מי מפחד מאמנות עכשווית
מאת יוסי מזרחי

השאיפה של כל אמן היא ליצור אמנות רלוונטית ואם אפשר שתהייה גם מחדשת . מקובל שהספירה של תולדות האמנות המודרנית מתחילה באופן שרירותי במאה ה- 19 עם זרמי אמנות שסווגו על פי מכנה משותף של התפישה האמנותית של היוצרים או של יצירותיהם. זה התגלגל מהאמנות הניאו קלסית , אל הרומנטיזם , הנטורליזם, הריאליזם, דרך האימפרסיוניזם והפוסטאימפרסיוניזם, האקספרסיוניזם, הפוביזם ולאחריהם הקוביזם והאבסטרקט והסוריאליזם ועוד ועוד כולל תת-זרמים וזרמים מקבילים וכל זה התייחס לרוב רק לאומנות האירופאית. המהפך האמיתי במושג האמנות המודרנית התחיל באמצע המאה העשרים עם פטיל שניצת באנגליה והתפוצץ בארה"ב עם הפופ ארט ובעקבותיו התפרס גם לאירופה , תחילה באיטליה עם הארטה פוברה ובהמשך בכל מערב אירופה.

אנחנו בוודאי נשאל , איך ישראל מתקשרת לאמנות העכשווית? האם אנחנו פרובינציה של העולם הגדול? או האם ייחודנו הוא בבדלנותנו? מהו בכלל מיקומה של האמנות הישראלית בעולם? אני מציג את האתגר בפני קהילת האמנים הישראלית . היום בעידן העוצמה הטכנולוגית האם אנחנו עדיין יכולים ליצור ולחדש בתמציתיות ובמינימום אמצעים? כלומר שימוש בחומר דל ככל האפשר אך בכל זאת לשמור על אסטטיקה של ערכים ציוריים?

אני מצרף מספר עבודות שלי, שיצרתי באמצעות חול שהדבקתי על קרטון ביצוע שחשבתי שיתאימו להבעת אסטטיקה של נופי הארץ באמצעים מינימליסטים המסמלים את דלות החומר. כוונתי היא, לגרות אמנים אחרים לדיון ולדו-שיח על הנושא, לשם הפרייה הדדית.