כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הסיפור האישי שלי

    בין המעברים

    3 תגובות   יום שבת, 25/5/13, 00:10

    בין המעברים

     

    חומה של השמש היוקדת בין יולי לאוגוסט לא מצליח להפשיר ממני את נטיפי הקרח שהלכו והתעבו מהחיבוק הקר והמקפיא.

    הסוודרים כבר מזמן ארוזים עמוק עמוק בתחתית הארגז.

     

    רק שלמה ארצי עדיין שר –

    " רק לפעמים באמצע צחוק על הפנים

      משתוללת כאן סופה כמו איסלנד

      מה קורה לנו שרע לנו בפנים "

     

    עומר תנמיך את המוזיקה, צועקת שלומית השכנה, אתה רוצה שהמב"ס יזרוק אתכם מהשיכון?

    עומר אפילו לא שם-לב, מרוכז כל כולו בעטיפות שחס וחלילה לא תישבר כוס.

    אני במקומו צועקת לה חזרה, הוא כבר לא צריך לזרוק אותנו, אנחנו עוזבים לבד. המשאית מגיעה בדיוק בעוד שבוע.

    שלומית משתתקת לה.

    המוזיקה רק מתגברת ומילותיו של שלמה ארצי מציפות אותי.

    עומר מרים את ראשו לרגע ומבחין בי מהקצה השני של החדר, לא מבין.

    מנסה בכל הכוח להסתיר את ההתרגשות שאוחזת בי ושואלת בהיסח הדעת

    יש עוד נייר דבק? מול העיניים שלך, את לא רואה, הוא עונה.

    לוקחת את נייר הדבק וממהרת לחדר השני.

     

    המיטה כולה מבולגנת בערב רב של חפצים שונים.

    מתחילה למיין ולסדר אותם לפי סוגים ונושאים.

    לאט לאט הארגזים מתמלאים והבית הולך ומתרוקן.

    נשאר רק הארון הישן של סבא, שכל כולו מלא עד אפס מקום באוסף התקליטים הישן שלי.

    עומר מציע שנחלק אותם לחברים.

    נכון אמרנו שאנחנו לא לוקחים איתנו את הפטיפון. אני מהנהנת בהסכמה.

    קובעים שלמחרת אחרי העבודה נפזר על הדשא שמסביב לבית את כל החפצים שאין ברצוננו להעביר לבית החדש.

     

    בהתרגשות מוציאה את התקליטים שנאספו במשך השנים.

    דייר סטיירטס, שלמה ארצי כמובן ועוד ועוד ומניחה על השולחן.

    הפטיפון הישן כבר מונח לו בודד ויתום ורק מחכה שיאספו אותו.

    החברים מתחילים להגיע וכל אחד בוחר לו משהו מערימת החפצים

    הישנים שלנו.

     

    שלמה ארצי ממשיך להתנגן –

    " תתארו לכם עולם יפה

      פחות עצוב ממה שהוא ככה

      ואנחנו שם הולכים עם שמש בכיסים "

     

    מרימה את הראש ומבחינה שהמוזיקה מגיעה מהמערכת שבסלון.

    לא מבינה.

    להיכן נעלמו כל הארגזים ואיפה עומר?

     

    שוקעת עמוק יותר מתחת לשמיכת הפוך ונותנת לדמעות לזלוג להן בשקט.

    השיר רק מעצים את הגעגוע לאוסף התקליטים הישן שנשאר מפוזר

    על הדשא.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/10/17 09:38:
      ריגשת...כתוב נפלא :)
        17/10/17 16:02:
      את כותבת נהדר, אהבתי מאד!
        17/10/17 15:12:
      איך את נרדת מהפטיפון ? אני מחפש בנרות אחד ...

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      מים שקטים.....
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין