הרצון לשליטה מאפיינת מינים רבים של בעלי חיים, הזכר השליט בעדר ,לדוגמה, זוכה בנקבות המשובחות. גם על בני בני אנוש לא פסה התשוקה הזו לשליטה, שכן היא מקנה מעמד חבתי, מעמד כלכלי ושאר טובות הנאה. הבעיה היא שלכל עדר\ שבט נחוץ בדרך כלל שליט אחד מה שיוצר תחרות לא פשוטה על העמדה הנחשקת. התחרות על מעמד השליט יוצרת אתגר לשליט הקיים כיצד לשמר את מעמדו ואת מעמד צאצאיו. הפתרון המסורתי שחוזר כחוט השני במהלך ההיסטוריה הוא ליצור פער ענק בין השליט לנתיניו, פער שיטמיע את האמונה בנתינים שהם "קטנים" מדי מכדי להחליף את המלך "הגדול".
העדות הגרוטסקית מכולם למאמצי השליטים לרומם עצמם מעל האחרים הוא המנהג העתיק של שליטים, למנות עצמם לאלים. הרי איזה אדם יהיה טיפש דיו כדי להתמודד מול אל? האל בו הוא תלויי לפרנסתו? האל בו הוא תלוי לפוריות? לגשם? המעמד האלילי של המלך סיפק לו, לא רק הגנה מפני תחרות על הכתר, אלא שלל מנחות מהנתינים (כפי שהביאו לאליל).
לנו היהודים יש תרומה חשובה בהורדת קרנו של המלך הכל יכול. במדרש הידוע על ההתמרדות של אברהם אבינו בעבודת האלילים, מי שמסמל את המשך המסורת האלילית הוא המלך נמרוד. על פי חז"לינו החטא המרכזי של המלך נמרוד היה שהוא הכתיר עצמו לאל. מכאן כבר קצרה הדרך להבין שהמרידה של אברהם בעבודת האלילים הכילה בתוכה גם ההתמרדות מול "עבודת המלכים" קרי הרעיון שיש מלך אל שמעמדו הוא אחר מאשר של שאר בני האדם.
אם נותר למישהו ספק על היחס של היהדות כלפי הרעיון של מלך הנה בספר שמואל א' מגיעים זקני העם לשמואל ומבקשים ממנו: "שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם”. שמואל מאוד לא מבסוט מהבקשה ומתפלל לקדוש ברוך הוא לבקש הנחיות – וזוהי תשובת האלוהים: “וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם (תן להם מלך) לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם. כְּכָל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשׂוּ מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיַּעַזְבֻנִי וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים גַּם לָךְ.” (שמואל א' פרק ח'). במילים מפורשות ובוטות נטען מפי האלוהים שעבודת מלכים ואפילו הרצון למלך שקולה למרידה באל ולעבודת אלילים.
אבל גם לאחר שהמונותאיזם לצורותיו השונות הפך לדת מרכזית בעולם, ולמרות שהדת התנגדה לרעיון של מלך אל, עדיין הרעיון הנלוז של מלכים שמולכים בזכות פער בלתי נסבל בינם לנתיניהם המשיך לעלות ולפרוח. די בביקור חטוף בארמון המלך, כדי שהווסל מימי הביניים יפנים את המובן מאליו - הוא והמלך לא קורצו מאותו חומר. לאורך ימי הביניים וגם לאחר מכן נשמרה בקנאות מבנה חברתי שמסביר לכל אחד את מקומו. חומה בלתי עבירה מפרידה בין אציל לסתם אדם. כך נשמר הסדר החברתי הרצוי – לאצילים נשפים ומסיבות, ולשאר עבודת פרך, מסים כבדים וציות.
אבל גם המהפכה הצרפתית שהקיאה את אותו מבנה חברתי מסואב, וגם המשטר הדמוקרטי, לא גאלו את השליטים מאותה נטייה עתיקה. למרות שלציבור יש את הזכות (ולפעמים את הנטייה) לבוא בחשבון עם מנהיגים נהנתנים שעסוקים בהעשרת קופתם הפרטית בזמן שהציבור נמק, עדיין לא קשה למצוא שליטים שירעיפו על עצמם מתנות צנועות ששוות למשכורת שנתית ממוצעת של אזרח במדינתם. והשאלה היא מדוע? מדוע חלק מהשליטים לא מסוגלים להיגמל מהמנהג של העשרת עצמם על חשבון הציבור אפילו כשמעשה כזה עשוי להזיק ליציבות שלטונם?
יכול להיות שהרעיון של מלך אל – לא היה מלכתחילה רק אמצעי שליטה. יכול להיות שיש שליטים שמאמינים באמת ובתמים שלולא הם, המדינה הייתה קורסת, אויבנו היו מנצחים, הגשם לא היה בא בעתו, העשב לא היה צומח... יכול להיות שיש שליטים שמאמינים שהם אכן מורמים מעם וכל המתנות השונות שהם לוקחים מהציבור מגיעות להם בדין. יכול להיות שיש שליטים שמאמינים שאנו הציבור צריכים להיות אסירי תודה להם על שהם בטובם הסכימו לשלוט עלינו, שהם מורמים מעם ולמעשה שטובתם האישית היא טובתו האמתית של עמם? יכול להיות שיש שליטים שמאמינים באמת ובתמים "באלילותם".
תמונת אילסוטרציה, הקשר בין המצוירים לכתוב הוא מקרי בהחלט. |
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לי הזכרת (ואני מודה שהתמונה בהחלט עזרה לי לעוף משם וגם השליטים המורמים מעם, לפעמים בזכות עצמם...) את אותו אחד שאמר שהמדינה זה הוא... ועד היום יש לנו בזכותו את אחד הארמונות הכי מדהימים בעולם..
לפעמים, דווקא להיות מומלך בגיל צעיר וללמוד "מלמטה" נותן ים של יתרונות.
ואני באופן אישי מאד מחבבת (בלי קשר ללואי ההוא ועם כל קשר לשליטים המתחדשים שלא רואים ממטר) את כל היוונים הישנים. זה אגב ענייני סמנטיקה. אלים, אלילים, מות האלילים, מוות לאלילים ועוד מילים נרדפות...
ולרגע שלא יובן שאני קוראת להרוג מנהיגים.
רק להוריד אותם מהאולימפוס שנדמה להם שהוא שלהם.
אחל'ה פוסט אם עוד לא היה ברור מה דעתי.
בוקר גם!
=
לא הדת אינה סובלת מתחרים על מוקדי הכוח, אלא כוהני הדת.
לך לספר שמואל ותקרא על התנהגות הבנים של שמואל הנביא.
כך היה תמיד, כך זה עכשיו. רק הטכנולוגיה משתנה.
אז היו "בני האלוהים" שוכבים עם הבנות, היום הם שוכבים עם הבנים------- זה כל ההבדל
בינתיים זה, בזכות שלויימה,
[המילים של האיש שכתב שם ולא רק והרבה התעסק במילים לא דווקא של שירים נפלאות!]
איך שהתחלתי לקרוא חשבתי ששלויימה חייב לבוא לפה. אבל הוא הקדים אותי וטוב שכך. הוא חושב הרבה יותר מהר ממני. מפה תגובה מחר [לא מלומדת כמו שלו] אבל תגובה,