני. אבל הס?> 

      מתי מתי מישו ידבר על נשים וכדורים וכן. לא התכוונתי לכדורים ורודים או תכולים מופתע

        21/5/13 22:20:

      עוד פרט טריוויה מעניין על טורניר הכדורסל באולימפיאדת מינכן 1972 ועל הכוח של סל לכאן או לכאן הוא שקצת לפני פתיחת המשחקים יצאה נבחרת ישראל בכדורסל לגרמניה לטורניר "ההזדמנות האחרונה", שם טעון גם ככה שמדובר על גרמנים, אבל שמקבל משמעות אירונית כפולה במקרה הזה, כי הנבחרת הפסידה את המשחק המכריע שלה לעליה (היה צמוד, צמוד מאוד) וחזרה לארץ לפני תחילת המשחקים האולימפיים. לפעמים אני לא מצליח להפסיק לחשוב איך אולי הייתה נכתבת ההסטוריה של הכדורסל הישראלי ושל הספורט הישראלי בכלל אם לאותה משלחת היו מצטרפים הכדורסלנים ואיזה שמות אחרים אולי היו מככבים בפוסט הזה ... 

        21/5/13 19:53:

      ברוטוס:  קמיל דירקס נקודה. בארי לייבוביץ' נקודה. טל ברודי נקודה

       

       

      נטוס:     מיקי ברקוביץ' ומוטי ארואסטי פסיק

       

      ..

        21/5/13 15:58:

      סיפור מספר 1 או הזמנה לקונטרה (מכיר פוקר יהודי מארבינקא?)

      בסיפור הזה נזכרתי דווקא סביב שיחת הארלים (וויליאמס, ארל "דה פרל" וכו') בתגובות. לפחות לדברי לו אלסינדור היה ארל אחד שהתעלה מעל כולם. למעשה, קארים אמר שהוא היה השחקן הכי טוב שהוא שיחק נגדו אי פעם וזה אחרי שנים של משחקים נגד הגדולים ביותר וכמובן גם שנים של פיטום באסיסטים ממג'יק שהובילו אותו להיות הקלע המוביל בהסטוריה. ועדיין, כששאלו אותו מי הגדול מכולם, הוא אמר, the goat. ארל "דה גואט" מניגולט. אני מאוד אוהב את הסיפור הזה כי היו בו את כל המרכיבים ההוליוודיים (שחקן מרקע סוציו אקונומי נמוך, מוצא מפלט בכדורסל ומתאמן בהתמדה) רק עם טוויסט של ריאליזם, זה סיפור של אלו שלא "עשו את זה" ונפלו בדרך למרות שאולי היו מוכשרים לא פחות. אותו ארל ה"עז", שהתפרסם בעיקר במשחקים במגרשים בהארלם אבל גם בקריירת כדורסל תיכונים מפוארת, היה מפורסם בעיקר בגלל היכולת האתלטית שלו (אפילו בפרמטרים של היום). מספרים עליו, שהיו מניחים לו מטבע של קוארטר ב"למעלה של הקרש" והוא היה קופץ,  מוריד אותו משם ובדרך חזרה משחרר הטבעה. תרגיל אחר שהוא היה מפורסם בו היה הדאבל דאנק - האגדות מספרות שהוא היה מטביע, תופס את הכדור מלמטה ומטביע שוב וכל זה כשהוא באוויר. התקוות סביבו היו גדולות אבל התמכרות להירואין וחוסר יכולת להכנס למסגרת די חרצה את הגורל של הבחור הזה. הסיפור הבא יהיה יותר לוקאלי ...

        21/5/13 14:56:

      המדובר ביד הנפץ ג'ק צימרמן

       

      צטט: לבנה שוורץ 2013-05-21 14:15:10

      אתה יודע איך זה נשים. אתם מסתכלים על המגרש ואנחנו על מה שקורה בחדרי הלבשה,

      במילים אחרות. ריכולים.

