כותרות TheMarker >
    ';

    Post שביתה

    הבלוג עוסק בבעיות מערכת החינוך מנקודת מבטה של מורה ומחנכת, החל במאבק המורים במהלך השביתה,בגורמים לשביתה, ובתחושות שעולות במהלכה ולאחריה. הבלוג שינה את שמו מ\"יומנה של מורה שובתת\" ל\" Post שביתה\"

    אהבתי הראשונה...(סיום נפלא לפוסט שהתחיל קצת רע!)

    29 תגובות   יום שישי , 18/1/08, 22:32
                                                      צילם תומר פולטין, טריאטלון נתניה

    הפעם אני רוצה לספר על אהבתי הראשונה - האהבה לספורט.

    פעם הייתי ספורטאית פעילה, היום אני ספורטאית בנשמה.

    הייתי קלעית, התחלתי בגדנ"ע מכיתה ט' -

     באתי לניסיון, קלעתי, פגעתי והתאהבתי.

    מדובר בספורט ללא פרסום,  ללא קהל, כמובן ללא שכר,

    ולמרות מה שיגיד עליו רון קופמן (בעיניו רק כדורסל נחשב),

    מדובר בספורט אמיתי הדורש התמדה, משמעת עצמית, שליטה וגם כושר גופני.

    האהבה הזו נמשכה 10 שנים תמימות, היו עליות היו מורדות,

    בסופו של דבר פרשתי בשיא לאחר שהייתי 4 פעמים אלופת ישראל

    (בתרגיל 60 כדור במצב שכיבה , נשים).

     

    מאז כאמור, נשארתי ספורטאית בנשמה,

    ההתעניינות בספורט לא עברה,  בעיקר במה שקשור לספורט האישי,

    וערוץ ה eurosport  הוא הערוץ החביב עלי .

     

    בשנים האחרונות התחלתי להתעניין בטניס, למרות שמעולם לא שיחקתי.

    בניגוד לקליעה מדובר בספורט עם המון תנועה,  עוצמה, אתלטיות

    וכמובן גם פה חשובה ההתמדה , המשמעת העצמית, השליטה.

    כל כך התאהבתי בספורט זה שאני עוקבת לעיתים גם במהלכי המשחקים.

    גם היום השכם בבוקר עקבתי אחר משחקה של שחר פאר באוסטרליה

    http://www.australianopen.com/en_AU/scores/index.html

    נעצבתי , מהפסדה לדמנטייבה הרוסיה, אם כי לא הופתעתי.

     

    הסיבה לפוסט זה  היא אחת התגובות בטוקבקים:

     "שחר מתביישים בך כולנו",

    הקלות הבלתי נסבלת שבה "ספורטאי" הכורסא מעבירים בארץ ביקורת,

    אני לא עושה עניין דווקא מהטוקבק האלמוני , אלא מהתופעה.

    במקרה של שחר פאר היא מקבלת את הבמה הראויה לה,

    ולמרות זאת אין לאף אחד זכות ל"רדת" עליה כתוצאה מהפסד זה או אחר,

    היא עושה כמיטב יכולתה, והתקדמה אך ורק בזכות עצמה ומשפחתה.

     

    בארץ, פרט לענף הכדורגל שלא זכה מעולם להישגים מרשימים,

     אין טיפוח ספורט הישגי , אנשים בדרך כלל לא מייחסים חשיבות לספורטאים,

    ובמיוחד לא לענף ספורט כמו קליעה למטרה,

     ואז אחת ל 4 שנים , באולימפיאדה,  כל כבודה של מדינת ישראל

     נמצא על כתפי הספורטאים. הם אלה האמורים ל"הציל" את  כבודנו האבוד...

    בכל פעם זה מרגיז אותי מחדש - באיזו זכות מטילים על הספורטאים  מעמסה גדולה כל כך כשלא טרחו לטפח, ליצור ענף שיצמיח אלופים?!

    מי שמגיע בארץ להישגים עושה זאת כנגד כל הסיכויים!

    ולאור ה"השקעה" יש להתפלא ולהודות שבכלל יש לנו נציגים... 

     

    עדכון חם, שבת בבוקר: אפילו פדרר, שנחשב לאחד מגדולי הטניסאים בכל הזמנים, אם לא הגדול שבהם, הפסיד מערכה בשובר שיוויון לשחקן בלתי מדורג...

     

    במערכה השנייה שוב שובר שיוויון , הפעם לטובתו של פדרר,

    בשלישית פדרר מפסיד שוב מערכה!

    אילו פדרר היה אישה הוא כבר היה הולך הבייתה אחרי 3 מערכות, 

    אז למה תלינו על שחר פאר?!

    הגיעו למערכה חמישית, בינתיים צמודה... ניצח 10 -8 במשחקונים (לא שובר שיוויון)

    בקיצור עם הלשון בחוץ לשון

    וידיעת ספורט ישראלי משמחת:

    שחר צוברי זכה במדלית ארד באליפות העולם

    יום שבת, 19 בינואר 2008, 7:32 מאת: דני בורשבסקי, מערכת וואלה!


     

    היורש של גל פרידמן, שייצג את ישראל באולימפיאדת בייג'ינג, רשם את ההישג הטוב בקריירה שלו באליפות העולם בדגם ניל פרייד


     

    יממה אחרי שמקומו באולימפיאדת בייג'ינג הובטח סופית, גולש הרוח הישראלי שחר צוברי רשם את ההישג הטוב בקריירה שלו. צוברי זכה במדלית הארד באליפות העולם בגלשני רוח מדגם ניל פרייד, אחרי שסיים את התחרות בניו זילנד עם 58 נקודות שליליות

    בהצלחה!!!

    "האובססיה שלכם מפריעה לשחר"

    יום שני, 21 בינואר 2008, 8:13 מאת: פז חסדאי, מלבורן, הארץ


     


    לא נותנים לה רגע אחד של שקט. פאר (רויטרס)

    מרטינס לא דואגת מהיכולת שהציגה הישראלית מולה. דמנטייבה (רויטרס)

    קונצ'יטה מרטינס, המאמנת של שחר פאר, לא מבינה מדוע הישראלים עוקבים באובססיביות אחרי כל צעד של הטניסאית. נא לא להפריע


     

    עוד בכתבה:

    תרגיעו! »


     

    קונצ'יטה מרטינס צמודה לשחר פאר פחות מחודשיים, אבל כבר הצליחה לעלות על הבעיה הגדולה של המדורגת 17 בעולם.

     

     

    עדכון יום ג'

    שחר פאר לא לבד! גם ג'סטין הנין  הובסה!

     מריה שראפובה, שבקרוב מאוד תגיע לישראל למפגש מול הנבחרת המקומית, המשיכה להציג כושר אדיר גם ברבע גמר אליפות אוסטרליה הפתוחה וניצחה את המדורגת 1 בעולם, ז'סטין הנין 4:6, 0:6.

    עדכון יום ד'

    הישג לשחר פאר: עלתה לגמר הזוגות באוסטרליה

     מאת רמי היפש

     ניצחה עם שותפתה הבלארוסית צמד סיניות בתוצאה 6-0, 5-7, 6-7; הישג גם לרם וארליך, שניצחו צמד צרפתי ועלו לחצי הגמר תגיות: אנדי רם, אליפות אוסטרליה, יוני ארליך, שחר פאר הטניסאית שחר פאר עלתה לגמר הזוגות באליפות אוסטרליה הפתוחה לאחר שניצחה הלילה (רביעי) עם שותפתה הבלארוסית, ויקטוריה אזרנקה, את צמד הסיניות, זי יאן וז'י זנק, בתוצאה 6-0, 5-7, 6-7.

    עדכון חם מהבוקר

    ארליך ורם העפילו לגמר הזוגות באוסטרליה

    יום חמישי, 24 בינואר 2008, 6:04 מאת: מערכת וואלה!


     

    חצאי הגמר באליפות אוסטרליה הפתוחה בטניס ייצאו לדרך והצמד הישראלי קבע היסטוריה כשניצח 4:6, 4:6 את הצמד מאהש בופאתי ההודי ומארק נואלס מהבהאמאס                   

    עדכון מיום ה' ערב, הפעם קליעה למטרה!

    קליעה: מדלית זהב לסרגיי ריכטר במינכן

    יום חמישי, 24 בינואר 2008, 18:29 מאת: דני בורשבסקי, מערכת וואלה!


     


    הקדים את השני בעשירית הנקודה בלבד. סרגיי ריכטר (איגוד הקליעה)

    הקלע הצעיר והמבטיח, שנחשב לדבר הבא של הקליעה הישראלית, צבר 695.6 נק' בגרמניה וסיים ראשון בקטגוריה לנוער


     

    הקלע הישראלי סרגיי ריכטר זכה היום (חמישי) במדלית הזהב בתחרות הגביע העולמי במינכן, גרמניה. ריכטר, שנחשב לדבר הבא של הקליעה הישראלית ומיועד לאולימפיאדת לונדון 2012, סיים במקום הראשון בתחרות בקטגורית הנוער.


