אחרי שלושה ימי מחלה  פרצתי היום לגן חדורת אנרגיות חיוביות. הילדים כמובן קיבלו את פני בחיבוקים ונשיקות... היתה חגיגה...

אחרי 10 דקות לערך שמתי לב שחסר לי משהו... מוסיקה... במסגרת 60 שנה למדינה אנו עוסקים בגן בשירי ילדות של הורי הגן... הכרנו שירים של אהוד מנור, את גלי וליבי אפילו את באני הכלבה שהלכה לה לאיבוד... דיברנו על הנושאים בהם עסקו שירי הילדות של פעם... המשפחה, הדברים שקרו ביומיום... דיברנו על הילד שבכה בגלל ההיא שאכלה לו את התפוח... על הרגשות שהיו בשיר...

שמתי במערכת את הדיסק המקורי של חווה אלברשטיין בשירי הילדות שלה.. והילדים המשיכו לעבוד... אח איזה חורף... לאסנת היתה בובה... אחלה...

בערך בשעה 10 באו כמה בנות וביקשו לרקוד... האמת עם האנרגיות שלי והקור הנורא ששרר בחוץ, זה דוקא היה רעיון לא רע...

השאלה שלי מה אתם רוצים לשמוע היתה כמעט מיותרת... כמובן... את הפסטיגל החדש שעד עכשיו התעלמתי באלגנטיות מקיומו... פסטיגל על הזמן...

אנחנו רוקדים לנו להנאתנו ופתאום בשיר השלישי אני קולטת מתוך המנגינה את המילים...  

כי אני מאמין בעצמי

כי אני זה אני

והאמת בתוכי

ואם רק אסתכל בליבי

אמצא את הדרך שלי

רגע, רגע... עצרתי את השיר... מתחילים מהתחלה ואני רוצה לשמוע את המילים... הילדים כמובן מכירים את השיר בעל פה ומסבירים לי שזה שיר של יובל המבולבל...

יובל, יובל, אתה לא נשמע לי כל כך מבולבל...

שירי הפסטיגל, גם הקודם "פסטיגל פנטסיה" מכילים שירים על מהות החיים..

כמו שיר מס' 4 נדמה לי שנקרא "איש השאלות"...

..."בום, תפעיל קצת את הראש, כי אין ממה לחשוש, אתה שואל ת`שאלות משמע אתה קיים, בין כל הבלאגאן, כן, העתיד כבר כאן, את התשובות עוד תקבל כשיעבור קצת זמן.."