כותרות TheMarker >
    ';

    החיים יפים


    בצידו האפל של הירח,
    חיים אנשי הצללים בדממה.
    איש קולם אינו שומע,
    מושפלים עד אדמה.

    אך בלילות של ירח מלא,
    בין חושך לחמה,
    זאב בודד בשמם קורא,
    זועק אל..
    השממה.
    ***
    כול הטקסטים, השירים והסיפורים בבלוג מקוריים
    ***
    כוכבים, יש רק בשמיים...
    ***
    אשמח לתגובות

    כול הזכויות שמורות
    צוריאל צור

    0

    שלגייה שחורה.

    34 תגובות   יום חמישי, 23/5/13, 17:27

    ''

     שלגייה שחורה.

    סיפור קצר מאת: צוריאל צור.

     

     

    שוק הכרמל בתל אביב המה אדם.

    זלדה שוורץ פילסה דרכה בין הדוכנים הצפופים, חמושה בסל קניות מפלסטיק וכובע קש רחב שוליים להגן עליה משמש אוגוסט הקופחת.

    היא אהבה לערוך קניות כול יום חמישי בשוק הצבעוני והתוסס.

    לראות את המראות, להריח את ריחות השוק ולשמוע את בדיחות הרוכלים ושיריהם המהללים את סחורתם בחרוזים מטופשים ומצחיקים.

    עוברת מדוכן אחד למשנהו כמו פרפר צבעוני ויפה, מלקטת גבינות , פירות וירקות שנבחרו עבורה בקפידה על ידי המוכרים שהכירו אותה מביקוריה הקבועים בשוק.

    נעצרה ליד דוכן המיצים.

    " המיץ הרגיל, נסיכה ?" שאל אותה המוכר ובלי להמתין לתשובתה החל לסחוט גזרים, סלק, סלרי וחתיכת ג'ינג'ר  לכוס גדולה.

    מוכר הסדקית הצעיר מהדוכן הסמוך, אחז ברמקול והחל לזמר בעליזות –

     

     

    "יאללה בשתיים,

      קנו מאפרים.

    כול דבר רק שתי לירות,

    בואו זה שווה לראות"

     

     

    היא חייכה, סיימה את המיץ ושמה פעמיה אל דוכן הפירות הסמוך.

    לקחה שקית והחלה לבחור תפוחים.

    "בוקר טוב לך" בירכה אותה המוכרת החביבה  וסקרה את זלדה מכף רגל עד ראש.

    זלדה הייתה אישה יפה לכול הדעות, קטנה ושברירית בעלת עיניים כחולות גדולות שריסים שחורים ארוכים הסתלסלו מעליהם. שיערה השחור הארוך, היווה ניגוד מוחלט לעורה הלבן והצח.

    "בוקר טוב גם לך חמודה" החזירה זלדה ומסרה לה את השקית לשקילה.

    "גם יפה, גם מנומסת. מי שיתחתן איתך, יהיה מאושר" חייכה המוכרת.

    "תודה, אני נשואה " השיבה זלדה בחיוך.

    "מה עם ילדים? הם בטח יפים כמוך" קבעה המוכרת והחזירה לה את שקית התפוחים והעודף.

    "אין עדיין ילדים, לא כול כך הולך.." השיבה זלדה במבוכה קלה.

    "הראי לי את ידך" בקשה המוכרת .

    "מה ?"

    "הראי לי את כף ידך, ואגיד לך את עתידך" התעקשה המוכרת.

    היא הוציאה משקפי ראייה מכיס חולצתה  ובחנה ארוכות את תווי כף ידה העדינה של זלדה.

    "בשנה הבאה, תיוולד לך בת"  קבעה בנחרצות.

    "ומה עוד את רואה?" חייכה זלדה בסקפטיות, היא לא האמינה בקוראות בקפה/קלפים/כף יד וחוזי עתידות למיניהם.

    המוכרת החביבה בעלת ארשת הפנים הטובה, המשיכה לבחון את כף היד הקטנה בעיון ואז פניה נעצבו.

    "לא יהיו לך עוד ילדים"  אמרה והחזירה את משקפיה לכיס.

    "אחת, יותר טוב מכלום" צחקה זלדה שכאמור לא לקחה ברצינות את נבואתה של מוכרת התפוחים ופנתה להמשיך לדרכה.

    "היי, חכי רגע" קראה לה המוכרת, היא נגשה לירכתי הדוכן, היכן ששמרה את הסחורה היותר מובחרת ושלפה משם תפוח עץ אדום, מוצק ועסיסי, בעל קליפה מבריקה וניחוח מבושם.

    "קחי, שיהיה למזל..."

    ***

    במשפחת שוורץ הקטנה, השמחה הייתה גדולה.

    לאחר שנות עקרות ממושכות, נולדה למתתיהו וזלדה  בת.

    האחות המיילדת, לא הפסיקה להתפעל מיופייה הנדיר, היא הייתה למעשה העתק מוקטן של אימה.

    בעלת עיניים כחולות גדולות, פלומת שיער שחור, לחיים תפוחות ורדרדות ועור בהיר.

    "היא ממש מזכירה את שלגייה" התמוגגה האחות מהפעוטה המקסימה.

    מתתיהו וזלדה החליפו ביניהם מבטים של הבנה, שניהם ידעו באחת כי לא יצטרכו להתלבט יותר בבחירת שם לביתם.

    ***

    שלגייה שוורץ, גדלה כמו נסיכה.

    למרות נסיונותיהם של הוריה להביא לה אחים, לא צלח הדבר בידיהם.

    בגיל חמש, חלתה אימה במחלה קשה ונפטרה.

    אביה, פינק אותה ולא החסיר ממנה דבר.

     שלגייה גדלה ויפתה, אך ככול שיופיה גדל, אופיה הלך והתכער.

    היא הייתה ילדה חכמה, שנונה ומבריקה.  אך היופי המלאכי שלה, היה אנטי תזה  לאופי השטני שפיתחה.

    ***

     

    "שלגייה, הבאתי לך מתנה ליום הולדת"

    יורם לבטוב, אחז בקופסת קרטון מחוררת של נעליים. לאחר חודשים ארוכים בהם גידל בה תולעי משי, הגיע השלב בו הפכו לפרפרים.

    הוא אהב מאוד את הילדה היפה שהייתה אתו בגן הילדים ועתה שמח לתת לה את פרפריו כמתנת יום הולדת.

    שלגייה לבשה שמלת משי לבנה, נעלי בובה לבנות וסרט לבן בשיערה.

    היא סקרה את הילד הנרגש שעמד מולה, בבוז קר.

    הוא נעל סנדלים על גרביים ארוכות, מכנסיו הקצרים הוחזקו בשלייקס על חולצה משובצת ומכופתרת עד צוואר, כובע טמבל כחול כיסה את שיערו השטני שהיה גזור בפוני עקום ומשקפי קרן עבים ישבו על חוטמו המנומש.

    הוא הזכיר לה את בובת הליצן שהייתה תלויה בחדרה.

    היא חייכה חיוך מרושע, לקחה את קופסת הנעליים , קרבה אליה את אוזנה ושקשקה אותה.

    "מה יש בפנים ? טבעת זהב ? כתר? " שאלה בלעג.

    הכניסה את ידה הקטנה בפנים ותפסה פרפר אחד, אוחזת אותו בתוך אגרופה.

    "או כמה מתוק מצידך, הבאת לי פרפר"

    "זהירות, שלא ימעך" קרא יורם בדאגה.

    שלגיה בתגובה, הדקה את אגרופה בחוזקה והחלה לשיר ורסיה משלה לשיר הפרפר הידוע-

     

     

    "בוא אלי פרפר נחמד,

    בוא אמחץ אותך ביד.

    שב מרוח על רצפה,

    לא תעוף בחזרה"

     

     

    היא צחקה צחוק רע ומתגלגל, השליכה את הפרפר האומלל לחולות והסתלקה .

     

     ***

    יורם לבטוב, כשמו כן- היה ילד רגיש, חכם וטוב לב.

    אביו נהרג בתאונת אופנוע כשהיה פעוט ואמו גדלה אותו במסירות ודאגה.

    תמיד אהב לעזור לילדים  ולשתף אותם במשחקים שלו.

    אהב מאוד בעלי חים,  בביתו גידל גור כלבים ושלושה אפרוחים.

    בדמעות צער ועלבון, התכופף אל החולות,  הפרפר רפרף בכנפיו פרפורי גסיסה אחרונים ונדם.

    יורם, חפר גומה קטנה בחול וטמן אותו. הוא מחה את דמעותיו אך לא יכל למחות מזיכרונו  את הילדה היפה שכה אהבה להכאיב לו.

     

     

    משפחות לבטוב ושוורץ, המשיכו להתגורר באותה שכונה.

    הילדים גדלו והלכו ביחד לאותו בית ספר יסודי ואחר כך תיכון.

    שניהם הצטיינו בלימודים אך לא בחיי האהבה.

    בעוד יורם המשיך לאהוב בסתר ליבו את שלגייה שלא נענתה לחיזוריו המגושמים, לשלגייה  היו מחזרים רבים שנמשכו אליה כמו פרפרים לאש.

    היא בחרה אותם בקפידה לפי יכולותיהם הכלכליות ונהנתה ממנעמי החיים שהרעיפו עליה, אך לא הייתה לה שום כוונה להתחתן עם אף אחד מהם.

    הייתה עוברת ממחזר עשיר  אחד למשנהו כמו פרפר עליז, שותה מצופו, שוברת את ליבו וממשיכה הלאה.

    את שאר המחזרים שלא תאמו את דרישותיה, נהנתה לנפנף בבוז או להתעלל ברגשותיהם עד שהתייאשו.

    "שלגייה שחורה" היה הכינוי שדבק בה בין המחזרים ושאר מכריה מכיוון שליבה היה שחור משחור.

    אך לא רק שחור...

     גם גדול !!

    ***

     

    "קרדיומיופתיה היפר- טרופית"  קבע הפרופסור למחלות לב בבית החולים.

    מסתבר כי מלבד יופי אגדי שובר לבבות, הורישה זלדה המנוחה לביתה פגם גנטי שגורם להגדלה והתעבות של שריר הלב.

    "לבוא לביקורת בעוד חצי שנה" פסק הפרופסור ורשם לה שלל תרופות להפרעות קצב והסדרת הלב.

    ***

    באותו הבניין, במחלקת הילדים..

     לבוש חלוק לבן וסטטוסקופ, אף כדורי אדום ואיפור על פניו, ישב יורם לבטוב והקריא סיפור אגדה לילד חולה.

     הילד הקשיב מרותק לסיפור  וצחק צחוק מתגלגל כשיורם המחיז קטעים מהסיפור ועשה פרצופים מצחיקים.

    "הצחוק יפה לבריאות" אמר יורם לילד, "ועכשיו בוא נבדוק איך אתה מרגיש" .

    הוא הרכיב את הסטטוסקופ לאוזניו ובדק את ליבו של הילד.

    האזין לדפיקות ליבו שפעם חזק מהתרגשות וקרץ לו בחיוך:

    "יש לך לב גם זהב וגם מתוק" .

    הוא הניח את כפו על חזה הילד וכשהסירו, נחה בכפו מטבע שוקולד מוזהבת.

    עיני הילד נצצו משמחה.

    ***

    יורם ירד לקפיטריה בקומת הקרקע של בית החולים בדיוק כששלגיה סיימה את ביקורה אצל הרופא.

    מבטיהם נפגשו ביציאה מהמעליות.