     

    ריכטר, שהתחרה בירי ברובה אוויר בעמידה לטווח 10 מטרים השיג תוצאה של 595 נקודות לפני הפיינל ו-695.6 נק' בכללי. הוא הקדים את המקום השני בעשירית הנקודה בלבד וסידר למשלחת הישראלית בגרמניה השמעה של ה"תקווה".


      עדכון יום ו'

    פאר הפסידה בגמר הזוגות, פדרר הודח מאת רמי היפש הישראלית הפסידה עם אזרנקה לאחיות בונדרנקו. דיוקוביץ' הדיח את פדרר ויפגוש את צונגה בגמר הגברים בטורניר תגיות: שחר פאר, טניס, אוסטרליה פאר בתום המשחק היום, אוסטרליה תצלום: אי-פי שחר פאר ושותפה הבלארוסית ויקטוריה אזרנקה הפסידו הבוקר (שישי) בגמר הזוגות באוסטרליה לאחיות קטרינה ואלונה בודרנקו בתוצאה 2:6, 6:1, 6:4.

    סיום נפלא לפוסט שהתחיל קצת רע!!!

    רם וארליך זכו בטורניר הזוגות באוסטרליה מאת רמי היפש הצמד הישראלי ניצח בגמר את הצרפתים לודרה וקלמון 5:7 6:7. זהו תואר הגרנד סלאם הראשון של השניים, שיזכו בכ-400 אלף דולר תגיות: אנדי רם, טניס, יוני ארליך יוני ארליך ואנדי רם. היסטוריה במלבורן

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (27)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/12/11 22:02:
      ואת סרגיי נראה באולימפיאדת לונדון ! יש כבר כרטיס (-:
        26/1/08 11:38:

       

      צטט: gal032 2008-01-26 09:11:13

      מזל טוב לאנדיוני(אנדי רם ויוני ארליך) על זכייתם בטורניר הגראנד סלאם והישג אדיר לטניס הישראלי!!

      אכן סיום נפלא!

      שיניתי בגללו את שם הפוסט!

      תודה על הביקור!

      שושימחייך

        26/1/08 09:11:

      מזל טוב לאנדיוני(אנדי רם ויוני ארליך) על זכייתם בטורניר הגראנד סלאם והישג אדיר לטניס הישראלי!!

        24/1/08 17:44:

      לגל,

      בינתיים שחר מגשימה חלום קטן יותר, אבל חלום,

      בעלייה לגמר טורניר הזוגות,

      ובל נזלזל בכך - האחיות ויליאמס, הידועות גם כשחקניות

      זוגות מעולות (צמד מנצח) לא עלו לגמר!

      שבת בבוקר 03:00 בערוץ 22 למי שמעוניין!

        24/1/08 16:42:

      ספורט זהו גם סוג של חינוך..

      אנשים בארץ דורשים תארים מהספורטאים שלנו

      אך בשונה מהאירופאים... אצלנו שהישראלים מפסידים ישר יוצאת התקשורת במתקפה על אותו ספורטאי כולל האוהדים ("הסבלניים")

      במקום לעשות הסקת מסקנות ולשפר להבא כמו שעושים באירופה ובארה"ב הם ישר מקטרים על איך ולמה וכי זה ככה  וכו וכו... כולם אשמים כל כך טיפוסי לנו .

      לא חשבתם על איך לקדם את הספורט.

      מקומות שבהם גרים אנשים עניים ללכת לקדם את הספורט שם על ידי בניית תשתיות

      מגרשי ספורט להביא מאמנים מקצועיים... ומגלי כשרונות רק כך נוכל לגדל דור עתיד מצליח ואולי אולי אז נוכל לתת קצת כבוד ספורטיבי למידנתנו..

      סבלנות חברים סבלנות גם את רומא לא בנו ביום אחד

      התחיל עכשיו מגרשים-מקצוענות-חינוך ספורטיבי לילדים(הרי זה ידוע שהספורטאים בארץ מביימים פציעות ולא מתאמנים באופן ספורטיבי) . אם נשים תדגשים הללו ועוד רבים אחרים שבשביל לפרט אותם כאן צריך דף שלם . אז רק אז אולי נוכל להגיע למשהו.

      ולגבי שחר פאר זוהי מקצוענות לשמה (אם מישהו ראה את הכתבה עליה ב"אחד על אחד" עם דני ענבר) יוכל להבין איזה בחורה מדהימה וספורטאית דגולה גודלת לנו כאן. אז קצת תקופה לא טובה בחייאת רדו ממנה ותנו לה לעשות מה שהיא יודעת הכי טוב. תאמינו לי בתקופה הטובה הבאה שלה שוב כולם יהללו אותה וישכחו את הביקורת.