       

      אני דווקא זוכרת את החתיך של מכבי. כן כן כן ההוא שהייתה לו אהבה גדולה עם אשתו לשעבר של "אנחנו על המפה ואנחנו נישאר על המפה" או ציטוט דומה...

       

      הזוג לדעתי דווקא דגל יותר בהחלפת ה"מפה" ב"מיטה" אבל אני לא רוצה שיגידו עלי שבגלל שאני אישה אני רכלנית.

      אני רכלנית. נקודה.

       

      רשומה מבריקה.

      זו הוכחה שאני יכולה להיות גם אישה,

      גם רכלנית

      וגם להבין בטקסט מבריק כשאני קוראת אחד כזה.

      ואפילו לא חנפנית וזו עובדהנשיקהתמים

        21/5/13 14:15:

      אתה יודע איך זה נשים. אתם מסתכלים על המגרש ואנחנו על מה שקורה בחדרי הלבשה,

      במילים אחרות. ריכולים.

       

      אני דווקא זוכרת את החתיך של מכבי. כן כן כן ההוא שהייתה לו אהבה גדולה עם אשתו לשעבר של "אנחנו על המפה ואנחנו נישאר על המפה" או ציטוט דומה...

       

      הזוג לדעתי דווקא דגל יותר בהחלפת ה"מפה" ב"מיטה" אבל אני לא רוצה שיגידו עלי שבגלל שאני אישה אני רכלנית.

      אני רכלנית. נקודה.

       

      רשומה מבריקה.

      זו הוכחה שאני יכולה להיות גם אישה,

      גם רכלנית

      וגם להבין בטקסט מבריק כשאני קוראת אחד כזה.

      ואפילו לא חנפנית וזו עובדהנשיקהתמים

        21/5/13 12:01:

      צטט: יורם.אל-קמינו 2013-05-21 10:19:29

      צטט: רון רייק 2013-05-21 09:21:57

      מעולה. אני חושב שזה הפוסט שאני הכי מזדהה איתו מכל אלה שקראתי בדמרקר אי פעם. אז בתור תגובה ראשונה: תודה רבה. לדעתי יהיו עוד איזה 4-5 תגובות שלי בפוסט הזה, אז קבל את התנצלותי מראש.

       

       

      אל תתנצל.  תבוא, תגיב ותביא עוד סיפורים. כל המספר על היסטורית הכדורסל בארץ כאן בתגובות, יזכה לסיפור קונטרה.  נראה מה ייצא מזה.

       

       

      1. הבנתי.

       

      2. הפנמתי.

       

      3.אני מיד שבה.

       

      לא בצחוק!

       

      וכן זה קשור למשחק של צאסקא לא זוכרת איך כותבים את הקיצור של האותיות.

      זוכרת את המיזרקה בככר שאז עוד קראו לה הככר של העירייה. למרות שבאופן אישי אני עוד הייתי בטיולון

       

      (סוג של עגלת תינוקות. היום כבר לא מוכרים כאלה..)

       

      הסיפור יגיע.

        21/5/13 11:55:

      צטט: יורם.אל-קמינו 2013-05-21 11:49:36

      צטט: יובלש 2013-05-21 11:43:23

      אגב, סיפור הדרבי שהבאת מזכיר מאוד את סיפור הגמר האולימפי בין ארה"ב וברה"מ (היום רוסיה)

      גם שם היה סיפור עם איזה סל שנקלע לפני/אחרי הבאזר.

      שופטים שמשנים את דעתם

      קבוצות שמאיימות לא לעלות.

      אם אני זוכר נכון בסוף האמריקאים נדפקו (תמיד הטובים נדפקים).

       

      אכן האמריקאים נדפקו. שווה לספר את זה בפוסט נוסטלגיה על כדורסל חו"ל. (אולימפיאדת מונטריאול 1976, הפעם הראשונה בהסטוריה שהאמריקאים לא מביאים זהב אולימפי בכדורסל)

      מינכן. לא מונטריאול.