    " שלגייה !? "

    הוא קרא, מופתע לפגוש אותה כאן.

    שלגייה לא זיהתה אותו עם האיפור ואף הפלסטיק האדום.

    הוא הסיר את האף וחייך  "זה אני, יורם !"

    היא הביטה בו מופתעת לכמה שניות ואז פרצה בצחוק מתגלגל.

    "אתה ליצן רפואי??"

    היא לא יכלה להפסיק לצחוק.

    "כמה שמתאים לך" .

    "ומה את עושה כאן? " שאל.

    סיפרה לו על בעיית הלב שהתגלתה אצלה.

    "זה לב שעושה בעיות גם לאחרים" הוא חשב לעצמו וכמה היה רוצה לתפוס מקום בלב המוגדל הזה.

    הוא הרגיש את ליבו הולם בחזהו מאיים לפרוץ החוצה מרוב אהבה אליה.

    הוא שלף מכיס חלוקו בלון אדום ארוך וניפח אותו, יצר ממנו צורת לב גדול והביט דרכו אל פניה היפות של שלגייה.

    שלגייה, הביטה משועשעת במחזה, שלפה סיגריה דקיקה, הציתה אותה ונשפה סילון עשן ארוך אל תוך שערותיו של יורם.

    "שלגייה, יש לי זוג כרטיסים לסרט בערב, התצאי איתי ?"  הוא שאל דרך בלון הלב האדום, כשעשן מסתלסל מבין שערותיו.

    שלגייה קרבה פניה אל הבלון, חייכה חיוך מפתה ונעצה את הסיגריה הבוערת בבלון אשר התפוצץ לקרעים.

    "אתה חי בסרט" היא צחקה לו בפנים והסתלקה.

    מספר חולים ומבקרים שהיו עדים למחזה, צחקו ומחאו כפיים, משוכנעים כי מדובר בהצגה של ליצן רפואי והעוזרת שלו.

    יורם נמלט אל חדר השירותים הקרוב.

    הוא הביט במראה שעל הקיר,

     ליצן עצוב הביט בו בדממה ודמעה אחת חמה של עלבון וצער חרצה פס ארוך בשכבת האיפור שעל פניו..

    ***

    הזמן שחלף, לא הטיב עם לבה של שלגייה.

    "את תזדקקי להשתלת לב" אמר הפרופסור בבדיקה התקופתית, אני מכניס אותך לתור וכשימצא תורם מתאים עלייך להיות מוכנה.

    שלגייה יצאה מהורהרת מהחדר, היא ירדה במדרגות בית החולים חושבת על מר גורלה.

    יורם לבטוב היה בדרכו למחלקה וטיפס ברגל במדרגות כהרגלו כדי לשמור על כושר.

    הם נפגשו באמצע גרם המדרגות.

    "עוד פעם אתה" היא צחקה.

    היא הייתה לבושה בחצאית מיני קצרה, גופיית סריג ונעלי עקב ונראתה מהממת מתמיד.

    יורם לא יכל להסיר את עיניו ממנה.

    היא שמה לב לזה, משכה מעט את חצאיתה שגם כך הייתה די קצרה במעלה ירכה ושאלה אותו בחיוך מתגרה:  "איך החצאית מיני שלי ?"

    "זו לא חצאית מיני, זו חגורה מקסי" הוא מלמל אל הרצפה ושמח ששכבת האיפור על פניו מספיק עבה להסתיר את הסומק שפשט בלחייו.

    "את תגרמי לאנשים כאן התקף לב , ואפרופו לב – איך הלב שלך?"

    "צריך להחליף אותו" היא אמרה במרירות.

    "ספרי לי משהו חדש" הוא חשב לעצמו בציניות  ושאל אותה מה קרה?

    "צריך השתלת לב מתורם,  אז אל תבנה על  לתפוס מקום בליבי, הלב שלי הולך ונהרס" .