      ולסיום : בחזוני אני רואה את הנבחרת עולה למונדיאל 2012

       

       

      ואז התעוררתי(אחלה חלום)

      :)

        21/1/08 21:49:

       

      צטט: gal032 2008-01-21 21:13:41

      מאמר נהדר.. אני חדש באתר וקראתי מספר מאמרים שלך.. ניסוח נפלא קצרים עיניינים וקולעים למטרה(אחרי הכל את טובה בזה)צוחק

       

      כל הכבוד ממני גל יברבאום סטודנט לרפואה שנה ג המבקר את מערכת החינוך

      לגל,

      וואו, איזו מחמאה,

      לא מתנגד לא מצדד , פשוט מחמיא!

      תודה תודה,

      אשמח לשמוע גם ממך,

      לשמוע את דעתך על מערכת החינוך,

      אין ספק שיש מה לשפר.

      שושי

       

        21/1/08 21:13:

      מאמר נהדר.. אני חדש באתר וקראתי מספר מאמרים שלך.. ניסוח נפלא קצרים עיניינים וקולעים למטרה(אחרי הכל את טובה בזה)צוחק

       

      כל הכבוד ממני גל יברבאום סטודנט לרפואה שנה ג המבקר את מערכת החינוך

        20/1/08 09:41:

       

      צטט: אורית גפני 2008-01-19 23:58:16

      שושי יקרה - הפוסט שלך ספוג באהבת ספורט !

      ספורט טהור זה דבר נפלא - חבל רק שלפעמים יש כאלה שמקלקלים אותו...!

       

      שבוע נהדר לך !

      לאורית,

      אני מאוד מאוד אוהבת ספורט.

       "טהור" אולי לא המילה הנכונה,חף מ..נקי מ... כן.

      חף מכל פוליטיקה/עסקנות/תככים וכו' וכו'

      לכן אני לא מתעניינת למשל בכדורגל...

      שבוע נהדר גם לכך,

      ותודה על הכוכב!

      שושי

       

        19/1/08 23:58:

      שושי יקרה - הפוסט שלך ספוג באהבת ספורט !

      ספורט טהור זה דבר נפלא - חבל רק שלפעמים יש כאלה שמקלקלים אותו...!

       

      שבוע נהדר לך !

        19/1/08 23:42:

       

      צטט: יואב צח 2008-01-19 15:49:21

      היי שושי,

      לצערי יש הרבה מלחמות של כבוד 

      בתחרויות ספורט, והדבר מגיע לכל הענפים, כולל הג'ודו והקרטה,

      ובכלל.

      חבל שאת הדבר מובילים עסקנים, ולא ההשגים.

        זהו עוד שטח שצריך ליישר ולשנות.

           אשר למורה בדם, שאיננו מבין מה עשירית השניה הזאת לכם?

      תחרותיות היא דבר משובח, בספורט אישי ובספורט קבוצתי, כך בטניס ליחיד או זוגות,

      כך גם בריצה, ומרוץ שליחים.

      עסקתי בעבר  או הו, בתקופת בי"ס בספורט, אך לא  אקרא לזה ספורטאי, למרות שזהו נושא חשוב גם אם אתה מורה בדם, או מורה בלי הדם.

        הספורט, מחנך בבי"ס גם לתחרות וגם לעבודת צוות,

           ואלה חסרים כאן היום.

          יואב צחמחייך

      ליואב צח

      כמוך אני חושבת שספורט הוא דבר מחנך, אני מאוד מצרה על כך שבבית הספר בו אני מלמדת אין ספורט תחרותי כלשהו, אני חושבת שהספורט הקבוצתי מעורר גם "גאוות יחידה" "אחוה" כשיוצאים לעודד את הקבוצה, מעבר לעבודת הצוות וכו' לספורטאים עצמם.

      שבוע טוב,

      שושי

        19/1/08 23:40:

       

      צטט: רחל נפרסטק 2008-01-19 19:32:22

      כל פעם אני חושפת עוד נקודות מעניינות בך.

      את מרתקת אותי.

      וזה מזכיר לי משהו שלגמרי נשכח ממני. גם אני אהבתי ספורט, וזיכיתי את בית ספרי במקום שלישי בתחרות אזורית לבתי ספר בקפיצה לגובה.

      התחרות נערכה בווינגייט. איזה יופי להיזכר.

      מסכימה שאין מספיק משאבים לספורט.

       

      גם בני לא מפספס שום משחק של שחר פאר, והוא כדורסלן בעצמו.

      תודה על הפוסט המקסים!

      רחל

      לרחל,

      אני שמחה שהצלחתי לעורר זכרונות נעימים.

