אז בבית התה, בבית האבנים.

סמטה אפילה, וצלילי צעדים.

רצית לשמוע על מלאכים,

לשאול על אלהים.

והיינו עומדים ,צופים אל הגיא,

אמרנו שבחושך, יש נחל ודאי.

הבטנו על האור שבהרים.

חיבקנו ,לבדנו מול אלהים.

תה אדום, כמו במאה של זקנים.

סוף ימי חאן, חמאם של טורקים.

שלג החל להסתנן ,בלט כחתול .

ובצחוק בתול, בלעת את אלהים.

עמוד התאורה ,שפך אור כתום.

השקט והקור, קירבו אותך בחום.

בחזרה פגשנו אליהו, עטוף בלבנים.

פתחנו דלת, התעלסנו באהבים.