    אמרה וחלפה על פניו במדרגות משאירה אחריה ניחוח בושם יוקרתי ולב אחד עצוב.

     

    חודש אחרי..

    בשעת בוקר מוקדמת, צלצל הטלפון בחדרה של שלגייה.

    "אנו שמחים לבשר לך, כי נמצא תורם מתאים עבורך להשתלת לב" הודיעה לה המזכירה מבית החולים.

    "עלייך להגיע בהקדם האפשרי לבית החולים למתן פרטים נוספים".

    ***

    האדם היחיד שליווה את שלגייה אל חדר הניתוח , היה אביה המבוגר.

    הוא גם היה האדם היחיד עלי אדמות שהיה באמת יקר לשלגייה והיחיד שהיא התייחסה אליו בכבוד.

    "בהצלחה , נסיכה יפה שלי" הוא איחל לה ונשק ללחייה בזמן שהסניטר בחלוק הירוק הכניס את מיטתה דרך דלתות חדר הניתוח.

    לראשונה מזה שנים, דמעות רגש שלא ידעה על קיומו, זלגו במורד לחייה ...

     

     

    הניתוח עבר בהצלחה.

    כשפקחה את עיניה בחדר ההתאוששות, אור רך חדר דרך הוילון ושקט נעים שרר בחדר.

    אחות נעימת פנים טיפלה במכשור והצינורות שהיו מחוברים אליה.

    "הכול יהיה בסדר" אמרה  כשראתה את הדאגה על פניה ,

    שלגייה החזירה לה חיוך אוהב וחזרה לנמנם.

     

    שלגייה חזרה לביתה, אדם שונה לחלוטין מזה שהלך לבית החולים.

    טיפולו המסור של הצוות הרפואי השפיע עליה ובליבה גמלה החלטה ללמוד בבית ספר לאחיות.

    במהלך הלימודים, ניסתה במקביל ליצור קשר עם משפחת התורם וללמוד עליו פרטים.

    אך כול מה שהצליחה לדעת היה כי מדובר בגבר בריא כבן גילה שנפגע בתאונת דרכים ומת מוות מוחי, בנוסף היה חתום על כרטיס אדי, כך שכול התנאים התאימו להשתלה.

    לא ניתן היה להשיג כול קשר עם בני משפחתו שביקשו לשמור על חיסיון.

     

    כשסיימה את לימודיה, בקשה להיות אחות סיעודית באותו בית חולים בו נותחה.

    משהו ב"ליבה" החדש גרם לה למשיכה בלתי מוסברת אל אותו מקום.

    כול אנשי הצוות הרפואי והחולים היו מוקסמים מהאחות היפה הצנועה וטובת הלב שדאגה במסירות רבה למטופלים וחיוך תמידי  נסוך על פניה.

    משהו בליבה החדש גרם לשינוי דרמטי באופייה.

    היא השתדלה לשכוח את עברה והתנהגותה כלפי הבריות עד לניתוח והתמסרה כול כולה לעבודה.

    שם הכירה את מי שהפך להיות בעלה, רופא צעיר, נחמד ומוכשר שעבד במחלקה הסמוכה.

    ***

    "יש איזה גברת שמחכה לפגוש אותך"  אמרה לה אחת האחיות , כששלגייה נכנסה למחלקה להתחיל את משמרת הערב .

    כשנכנסה לחדר הקבלה, אישה מבוגרת וחביבה בעלת ארשת פנים טובה, קמה לקראתה מספסל ההמתנה.

    "גברת לבטוב?, איזו הפתעה"

    שלגייה הייתה מופתעת לראות את שכנתה, אימו של יורם לאחר שנים רבות בהם לא התראו.

    "יש לי עניין חשוב לדבר איתך, ברשותך – יש לך כמה דקות פנויות?" שאלה גברת לבטוב.

    "בוודאי " שמחה שלגייה. "המתיני רגע ואכין לנו כוס תה"

    הכינה שני כוסות תה עם לימון  ונכנסו לחדר האחיות.

    "גברת לבטוב, כמה טוב לראותך, ומה שלום יורם ?, המון זמן לא פגשתי אותו"

    גברת לבטוב הביטה בפניה היפות של שלגייה ונאנחה, "זו בדיוק הסיבה שבשלה הגעתי לדבר איתך".

    "יורם איננו..

     יום אחד בסיום המשמרת שלו בבית חולים, בדרכו הביתה הוא נקלע לתאונת דרכים קטלנית.

    מוות מוחי,  הרופאים אמרו שהוא לא ישרוד את היומיים הקרובים והחלטנו לתרום את איבריו"

     

    שלגייה הקשיבה בדממה ולא יכלה לעצור את שטף דמעותיה, עור פניה הבהיר החוויר עוד יותר.

    היא זכרה את פגישתם האחרונה וכיצד פגעה בו.

    היא לא הייתה צריכה לשמוע את המשך הסיפור.

    היא הבינה כי ליבו של יורם פועם כעת בחזה שלה, מזרים דם ושולט בגוף אותו כול כך אהב ורצה.

     

    "אני יודעת שהוא אהב אותך מאוד" אמרה אימו ושלפה מתיקה תמונה שלו , "זה אחד התצלומים האחרונים שלו, קחי שיהיה לך למזכרת"

    שלגייה לקחה את התמונה, ליצן בחלוק לבן וחיוך עצוב הביט בה  מהתצלום.

    "אני כול כך מצטערת בשבילך " אמרה שלגייה בבכי, "אני לא התייחסתי אליו יפה ועכשיו הלב שלו פועם בקרבי , נותן לי חיים"

    לקחה את ידה של גברת לבטוב והצמידה אותה אל חזה "הנה, תרגישי את ליבו של בנך".

     

    "את עכשיו כמו הבת שלי, אמרה האישה החביבה, יורם היה בני היחיד, אחרי שאביו נהרג בתאונה .

    ועתה כשגם הוא נהרג, את הדבר הכי קרוב אלי"

    הוציאה מתיקה כרטיס ירוק, "קחי גם את זה , זה הכרטיס שהיה חתום עליו והציל את חייך".

    שלגייה חיבקה אותה "את תהיי בשבילי כמו אימא, שלא הייתה לי רוב החיים".

     

    גברת לבטוב הביטה בשלגייה, סוקרת אותה מכף רגל ועד ראש  "כמה שאת יפה, בדיוק כמו אימה שלך כשהכרתי אותה בפעם הראשונה"

    "תודה על הביקור והמידע, נהייה בקשר" אמרה שלגייה, "אני חייבת לחזור למשמרת שלי"

    "גם יפה וגם מנומסת, מי שיתחתן איתך יהיה מאושר"  חייכה גברת לבטוב.

    "תודה, אני כבר נשואה" חייכה שלגייה בחזרה  ופנתה אל עבר הדלת.

     

    "היי, חכי רק רגע"  ...

    קראה לה גברת לבטוב ושלפה מתיקה תפוח עץ אדום, מוצק ועסיסי, בעל קליפה מבריקה וניחוח מבושם.

    "קחי, שיהיה למזל..."

     

     

    ''

    ***

    כל קשר בין הדמויות ועלילת הסיפור לבין המציאות, הוא מקרי בהחלט.

    **

    Black Black Heart

    ''

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (34)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/5/13 18:57:

      צטט: תמרה ק 2013-05-26 10:00:53

      סיפור יפה, אך בכל זאת,

      לאהוב לאורך כל כך הרבה זמן אדם רע רק בגלל שהוא יפה?

      בעיקרון, הסיפור בדוי לחלוטין.

      אבל יש כאלו אנשים שמסתכלים רק על הקנקן והם אובססיבים.

      תודה על התגובה :)

        26/5/13 10:00:

      סיפור יפה, אך בכל זאת,

      לאהוב לאורך כל כך הרבה זמן אדם רע רק בגלל שהוא יפה?