      אני לעומתך לא הצלחתי בנושא הנחלת הספורט לילדי,

      בני אולי היה יכול להיות קלע מצטיין, אבל אין מטווח בסביבה בה אנחנו גרים.

      את הדיוק בעבודה אפשר לראות בתמונות שהוא מצלם ואני מוסיפה לפוסטים. בתי אוהבת ספורט לצורך כושר גופני.

      בקיצור מדור הספורט בבית עבר אלי, מאוד לא מקובל בדרך כלל,

      אבל התרגלתי לחריגותי זו.

      שבוע טוב,

      שושי

       

        19/1/08 22:34:

       

      צטט: אור72 2008-01-19 13:14:00

      היי שושי

      ספורטאית אני לא, הספורט היחידי שאני ממש ממש אוהבת לעשות זה שחיה וגם לזה אני מוצאת תירוצים.

      אבל אני חושבת שהנקודה כאן היא לא אם אתה ספורטאי או לא, הנקודה היא חוסר הפרגון שלנו והקלות הבלתי נסבלת של הביקורת, קל לבקר אחרים. בישראל כל יושב קבוצה הוא מאמן קבוצת כדורגל או כדורסל אם לא את הנבחרת.

      באופן אישי - שחר פאר מביאה לנו רק פאר, גם כאשר היא לא במקום הראשון, כך גם הנכים שלנו שמביאים לא מעט מדליות, אבל כאן אף אחד לא סופר ולא מפרגן.

      אורית שבוע טוב,

      יפה שהזכרת את ספורט הנכים,

      במקרה גם אני השתתפתי בתחרויות רבות שנערכו במטווח בבית הלוחם. ספורט הקליעה למטרה  נפוץ מאוד בין הנכים, אחד מהם דורון שזירי זכה כבר בכמה מדליות אולימפיות.

      תודה!

      שושי

        19/1/08 19:32:

      כל פעם אני חושפת עוד נקודות מעניינות בך.

      את מרתקת אותי.

      וזה מזכיר לי משהו שלגמרי נשכח ממני. גם אני אהבתי ספורט, וזיכיתי את בית ספרי במקום שלישי בתחרות אזורית לבתי ספר בקפיצה לגובה.

      התחרות נערכה בווינגייט. איזה יופי להיזכר.

      מסכימה שאין מספיק משאבים לספורט.

       

      גם בני לא מפספס שום משחק של שחר פאר, והוא כדורסלן בעצמו.

      תודה על הפוסט המקסים!

      רחל

        19/1/08 18:25:

       

      צטט: 1o.k 2008-01-19 16:29:48

      שושי,

      אני פעם שיחקתי כדורמים, 3 שנים ובשנתים האחרונות התאמנתי לפחות 5 פעמים בשבוע ואפילו נסעתי בסוף כיתה ז' לקליבלנד למעין אולמפיאדה שנקראת:

      ICG - INTERNATIONAL CHILDREN GAMES

      לצערי גם הכדורמים לא זוכר לסיקור כמעט בכלל, וזה חבל כי זה לדעתי הענף ספורט הכי קשה שיש, והוא גם כיף ברמות שאי אפשר לתאר.

      אני עזבתי אותו לטובת הצופים אבל אני עדין ממשיך לעקוב.

      מסכים איתך לגבי הספורטאים שמאשימים מהכורסא, זה באמת בושה, ולכל קבוצה או ספורטאי מותר להפסיד וזה לגיטימי, אי אפשר רק לנצח.

       

      אופיר שלום,

      סוף סוף ספורטאי ב"קפה"

      חשבתי שכבר לא אמצא!

      חבל שהפסקת, אם כי עשית זאת בגלל מטרה נהדרת.

      שיהיה לך שבוע מצויין

      שושי

        19/1/08 16:29:

      שושי,

      אני פעם שיחקתי כדורמים, 3 שנים ובשנתים האחרונות התאמנתי לפחות 5 פעמים בשבוע ואפילו נסעתי בסוף כיתה ז' לקליבלנד למעין אולמפיאדה שנקראת:

      ICG - INTERNATIONAL CHILDREN GAMES

      לצערי גם הכדורמים לא זוכר לסיקור כמעט בכלל, וזה חבל כי זה לדעתי הענף ספורט הכי קשה שיש, והוא גם כיף ברמות שאי אפשר לתאר.

      אני עזבתי אותו לטובת הצופים אבל אני עדין ממשיך לעקוב.

      מסכים איתך לגבי הספורטאים שמאשימים מהכורסא, זה באמת בושה, ולכל קבוצה או ספורטאי מותר להפסיד וזה לגיטימי, אי אפשר רק לנצח.

       

        19/1/08 15:49:

      היי שושי,

      לצערי יש הרבה מלחמות של כבוד 

      בתחרויות ספורט, והדבר מגיע לכל הענפים, כולל הג'ודו והקרטה,

      ובכלל.

      חבל שאת הדבר מובילים עסקנים, ולא ההשגים.

        זהו עוד שטח שצריך ליישר ולשנות.

           אשר למורה בדם, שאיננו מבין מה עשירית השניה הזאת לכם?

      תחרותיות היא דבר משובח, בספורט אישי ובספורט קבוצתי, כך בטניס ליחיד או זוגות,

      כך גם בריצה, ומרוץ שליחים.

      עסקתי בעבר  או הו, בתקופת בי"ס בספורט, אך לא  אקרא לזה ספורטאי, למרות שזהו נושא חשוב גם אם אתה מורה בדם, או מורה בלי הדם.

        הספורט, מחנך בבי"ס גם לתחרות וגם לעבודת צוות,

           ואלה חסרים כאן היום.

          יואב צחמחייך

        19/1/08 13:49:

       

      צטט: מורה בדם 2008-01-19 12:25:41

      מממ....ספורט! זה לא הדבר המסוכן הזה שבגללו כל מיני אנשים נוקעים רגלים, שוחקים ברכים וחוטפים דום לב? לזפזפ נחשב ספורט? האמת היא שאין לי חיבה גדולה למה שנקרא "ספורט השגי". הרגוני הרוג- באיזה השג מדובר? מישהו הצליח לרוץ במאית שנייה פחות. במה זה תרם למישהו? איזו תרומה לאנושות זה הביא חוץ מכסף רב לספונסרים ולכל התעשיה הנלווה? לא עדיף להשקיע במתנסים? בספורט להמונים ולא להשגים? בחינוך לאורח חיים בריא?

      שבת שלום ל"מורה בדם"

      אכן "זר לא יבין זאת" , את תחושת הניצחון, את אכזבת ההפסד..

      יש אגב דברים הרבה יותר מסוכנים מספורט הישגי - האקסטרים - זה ממש מסוכן ...

       

      לעניין החינוך, ספורט הישגי בהחלט מחנך למשמעת עצמית, להתמדה, לארגון זמן נכון.

      ובאשר להשקעה בספורט - בוודאי שצריך להשקיע בספורט להמונים, בדיוק על זה אני מדברת,כשמשקיעים בספורט להמונים , מביניהם צצים ועולים הספורטאים ההישגיים.

      אצלנו אין ספורט להמונים, אין חינוך/תרבות ספורט ולכן גם אין ספורט יחידים/ספורט הישגי.

      תודה שביקרת והיגבת.

      שושי

        19/1/08 13:28:

       

      צטט: שושנה ויג 2008-01-19 12:04:58

      שושי , תודה על הפוסט.אני לא הייתי מעולם ספורטאית אבל אני מנסה להתעמל קצת פה ושם. רכבתי על אופנים קצתלפני כמה חודשים ונהרסה לי כתף כעת אני בהפסקה מרכיבה אף שאהבתי.

      שבת שלום לך

      שושנה

      הי שושנה,

      אין ספק שספורט זה גם דבר מסוכן!!!

      גם לחובבנים ולא פחות, אולי יותר למקצוענים.

      אבל בצד הסכנה יש גם הרבה הנאה!

      שבת שלום גם לך,

      שושי

        19/1/08 13:14:

      היי שושי

      ספורטאית אני לא, הספורט היחידי שאני ממש ממש אוהבת לעשות זה שחיה וגם לזה אני מוצאת תירוצים.

      אבל אני חושבת שהנקודה כאן היא לא אם אתה ספורטאי או לא, הנקודה היא חוסר הפרגון שלנו והקלות הבלתי נסבלת של הביקורת, קל לבקר אחרים. בישראל כל יושב קבוצה הוא מאמן קבוצת כדורגל או כדורסל אם לא את הנבחרת.

      באופן אישי - שחר פאר מביאה לנו רק פאר, גם כאשר היא לא במקום הראשון, כך גם הנכים שלנו שמביאים לא מעט מדליות, אבל כאן אף אחד לא סופר ולא מפרגן.

        19/1/08 12:25:
      מממ....ספורט! זה לא הדבר המסוכן הזה שבגללו כל מיני אנשים נוקעים רגלים, שוחקים ברכים וחוטפים דום לב? לזפזפ נחשב ספורט? האמת היא שאין לי חיבה גדולה למה שנקרא "ספורט השגי". הרגוני הרוג- באיזה השג מדובר? מישהו הצליח לרוץ במאית שנייה פחות. במה זה תרם למישהו? איזו תרומה לאנושות זה הביא חוץ מכסף רב לספונסרים ולכל התעשיה הנלווה? לא עדיף להשקיע במתנסים? בספורט להמונים ולא להשגים? בחינוך לאורח חיים בריא?
        19/1/08 12:23:

       

      צטט: יואב צח 2008-01-19 11:39:37

      שושי היקרה,

      אינני ספורטאי, אינני ספורטאי כורסא.

      אבל כשאני קורא על להיות קלעית, בודדה, וכששחר ללא תמיכה של כדורגל, זוכה לירידה, מאיזה עגל, קשה שלא לאמור,

      מילא, לו הכדורגל, היה מלא הבקעות לשערים, יותר מ"הבקעות אייזנברג"

      שהמסטר- פיש, שיהיה , על שחרקני הכדורגל, לא בגלל הרגלים אלא בגלל מה שביניהן...

      קשה להשלים, עם ספורטאי שמעולה בקפיצות

       אך גר במקלט, שייטים כמו ברוקמן, אלוף העולם, שהתמיכה היתה מכיסו ומעסקי המשפחה.

      זה ספורט זה?

         אני מקוה שהמדינה הזו תשקיע לא בעסקננות, אלא בספורטאים, שמגיע להם סיוע והערכה על פעילותם, גם אם אינם מביאים מדליות של מתכת .

            יואב צחלשון

       ליואב צח,

      נגעת בנקודה מאוד כואבת בספורט , כינית אותה "עסקננות",

      העסקנות היא אחת הרעות החולות של הספורט בארץ,

      חוויתי זאת על בשרי כאשר השתייכתי למועדון

      "מכבי" ואילו יו"ר איגוד הקליעה היה איש "הפועל"

      אוי כמה שזו הייתה בעיה קשה.

      יחד עם זאת,  דווקא כשמדכאים אותך זה מעלה את המוטיבציה.....

      אפשר להסיק מכך גם לדברים אחרים..

      שבת שלום,

      תודה על שטרחת לבקר ולהגיב,

      שושי 

       

       

        19/1/08 12:04:

      שושי , תודה על הפוסט.אני לא הייתי מעולם ספורטאית אבל אני מנסה להתעמל קצת פה ושם. רכבתי על אופנים קצתלפני כמה חודשים ונהרסה לי כתף כעת אני בהפסקה מרכיבה אף שאהבתי.

      שבת שלום לך

      שושנה

        19/1/08 11:44:

       

      צטט: אפור הזקן 2008-01-19 11:31:39

      תמיד   הייתי  פדלאה

       

      אך   אולי    תצליחי  את    שושי

      לאתגר  אותי    

       

      נשיקהמגניב

      יש לך כישרון להצחיק אותי, תמיד.

      לאתגר?!

      גם אצלי היום הספורט העיקרי זה האצבע על העכבר...

      לא הרבה מעבר.

      שבת שלום

      שושימחייך

        19/1/08 11:39:

      שושי היקרה,

      אינני ספורטאי, אינני ספורטאי כורסא.

      אבל כשאני קורא על להיות קלעית, בודדה, וכששחר ללא תמיכה של כדורגל, זוכה לירידה, מאיזה עגל, קשה שלא לאמור,

      מילא, לו הכדורגל, היה מלא הבקעות לשערים, יותר מ"הבקעות אייזנברג"

      שהמסטר- פיש, שיהיה , על שחרקני הכדורגל, לא בגלל הרגלים אלא בגלל מה שביניהן...

      קשה להשלים, עם ספורטאי שמעולה בקפיצות

       אך גר במקלט, שייטים כמו ברוקמן, אלוף העולם, שהתמיכה היתה מכיסו ומעסקי המשפחה.

      זה ספורט זה?

         אני מקוה שהמדינה הזו תשקיע לא בעסקננות, אלא בספורטאים, שמגיע להם סיוע והערכה על פעילותם, גם אם אינם מביאים מדליות של מתכת .

            יואב צחלשון

        19/1/08 11:31:

      תמיד   הייתי  פדלאה

       

      אך   אולי    תצליחי  את    שושי

      לאתגר  אותי    

       

      נשיקהמגניב

        19/1/08 08:16:

       

      צטט: רינה בת-ים 2008-01-19 01:14:49

      שושי

      ככל שאני קראת יותר בפוסטים שלך נראה לי שאנחנו יותר מתחברות.

       

      גם אני ספורטאית בעברי,

      נבחרת מכבי רמת-גן בכדורסלבתקופה שהיתה אלופת הארץ. ואני ילדה בת 15-16 כשחקנית. עד היום שומרת את כרטיס השחקן.

      גם היום עוסקת עדיין בספורט לא תחרותי, הליכה ושחיה.

      ושוב אני מצאת את עצמי מסכימה למה שאת כותבת.

      אכן אין הקצעת משאבים מתאימה וייחס מתאים לספורט האישי התחרותי.

      חוץ מכדורגל וכדורסל ומעט ג'ודו תודות לספורטאים שהביאו מדליות.

       

      ותמיד יפי הנפש כמו שקראת להם "ספורטאי הקורסה" יודעים לזרוע ארס.

      מי כמונו יודע כמה מאמץ יום יומי סיזיפי לפעמים משקיעים הספורטאים האלמוניים עד שהם יוצאים מאלמוניותם.

       ואז כולם יודעים וממהרים לחלוק בשמחה כל עוד הם מנצחים. ונצחונותיהם מנוחסים מייד לכולנו, למדינה, לממשלה לנבחריה, (כל השיחות של ראשי ממשלה עם מנצחים למיניהם, או נסיעתה המגוככת של לימור ליבנת עם זכיתו של השייט גל פרידמן בזהב).

       

      אני שואלת את עצמי תמיד איפה הם ביום יום או כשמפסידים,                                            אולי דווקא אז כדאי שירימו טלפון לעודד ולומר מילים טובות.

      תנסו משהוא כמו: " אנחנו גאים בנסיון שלך לנצח" " הבאת כבוד בעצם היותך שם" ודומיהם.

      כנראה שלא נצליח לחנך את כולם לאור מה שמתרחש בארצנו לאחרונה בתחום הספורט, אבל טוב שקולות כמו שלך ישמעו ובקול רם.

      כל הכבוד

      ושבת שלום

      רינה

       

      רינה בוקר טוב,

      סוף סוף מישהי שמתעניינת בספורט ב"קפה"

      שמתי לב שיושבי ה"קפה" אנשים מאוד אינטליגנטים

      כותבי שירה/ספורת/מאמרים משכילים/מעורבים חברתית/מעורבים באיכות הסביבה

      אבל נדמה לי שלא שמתי לב לאף פוסט העוסק בספורט.

       

      לעצם העניין , נדמה לי שהזכרת את הסיטואציה הכי הזויה בנושא,

      כאשר לימור לבנת זינקה לעברו של גל פרידמן בעת זכייתו בזהב,

      אפשר לחשוב שלימור לבנת קידמה את הספורט בישראל,

      קידמה את החינוך לספורט, קידמה את החינוך....

      שבת שלום,

      ותודה על הכוכב!!!

      שושי

       

       

        19/1/08 01:14:

      שושי

      ככל שאני קראת יותר בפוסטים שלך נראה לי שאנחנו יותר מתחברות.

       

      גם אני ספורטאית בעברי,

      נבחרת מכבי רמת-גן בכדורסלבתקופה שהיתה אלופת הארץ. ואני ילדה בת 15-16 כשחקנית. עד היום שומרת את כרטיס השחקן.

      גם היום עוסקת עדיין בספורט לא תחרותי, הליכה ושחיה.

      ושוב אני מצאת את עצמי מסכימה למה שאת כותבת.

      אכן אין הקצעת משאבים מתאימה וייחס מתאים לספורט האישי התחרותי.

      חוץ מכדורגל וכדורסל ומעט ג'ודו תודות לספורטאים שהביאו מדליות.

       

      ותמיד יפי הנפש כמו שקראת להם "ספורטאי הקורסה" יודעים לזרוע ארס.

      מי כמונו יודע כמה מאמץ יום יומי סיזיפי לפעמים משקיעים הספורטאים האלמוניים עד שהם יוצאים מאלמוניותם.

       ואז כולם יודעים וממהרים לחלוק בשמחה כל עוד הם מנצחים. ונצחונותיהם מנוחסים מייד לכולנו, למדינה, לממשלה לנבחריה, (כל השיחות של ראשי ממשלה עם מנצחים למיניהם, או נסיעתה המגוככת של לימור ליבנת עם זכיתו של השייט גל פרידמן בזהב).

       

      אני שואלת את עצמי תמיד איפה הם ביום יום או כשמפסידים,                                            אולי דווקא אז כדאי שירימו טלפון לעודד ולומר מילים טובות.

      תנסו משהוא כמו: " אנחנו גאים בנסיון שלך לנצח" " הבאת כבוד בעצם היותך שם" ודומיהם.

      כנראה שלא נצליח לחנך את כולם לאור מה שמתרחש בארצנו לאחרונה בתחום הספורט, אבל טוב שקולות כמו שלך ישמעו ובקול רם.

      כל הכבוד

      ושבת שלום

      רינה

       

      פרופיל

      שושי פולטין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון