ביום האחרון לחייך, כשתביט אחורה על כל הישגיך, ודאי תרצה לחוש סיפוק.

תוכל לומר בגאוה, עשיתי כך וכך, הייתי כך וכך, השגתי כך וכך.

וכמו במהלך חייך, גם ביום האחרון, כל פעולותיך שפעלת יהיו מובחנים לעין כל אדם.

כאלו הן ההצלחות שלנו, הן מפורסמות ומוכרות.ובהם אנו גאים.

אין יותר נורא מאשר לשכב על ערש דוי באחרית ימיך,

להביט אחורה על סרט חייך , ולחוש תחושת החמצה צורבת.

הפיספוס הגדול, הביזבוז של החיים.

לו רק יכולת להניע את הזמן אחורה.

אך, רדיפת ההצלחה אינה יודעת שבעה.

לו תהיה מושל, תרצה להיות מלך, וכשתהיה מלך תרצה להיות קיסר.

אין אדם מת וחצי תאוותו בידו. תמיד רוצה יותר.

וכך, באופן אבסורדי, דווקא אלו שהצליחו בחייהם, ביומם האחרון יחושו צריבה קשה יותר.

כמו אדם ששתה מים מלוחים כל חייו, וצמא עד מאד, וביומו האחרון נמנעו ממנו המים.

התאוה, רדיפת ההישגיות והתחרותיות, הם מים מלוחים.

יש אנשים שהבינו שכל ההצלחות האנושיות הן רק כלים ולא מטרות.

להיות עשיר כדי לסייע לעניים ובכך להיות אדם טוב יותר.

להיות חזק כדי להציל את החלשים ובכך להיות אדם טוב יותר.

להיות חכם כדי להועיל לטיפשים ובכך להיות אדם טוב יותר.

אותם אנשים יודעים כי כל ההצלחות, גם הנכבדות שבהן, לעולם לא יהיו שלך.

גם על אבדנן תבכה ביומך האחרון, וגם עליהם תחול תחושת ההחמצה.

הנכס היחיד שלא יאבד, ועליו לא תוכל להתאבל הוא על היותך .

היותך אדם טוב, המכיר באמת , ובחוסר הבעלות ,מבטיח לך הגנה מפני תחושת ההחמצה.

האנשים הללו, לא החמיצו דבר בחייהם, לא את העושר ולא את הכבוד,

לא את הרוחניות היומרנית ולא את החומרניות השחצנית.

האנשים הללו דאגו כל חייהם לשפר את עצמם בהכרתם את עצמם.

כל חייהם ידעו שלעולם לא ישיגו דבר שיהיה באמת שלהם,

וכל מה שהיה להם הוא את היותם טובים, וזהו דבר שגם ביום האחרון הם יקחו עימם.

אצלהם לא קיימת תחושת החמצה, ולא פיספוס,

אלו הם האנשים שצוחקים אחרונים.

אנשי אהבת האמת.