       

        21/5/13 11:50:

      צטט: יובלש 2013-05-21 11:48:42

      הנה הסיפור מויקיפדיה

      מחלוקת באולימפיאדת מינכן 1972 [עריכה]

      לאחר שבע מדליות זהב רצופות במשחקים האולימפיים ומאזן מדהים של 0-63, ניצחה הנבחרת גם את שמונת משחקיה הראשונים בטורניר והגיעה לגמר אולימפיאדת מינכן (1972) מול נבחרת ברית המועצות. במשחק זה הפסידה נבחרת ארצות הברית לראשונה בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים באחד המשחקים השנויים במחלוקת בתולדות המשחקים. שלוש שניות לסיום המשחק הובילה הנבחרת האמריקנית בתוצאה 49-50 לאחר שתי זריקות עונשין שקלע דאג קולינס. אולם, הצפירה לסיום המשחק נשמעה לפני הזריקה השנייה. לאחר זריקות העונשין, נכשלו הסובייטים לקלוע בזמן שנותר. אולם אחד השופטים הורה לשחק שנייה אחת נוספת לאחר ששמע את הצפירה המוקדמת. הסובייטים טענו שהם ביקשו פסק זמן לפני זריקות העונשין והשופט הורה לחדש את המשחק עם 3 שניות על שעון הזריקות. המשחק חודש והסובייטים כשלו במסירת הכדור, אולם השעון היה בתהליך איפוס בזמן ניסיון המסירה. צפירת הסיום נשמעה ושחקני הנבחרת האמריקנית החלו לחגוג את ניצחונם. אולם, מזכ"ל פיב"א וויליאם ג'ונס הורה לאפס את השעון שוב על 3 שניות ולחדש את המשחק מנקודת הזמן הזו. הפעם הסובייטים ניצלו את ההזדמנות ושחקן הציר שלהם, אלכסנדר בלוב, קלט מסירה ארוכה מצד אחד של המגרש אל הצד השני וקלע סל ניצחון עם צפירת הסיום, שקבע את התוצאה: 50-51 לסובייטים. הנבחרת האמריקנית הגישה ערעור לאחר המשחק שנדחה על ידי ועדת ערעורים שכללה חמישה נציגים בהחלטה של שלושה נגד שניים. ההחלטה נחשבה לפוליטית שכן שלושת הנציגים שדחו את ההחלטה היו ממדינות קומוניסטיות (הונגריה, פולין וקובה) בעוד שתומכי הערעור היו נציגי מדינות אנטי קומוניסטיות (איטליה ופוארטו ריקו). השחקנים האמריקנים בתגובה סירבו לקבל את מדליות הכסף שלהם.

      אפשר לעשות מזה שאלת טריויה-

       

      כמה פעמים משחקים את 3 השניות האחרונות של הגמר האולימפי

       

      התשובה הנכונה-כמה שצריך עד שהרוסים יקלעו סל נצחון........קריצה

       

       

      הקדמת אותי.  אחלה. תוד"ש

        21/5/13 11:49:

      צטט: יובלש 2013-05-21 11:43:23

      אגב, סיפור הדרבי שהבאת מזכיר מאוד את סיפור הגמר האולימפי בין ארה"ב וברה"מ (היום רוסיה)

      גם שם היה סיפור עם איזה סל שנקלע לפני/אחרי הבאזר.

      שופטים שמשנים את דעתם

      קבוצות שמאיימות לא לעלות.

      אם אני זוכר נכון בסוף האמריקאים נדפקו (תמיד הטובים נדפקים).

       

      אכן האמריקאים נדפקו. שווה לספר את זה בפוסט נוסטלגיה על כדורסל חו"ל. (אולימפיאדת מונטריאול 1976, הפעם הראשונה בהסטוריה שהאמריקאים לא מביאים זהב אולימפי בכדורסל)

        21/5/13 11:48:

      הנה הסיפור מויקיפדיה

      מחלוקת באולימפיאדת מינכן 1972 [עריכה]

      לאחר שבע מדליות זהב רצופות במשחקים האולימפיים ומאזן מדהים של 0-63, ניצחה הנבחרת גם את שמונת משחקיה הראשונים בטורניר והגיעה לגמר אולימפיאדת מינכן (1972) מול נבחרת ברית המועצות. במשחק זה הפסידה נבחרת ארצות הברית לראשונה בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים באחד המשחקים השנויים במחלוקת בתולדות המשחקים. שלוש שניות לסיום המשחק הובילה הנבחרת האמריקנית בתוצאה 49-50 לאחר שתי זריקות עונשין שקלע דאג קולינס. אולם, הצפירה לסיום המשחק נשמעה לפני הזריקה השנייה. לאחר זריקות העונשין, נכשלו הסובייטים לקלוע בזמן שנותר. אולם אחד השופטים הורה לשחק שנייה אחת נוספת לאחר ששמע את הצפירה המוקדמת. הסובייטים טענו שהם ביקשו פסק זמן לפני זריקות העונשין והשופט הורה לחדש את המשחק עם 3 שניות על שעון הזריקות. המשחק חודש והסובייטים כשלו במסירת הכדור, אולם השעון היה בתהליך איפוס בזמן ניסיון המסירה. צפירת הסיום נשמעה ושחקני הנבחרת האמריקנית החלו לחגוג את ניצחונם. אולם, מזכ"ל פיב"א וויליאם ג'ונס הורה לאפס את השעון שוב על 3 שניות ולחדש את המשחק מנקודת הזמן הזו. הפעם הסובייטים ניצלו את ההזדמנות ושחקן הציר שלהם, אלכסנדר בלוב, קלט מסירה ארוכה מצד אחד של המגרש אל הצד השני וקלע סל ניצחון עם צפירת הסיום, שקבע את התוצאה: 50-51 לסובייטים. הנבחרת האמריקנית הגישה ערעור לאחר המשחק שנדחה על ידי ועדת ערעורים שכללה חמישה נציגים בהחלטה של שלושה נגד שניים. ההחלטה נחשבה לפוליטית שכן שלושת הנציגים שדחו את ההחלטה היו ממדינות קומוניסטיות (הונגריה, פולין וקובה) בעוד שתומכי הערעור היו נציגי מדינות אנטי קומוניסטיות (איטליה ופוארטו ריקו). השחקנים האמריקנים בתגובה סירבו לקבל את מדליות הכסף שלהם.

      אפשר לעשות מזה שאלת טריויה-

       

      כמה פעמים משחקים את 3 השניות האחרונות של הגמר האולימפי

       

      התשובה הנכונה-כמה שצריך עד שהרוסים יקלעו סל נצחון........קריצה

        21/5/13 11:48:

      צטט: א ח א ב 2013-05-21 11:42:25

      תודה על פרקי נוסטלגייה מחממי לב. מוטי נהרי היה שופט משכמו ומעלה. הספקתי לצפות ואפילו לשחק במשחקים ששפט. היריעה אמנם קצרה אבל הייתי מזכיר גם את בארי לייבוביץ. רכז הפועל המיתולוגי. עירא ומרזל ובוזי...גיבורי ילדות

       

       

      א. כל מילה טובה על מוטי נהרי היא מעט מידי על האיש הנהדר הזה.  האיש חינך אותי לכבד ספורט וכל זה באירוע אחד קטן.

      ב. חיכיתי מי יהיה הראשון להעלות את בארי ליבוביץ' לפוסט. מגיע לו ועוד איך.

      ג. יש לך סיפורים על גבת יגור ?  תביא.

        21/5/13 11:43:

      אגב, סיפור הדרבי שהבאת מזכיר מאוד את סיפור הגמר האולימפי בין ארה"ב וברה"מ (היום רוסיה)

      גם שם היה סיפור עם איזה סל שנקלע לפני/אחרי הבאזר.

      שופטים שמשנים את דעתם

      קבוצות שמאיימות לא לעלות.

      אם אני זוכר נכון בסוף האמריקאים נדפקו (תמיד הטובים נדפקים).

        21/5/13 11:42:
      תודה על פרקי נוסטלגייה מחממי לב. מוטי נהרי היה שופט משכמו ומעלה. הספקתי לצפות ואפילו לשחק במשחקים ששפט. היריעה אמנם קצרה אבל הייתי מזכיר גם את בארי לייבוביץ. רכז הפועל המיתולוגי. עירא ומרזל ובוזי...גיבורי ילדות
        21/5/13 10:22:

      צטט: rossini 2013-05-21 09:55:07

      קבל כוכב על ההשקעה.חיוך

       

      אני נהנה. מקווה שהחברה גם. תודה

      emoticons_afi.gif

        21/5/13 10:19:

      צטט: רון רייק 2013-05-21 09:21:57

      מעולה. אני חושב שזה הפוסט שאני הכי מזדהה איתו מכל אלה שקראתי בדמרקר אי פעם. אז בתור תגובה ראשונה: תודה רבה. לדעתי יהיו עוד איזה 4-5 תגובות שלי בפוסט הזה, אז קבל את התנצלותי מראש.

       

       

      אל תתנצל.  תבוא, תגיב ותביא עוד סיפורים. כל המספר על היסטורית הכדורסל בארץ כאן בתגובות, יזכה לסיפור קונטרה.  נראה מה ייצא מזה.

        21/5/13 10:18:

      צטט: ההלך 2013-05-21 05:52:05

      איזה סיפורים ואיזה נוסטלגיה.. כיף לקרוא!

       

       

      פעם בכמה זמן בא פרץ של נוסטלגיה. הכיף שלי .

        21/5/13 10:17:

      צטט: זונת הדואר 2013-05-21 03:42:34

      שלום יקירי .

       

      אני לא רוצה להתייחס לתגובות קודמות לי.

       

      אני מעוניינת לשבח את הסקירה !

       

      אני נהניתי . אני חייכתי . אני הייתי ועדיין אלופה במגוון סוגי ספורט שעל חלקם עדיין אסור לדבר מחוץ לאצל הבריכה !

       

      אני יכולה לספר פה כיון שמרבית המגיבים שהקדימו להגיב לפני הינם מיקירי "התא" כי אני לא רק שחקנית כדורסל מהטובות שניראו אי פעם,  שמה את אסתר ויליאמס בכיס הקטן בשחייה צורנית בכל גיגית, אלא זכיתי באחת האולימפיאדות בריצת משוכות, אני מניפה כדורי ברזל למרחוק ועוד !

       

      אחת הרשומות היותר מרשימות של יושבי הכורסה ולא כי יש לי חיבה לשחומי עור.

       

       

      }!{

       

       

      זונת הכבוד ! אני רוצה לדעת באילו סוגי ספורט את מצטיינת היום ! זו דרישה לגיטימית בעולם של שקיפות ופוליטיקלי קורקט. זכות הציבור לגעת.

        21/5/13 10:15:

      צטט: יובלש 2013-05-20 22:56:37

       

       

      בצירוף מקרים מופלא נדמה לי שלשלושתנו יצא לחזות לאחרונה בארל וויליאמסקריצהקריצהקריצה

       

      שלוש קריצות לזכר שלושת המוסקטרים זצ"ל.

       

      בואו נעשה כבוד לארל ויליאמס. מגיע לו. וגם לשלושה שראו אותו בקפה דובנוב.  ולאולסי גם.


       

      ''

        21/5/13 10:10:

      צטט: זונות פוליטיות 2013-05-20 22:31:39

      ברוטוס:  אני לא בטוח שאפשר להסגיר את זה, אבל נטוס שיחק כדורסל במכבי רמת גן תחת שרביט האימון של קמיל דירקס

       

       

      נטוס:     אתה מניאק שזה לא יאומן, ואכלת שווארמות ברמת גדד, אכלת פלאפל באורדע ואתה בוגד מסריח שיש לו ריח של שווארמה שמש, כן, עם עמבה מסריחה, יא נקניק

       

      ..

      נטוס זה אתה ? אז גם אותך אני זוכר במגרש הפועל חיפה הישן מתמסר עם בוב גריפין .  ד"ש לזיסמן.
      ומי שלא אכל שווארמה חזאן ברחוב הנביאים בחיפה, כאילו לא אכל שווארמה מימיו. 
      עכשיו תזכירו לי - קמיל דירקס היה בלגי שהתאזרח ?

        21/5/13 09:55:

      קבל כוכב על ההשקעה.חיוך

        21/5/13 09:21:

      מעולה. אני חושב שזה הפוסט שאני הכי מזדהה איתו מכל אלה שקראתי בדמרקר אי פעם. אז בתור תגובה ראשונה: תודה רבה. לדעתי יהיו עוד איזה 4-5 תגובות שלי בפוסט הזה, אז קבל את התנצלותי מראש.

        21/5/13 05:52:
      איזה סיפורים ואיזה נוסטלגיה.. כיף לקרוא!
        21/5/13 03:42:

      שלום יקירי .

       

      אני לא רוצה להתייחס לתגובות קודמות לי.

       

      אני מעוניינת לשבח את הסקירה !

       

      אני נהניתי . אני חייכתי . אני הייתי ועדיין אלופה במגוון סוגי ספורט שעל חלקם עדיין אסור לדבר מחוץ לאצל הבריכה !

       

      אני יכולה לספר פה כיון שמרבית המגיבים שהקדימו להגיב לפני הינם מיקירי "התא" כי אני לא רק שחקנית כדורסל מהטובות שניראו אי פעם,  שמה את אסתר ויליאמס בכיס הקטן בשחייה צורנית בכל גיגית, אלא זכיתי באחת האולימפיאדות בריצת משוכות, אני מניפה כדורי ברזל למרחוק ועוד !

       

      אחת הרשומות היותר מרשימות של יושבי הכורסה ולא כי יש לי חיבה לשחומי עור.

       

       

      }!{

        20/5/13 22:56:

      קריצהקריצהצטט: יורם.אל-קמינו 2013-05-20 18:21:31

      צטט: נערת ליווי 2013-05-20 18:02:29

      למה?

      למה?

      למה?

      התחלת באות שאפילו אני יכולתי לקרוא ובספורט שאפילו אני יכולתי להבין.

      על השנים אני לא מוכנה להגיד שום מילה!

       

      אני כן מוכנה לגלות לך שלא מזמן ראיתי באיזה מקום את ארל ויליאמס (נדמה לי) או אולי אני טועה בשם

      וזה בכלל היה מכביסט אחר ששיחק עוד עם טל ברודי ומוטי ארואסטי (אני דורשת כוכב וגם! קריאת התפעלות על הידע שלי או הזכרון - מה שתמצא לנכון!)

       

       

      ''

       

      על החתום.

      אחת מיקרות (תרתי משמע) המדור.

       

      בינתיים עוד אין שלום. לי יש לא מעט בטחון (בעצמי! אלא במי . . . תמים ) 

       

      מופתע

       

      כל הכבוד לזיכרון.  מחיאות כפיים מגיעות לך.

      הנה הבאת לפה את ארל "דה פרל" ויליאמס.  אגב, ארל the pearl זה הכינוי המקורי של ארל מונרו מגדולי שחקני הניו יורק ניקס. ניתן גם לו כבוד.

       

      ''

      בצירוף מקרים מופלא נדמה לי שלשלושתנו יצא לחזות לאחרונה בארל וויליאמסקריצהקריצהקריצה

       

      שלוש קריצות לזכר שלושת המוסקטרים זצ"ל.

       

        20/5/13 22:31:

      ברוטוס:  אני לא בטוח שאפשר להסגיר את זה, אבל נטוס שיחק כדורסל במכבי רמת גן תחת שרביט האימון של קמיל דירקס

       

       

      נטוס:     אתה מניאק שזה לא יאומן, ואכלת שווארמות ברמת גדד, אכלת פלאפל באורדע ואתה בוגד מסריח שיש לו ריח של שווארמה שמש, כן, עם עמבה מסריחה, יא נקניק

       

      ..

        20/5/13 19:11:

      צטט: תכשיט 2013-05-20 18:37:55

      נוסטלגיה במיטבה... :))

       

      וגם את במיטבך צוחק

        20/5/13 18:37:
      נוסטלגיה במיטבה... :))
        20/5/13 18:21:

      צטט: נערת ליווי 2013-05-20 18:02:29

      למה?

      למה?

      למה?

      התחלת באות שאפילו אני יכולתי לקרוא ובספורט שאפילו אני יכולתי להבין.

      על השנים אני לא מוכנה להגיד שום מילה!

       

      אני כן מוכנה לגלות לך שלא מזמן ראיתי באיזה מקום את ארל ויליאמס (נדמה לי) או אולי אני טועה בשם

      וזה בכלל היה מכביסט אחר ששיחק עוד עם טל ברודי ומוטי ארואסטי (אני דורשת כוכב וגם! קריאת התפעלות על הידע שלי או הזכרון - מה שתמצא לנכון!)

       

       

      ''

       

      על החתום.

      אחת מיקרות (תרתי משמע) המדור.

       

      בינתיים עוד אין שלום. לי יש לא מעט בטחון (בעצמי! אלא במי . . . תמים ) 

       

      מופתע

       

      כל הכבוד לזיכרון.  מחיאות כפיים מגיעות לך.

      הנה הבאת לפה את ארל "דה פרל" ויליאמס.  אגב, ארל the pearl זה הכינוי המקורי של ארל מונרו מגדולי שחקני הניו יורק ניקס. ניתן גם לו כבוד.

       

      ''

        20/5/13 18:16:

      צטט: ranbo3 2013-05-20 17:51:47

      חיימון עלה לכותרות לאחרונה בנסיבות לא מי יודע כמה..

      http://www.nrg.co.il/online/3/ART2/470/848.html?hp=3&cat=620&loc=20

       

      בכדורסל של היום, כל מה שנשאר לנו זה נוסטלגיה. 

       

       

      תודה על העדכון. לא ידעתי. רק בריאות

        20/5/13 18:02:

      למה?

      למה?

      למה?

      התחלת באות שאפילו אני יכולתי לקרוא ובספורט שאפילו אני יכולתי להבין.

      על השנים אני לא מוכנה להגיד שום מילה!

       

      אני כן מוכנה לגלות לך שלא מזמן ראיתי באיזה מקום את ארל ויליאמס (נדמה לי) או אולי אני טועה בשם

      וזה בכלל היה מכביסט אחר ששיחק עוד עם טל ברודי ומוטי ארואסטי (אני דורשת כוכב וגם! קריאת התפעלות על הידע שלי או הזכרון - מה שתמצא לנכון!)

       

       

      ''

       

      על החתום.

      אחת מיקרות (תרתי משמע) המדור.

       

      בינתיים עוד אין שלום. לי יש לא מעט בטחון (בעצמי! אלא במי . . . תמים ) 

       

      מופתע

        20/5/13 17:51:

      חיימון עלה לכותרות לאחרונה בנסיבות לא מי יודע כמה..

      http://www.nrg.co.il/online/3/ART2/470/848.html?hp=3&cat=620&loc=20

       

      בכדורסל של היום, כל מה שנשאר לנו זה נוסטלגיה. 

      ארכיון

      פרופיל

      יורם.אל-קמינו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין