ב-28.05.2007 תתקיימנה הבחירות הפנימיות במפלגת העבודה.

יום זה מהווה הזדמנות מצויינת להדיח את יושב הראש הכושל של מפלגת העבודה-עמיר פרץ.

פרץ, שנבחר כתקווה החברתית הגדולה, התגלה מייד לאחר הבחירות כאכזבה גדולה.

פרץ ויתר על כל עקרונותיו במשא ומתן על הקמת הקואליציה כאשר לא התעקש לקבל את  תיקי האוצר והרווחה, במחי יד, הוא בגד בכל הבטחותיו לציבור הבוחרים ופעל מתוך שיקולים פוליטיים צרים.

המו"מ הקואליציוני חשף את יכולותיו הירודות של פרץ בקיום מו"מ.

פרץ לא הצליח להוביל לרפורמות חברתיות אמיתיות בממשלה ולא הצליח לגרום לשינוי אמיתי במדיניות הכלכלית של הממשלה.

בנוסף, פרץ מינה לשרים אנשים בינוניים ביותר, במקום למנות לשרים מועמדים מוכשרים כדוגמת אבישי ברוורמן ועמי איילון.

מלחמת לבנון ותפקודו הכושל של פרץ כשר ביטחון, מהווים הוכחה נוספת כי איש זה איננו ראוי לכהן כראש מפלגת העבודה ואיננו ראוי לכהן כשר בממשלה.