אשריכם טייקונים עתירי הממון, על השכילכם להרוויח המון. שולטים בחברות כבנשים בהרמון, ויודעים ידיכם בכיסינו לטמון. כשחברה כושלת בהפסד נכסים, אפכם לא חורה אינכם כועסים. ואת עצמכם חיש מפייסים, ומעבירים כספינו בין הכיסים. תמיד לראשיכם קשרנו כתרים, בלבבות זועמים מקנאה בוערים. חלמנו הוזים להיות עשירים, הכל ניסינו בדרכי ישרים נכשלנו כולנו ובצדק ניתמה, כי תמיד חסרנו מרכיב העורמה. המלווה וצמודה לחוצפה ויוזמה, התלויה בדבר ללא בושה וכלימה שורו טייקונים הרימו מבט, עליכם ליבנו שוב לא נצבט. ממעלליכם כל איש מאתנו נחבט נילחץ בגינכם לכוד כבצבת. זהירות היטלתם בנחת הצידה כי שום סכנה אתכם לא הטרידה זחיחות דעתכם לא העלתה לא הורידה, כי ניצבתם תמיד בראש פירמידה. פירמידה גבוהה, עם מסד וטפחות, שהקרובים לבסיסה מרויחים רק פחות. והצמודים לקודקוד ידיהם שלוחות, לחפון מיליונים במשכורות נוחות. כי לעת הזו הגדשתם סאה, במנעמי החיים וטובות הנאה. וכעת נציב בפניכם המראה, שתחזו עוולתכם קשה נוראה טוענים לניקיון ואין הוכחות, כי לגיוס כספנו גייסתם כוחות בבנקים תמיד תינחלו הנחות, לקבל תיספורות להמשיך ולשחות. חכו עוד קט הזעם יפרוץ, שאננים ושלווים על ערשם יחרוץ בינתיים המשיכו לפזול ולקרוץ, ומישכו הכתף בקשיי המרוץ. המרוץ של עם ישראל לחיים, יותר טהורים מזיהום נקיים. כי בעם הזה כוחות חבויים, שרק נדמה בשלווה שרויים. כי תם לדידינו עידן תיספורות שעלינו הטלתם צרות בצרורות. באמתלות של קשיים שיניתם צורות והמשכתם לנהוג בחיי מותרות. אנו העם תובעים העלבון כי הגיעה העת לשלם החשבון חשבתם הכסף העושר ריבון, ואיתו שחיתם במדמנת ריקבון. בטיט מדמנה תפרשו כנפיים, זכרו זאת בעת נשיבה אפיים. סאת הזעם כקיטור תיתאדה, כאש מאכלת עשבי השדה מכלה וצורבת ,ולכם אין פודה זו נבואה ניזעמת הלוואי אתבדה., |