        26/5/13 08:21:

      צטט: אסנת גזית 2013-05-25 20:27:41

      סיפור נפלא, מרתק! אגדה מודרנית עם הרבה מעגלים שנסגרים ונפתחים מחדש.. מאוד אהבתי!

       תודה רבה אסנת, שבוע טוב :)

        26/5/13 08:20:

      צטט: liat62 2013-05-25 16:45:09

      צטט: צוריאל צור 2013-05-24 16:30:09

      צטט: liat62 2013-05-23 19:41:30

      יותר טוב מהאחים גרים...חיוך

      המממ..

      יש אמנם כמה קווים מקבילים, אבל אם לתרגם את תגובתך לשפת "ממלכת הקוים המשניים"

      אזזה אומר שאני קו ראשי והם קוים משניים ? קריצה

       

      חיוךאתה קו מקורי...

       איזה כייף.. :) שבוע טוב ליאת !!

        26/5/13 08:18:

      צטט: שוש חזן גרינברג 2013-05-25 16:11:23

      אי אפשר לברוח מגורל...

       לפעמים כן..

        25/5/13 20:27:
      סיפור נפלא, מרתק! אגדה מודרנית עם הרבה מעגלים שנסגרים ונפתחים מחדש.. מאוד אהבתי!
        25/5/13 16:45:

      צטט: צוריאל צור 2013-05-24 16:30:09

      צטט: liat62 2013-05-23 19:41:30

      יותר טוב מהאחים גרים...חיוך

      המממ..

      יש אמנם כמה קווים מקבילים, אבל אם לתרגם את תגובתך לשפת "ממלכת הקוים המשניים"

      אזזה אומר שאני קו ראשי והם קוים משניים ? קריצה

       

      חיוךאתה קו מקורי...

      אי אפשר לברוח מגורל...
        25/5/13 12:22:

      צטט: perach1 2013-05-25 00:00:57

      תודה על הסיפור המקסים ! (: שב"ש

       תודה לך פרח והמשך שבוע טוב :)

        25/5/13 12:21:

      צטט: צלילי הלב 2013-05-24 17:51:48

      סיפור מקסים צוריאל, מרגש, אנושי ונקרא לי בשצף קצף. ההקבלה ובניית דמויות יפה מאוד . תודה לך.

      תודה רבה ! :) המשך שבוע טוב .

       

        25/5/13 00:00:
      תודה על הסיפור המקסים ! (: שב"ש
        24/5/13 17:51:
      סיפור מקסים צוריאל, מרגש, אנושי ונקרא לי בשצף קצף. ההקבלה ובניית דמויות יפה מאוד . תודה לך.
        24/5/13 16:51:

      צטט: מריםרוזנצוייג 2013-05-24 11:16:52

      סיפור מקסים ומרגש,עם המון חומר למחשבה..
      תודה ושבת מקסימה :-)

       

      תודה רבה מרים !

      אני משתדל לשלב ולהעביר בסיפורים שלי גם מסרים וחמר למחשבה על החיים..

      שבת שלום :)

        24/5/13 16:49:

      צטט: gubi's world 2013-05-24 10:36:59

      קראתי בשקיקה ונהניתי מאד צוריאל. שאפו!

       תודה רבה, שלמה.

      שבת שלום :)

        24/5/13 16:47:

      צטט: א ח א ב 2013-05-24 07:33:48

      סיפור נהדר כתבת :) שווה להשקיע עוד קצת בדמויות.

      תודה אחאב

      הקונספט הוא סיפור קצר, עם דגש על קצר.

      הייתי יכול להרחיב עוד על הדמויות ודמויות המשנה , אבל זה כבר היה יוצא ספר :)

      חוץ מזה, לחלק מהקוראים אין מספיק סבלנות לסיפורים ארוכים, (אני מרגיש את האנרגיות שלהם)

      אנו חיים בעולם קצר רוח וסבלנות, הכל מהיר - המזון, השיחות, הנסיעות.. טיים, איז מאני :)

      ריגושים קצרים, זולים ומהירים. זה מה שהרוב דורש..

       

        24/5/13 16:38:

      צטט: beautiful girl 2013-05-24 07:10:50

      נוגע ללב :-)

       תודה :)

        24/5/13 16:37:

      צטט: ~בועז22~ 2013-05-23 20:08:54

      וזה השיר שעלה אצלי בראש:

      ''

      והסיפור פשוט, יפהפה!!!

      "שני לבבות פועמים, בשני עולמות נפרדים..לב קר, קר.."

      ואני מחפש את הלבבות החמימים.

      תודה  :)

       

        24/5/13 16:32:

      צטט: דוקטורלאה 2013-05-23 19:43:32

      סיפור על לב נוגע ללב. יש בך את "מספר הסיפורים". הסיפור נובע ממך באופן טבעי. לכן נעים לקרוא אותו. מאחלת לך המשך פוריות יצירתית.

      תודה רבה לאה יקרה

      תגובות כמו שלך, אכן מעודדות להמשיך ולכתוב..

       

        24/5/13 16:30:

      צטט: liat62 2013-05-23 19:41:30

      יותר טוב מהאחים גרים...חיוך

      המממ..

      יש אמנם כמה קווים מקבילים, אבל אם לתרגם את תגובתך לשפת "ממלכת הקוים המשניים"

      אזזה אומר שאני קו ראשי והם קוים משניים ? קריצה

       

        24/5/13 16:26:

      צטט: face 2013-05-23 18:41:09

      אין מקריות.

      חוץ מהשמות אהבתי.

      יומטוב,

       

      תודה , שבת שלום :)

        24/5/13 16:23:

      צטט: צביקה פרל 2013-05-23 18:09:57

      פעם למעלה פעם למטה

       החיים כגלגל ענק..

        24/5/13 16:22:

      צטט: מאיה113 2013-05-23 17:56:07

      *עשה לי צמרמורת הסיפור

      :)

        24/5/13 16:21:

      צטט: yael~ 2013-05-23 17:49:39

      ...איך שגלגל מסתובב -

       

      'כבר נמס השלג בהרים, זה נכון, 
      תשכחי את כל אשר היה, 
      מספרים בעיר שלבבך הוא קרחון, 
      ועל כן קוראים לך שלגיה. '

       

      אין קרחון שאי אפשר להמיס..

        24/5/13 11:16:

      סיפור מקסים ומרגש,עם המון חומר למחשבה..
      תודה ושבת מקסימה :-)

        24/5/13 10:36:
      קראתי בשקיקה ונהניתי מאד צוריאל. שאפו!
        24/5/13 07:33:
      סיפור נהדר כתבת :) שווה להשקיע עוד קצת בדמויות.
        24/5/13 07:10:
      נוגע ללב :-)
        23/5/13 20:08:

      וזה השיר שעלה אצלי בראש:

      ''

       

      והסיפור פשוט, יפהפה!!!

        23/5/13 19:43:
      סיפור על לב נוגע ללב. יש בך את "מספר הסיפורים". הסיפור נובע ממך באופן טבעי. לכן נעים לקרוא אותו. מאחלת לך המשך פוריות יצירתית.
        23/5/13 19:41:

      יותר טוב מהאחים גרים...חיוך

        23/5/13 18:41:

      אין מקריות.

      חוץ מהשמות אהבתי.

      יומטוב,

        23/5/13 18:09:
      פעם למעלה פעם למטה
        23/5/13 17:56:
      *עשה לי צמרמורת הסיפור
        23/5/13 17:49:

      ...איך שגלגל מסתובב -

       

      'כבר נמס השלג בהרים, זה נכון, 
      תשכחי את כל אשר היה, 
      מספרים בעיר שלבבך הוא קרחון, 
      ועל כן קוראים לך שלגיה. '